כניסת שבת: 17:59
יציאת שבת: 18:53
אוריאל בוסו. צילום יעקב כהן
הרב אוריאל בוסו על פרשת וילך – שבת שובה:
"מה הייתם עושים במידה ומודיעים לכם כי נותר לכם רק יום אחד אחרון לחיות?, מה הייתם עושים ביום הזה?
בדיוק בפני מצב שכזה עמד משה רבנו בפרשת "וַיֵּלֶךְ". משה זכה לדעת שזהו יומו האחרון, וצריך היה להחליט מה יעשה ביום זה – וכמו שאמר בפסוק המובא בפרשתינו "בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם–לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא".
"וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה" – מרמז שגם ביומו האחרון המשיך משה ללכת, המשיך לנוע קדימה, המשיך להתקדם ולעלות בעבודתו הרוחנית ובמדרגות הקדושה, כי ביהדות ובעבודת ה' לא ניתן לעמוד, אדם העומד – סימן שאינו מתקדם, ומכאן שהוא למעשה בנסיגה.
שלא כמו כל אדם רגיל, משה ביומו האחרון אינו מתעסק בענייני ירושה, או בחלוקת נכסים, ואינו דואג לבניו, הוא אינו חושב על עצמו כלל, אלא עסוק רק בענייני הציבור – עוסק בדאגה לעם ישראל. כל עניינו של משה לוודא שימשיך העם את התקדמותו הרוחנית, שיוותר העם עם הנהגה ראויה, שימשיך עם ישראל אל ייעודו – הישיבה בארץ ישראל וקיום המצוות.
מה משמעות יום המוות? מה צריך אדם לעשות בו? במסכת אבות ב,יג אמר רבי אליעזר: "שוב יום אחד לפני מיתתך" ובגמרא מובא ששאלו תלמידיו את רבי אליעזר "וכי אדם יודע איזהו יום ימות?", אמר להם: "וכל שכן ישוב היום, שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה".
כלומר, על כל אדם לחזור בתשובה יום אחד לפני מותו, והעובדה שאינו יודע מתי הוא יום המוות מאלצת את האדם לחיות את כל ימי חייו בתשובה, וכך יגיע זך ונקי לפני הקדוש ברוך הוא. כאשר זוכר האדם שממתין לו יום המיתה, הוא מערער באחריתו, ומתעורר לבו לתשובה.
מכאן שאדם בכל יום צריך לתקן את דרכיו ומידותיו ולנהוג בו כאילו וזהו יומו האחרון. לאדם ניתנה בחירה חופשית בין לחיות חיי נתינה והשפעת שפע לאחרים, לבין לחיות חיים של "הוא עצמו" – לבלות את זמנו בחיפוש אינסופי אחר עינוגים, וסיפוק תאוותיו.
אנשים רבים חושבים כי יום המוות כה רחוק מהם, עד כי אינו קשור אליהם כלל, ורק שלפתע משהו קרוב אליהם מסתלק מן העולם בטרם עת, אז הם נזכרים לערער ביום מיתתם שלהם. כאשר אדם רואה בכל יום כאילו וזהו יומו האחרון – הוא מקפיד להפיק מיום זה את המיטב.
מהנהגתו האישית של משה ביומו האחרון נוכל לקחת הנהגה טובה גם לחיינו אנו – ללמוד מה כדאי לעשות בכול יום, במחשבה כאילו והיה זה יומנו האחרון: "וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל" – בכול יום צריך אדם לקרב את אחיו היהודים אל הקב"ה. בכול יהודי חבויה נשמה יהודית עטופה בקליפות החוסמות את אור ה' מלהגיע אליה, ניצוץ אלוקי הממתין שמשהו יעורר אותו – יהודי צריך בכול יום לקרב את אחיו ולהאיר את נשמתם ע"י שמלמדם להניח תפילין, מראה להם איך לתת צדקה, לעלות לתורה, להשתתף בשיעורי תורה… "וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" (משנה, סנהדרין ד ה)".
:
