היא בת 32, נשואה ואם לשלוש בנות. לפני כשנה וחצי, בחודש מאי 2018, קיבלה מירי טורג'מן החלטה לא פשוטה, שהיא מעוניינת להיות אם פונדקאית. למה? כדי ליצור שינוי משמעותי בחיים של אנשים אחרים. בשבוע שעבר, שנה וחצי בלבד אחרי ההחלטה, היא ילדה תינוקת בריאה במשקל 3.600 ק"ג ושינתה לזוג ההורים את החיים.
טורג'מן העלתה השבוע פוסט ארוך ובו שיתפה את הסיפור שלה. היא סיפרה על הסיבות שהובילו אותה לקבל את ההחלטה, על התהליך שעברה, על הקשר עם ההורים של התינוקת להם היא קוראת בפוסט דני ודנה (שמות דמיוניים) ועל התגובה של בעלה. "ההחלטה להיות פונדקאית הגיעה מהמקום שכאשר אני אעזוב את העולם הזה הלאה, אני רוצה להסתכל אחורה על החיים שלי ולראות שעשיתי משהו משמעותי. להיות אם פונדקאית זה לעזור לזוג בצורה הכי משמעותית שניתן ולהביא עבורם חיים לעולם", היא מספרת השבוע למלאבס בראיון מיוחד.
איך בעלך הגיב בפעם הראשונה כשהעלית את האפשרות הזו בפניו?
"כשהעליתי את הרעיון בפני בעלי בהתחלה הוא חשב שאני צוחקת איתו, למרות שהוא מכיר את הבנאדם שאני. כשהוא ראה שהתחלתי לחפור ולקרוא על הנושא הוא הבין שאני רצינית ונרתם לכך. הוא ידע שההריונות שלי בסך הכל קלים ותמך בי. בהתחלה רק גלגלתי את זה בראש, חשבתי על זה המון ואז אמרתי לעצמי, למה רק לחשוב, בואי נעשה עם זה משהו. מה שהכי משך אותי בכל מה שראיתי וקראתי, זה התחושות של הנשים הפונדקאיות שהן חוו אחרי. המלאות שהן הצליחו להרגיש, האושר. זה משהו שקשה להסביר עד שלא חווים את זה, עד שנמצאים בפנים".
# # #
מירי החלה כאמור לבדוק את הנושא לעומק, יצרה קשר עם מספר סוכנויות שמתווכות בין פונדקאיות לזוגות, נפגשה איתם ויצאה לדרך. "הבעל של הפונדקאית הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך, מהרגע שחותמים על החוזה מול הוועדה והוא עבר כמה בדיקות ושיחה עם פסיכולוג", היא מציינת. "האישה עוברת כמובן את רוב הבדיקות וזה כולל גם אבחון פסיכולוגי ובדיקות גופניות עדכניות. לאחר סיום התהליך הראשוני, מתקיימת הפגישה עם הזוג המיועד. במפגש הם סיפרו לנו את הסיפור שלהם ואני שיתפתי יותר מהמקום שלי, סיפרתי למה נכנסתי לתוך התהליך. בסוף המפגש, למרות שניתנה לנו הזדמנות ללכת הביתה ולחשוב, ידענו שאנחנו הולכים על זה. בחודש דצמבר נחתם ההסכם ויצאנו לדרך".
"לשמחתי, אני נקלטתי בניסיון הראשון", היא ממשיכה ומספרת. "זה לא תמיד מצליח אחרי הפעם הראשונה ויש פונדקאיות שעוברות כמה ניסיונות. בארץ מתירים עד שישה ניסיונות ולעיתים יש החרגה של עוד פעם או פעמיים. ייאמר לזכות הזוג שלי שהם סמכו עלי והלכו איתי. להם אין ניסיונות עם הריון ולידה והפקידו אצלי את היקר להם מאוד וזה לא מובן מאליו. עשינו את המעקב אצל הרופא שלי ונתתי להם מהניסיון האישי שלי. הסברתי להם שגם מבחינת בדיקות, נלך על מה שנותנת הקופה וברגע שיש חשש, רק אז להשקיע את הכסף, הרי בסופו של דבר זה היריון זה דבר יקר מכל הבחינות".
מהלך ההיריון היה תקין, מירי הרגישה טוב לכל אורך הדרך, והייתה בקשר רציף עם בני הזוג. הם הגיעו לבדיקות והיו בקשר טלפוני רצוף. "הקשר אצלנו נבנה לאורך התהליך וככל שההיריון התקדם, היינו נפגשים ומדברים יותר", היא אומרת, "היה לנו קשר מאוד בריא. לא הרגשתי שהם יושבים עלי או לוחצים מה אכלת והאם הרמתי את הבנות, אלא שמחו שאני שומרת עלי ועל העוברית שלהם".
מירי טורג'מן צילום פרטי
# # #
מתוך הפוסט שפרסמה מירי:
"מהלך ההיריון היה מושלם – כמו בהריונות שלי עצמי הבדיקות היו תקינות, היא גדלה והתפתחה יפה ברחם, הרגשתי טוב בהיריון והרגשתי שאת כל הדברים שאני חווה בו אני חווה עבורם! כשבדיקת ההיריון יצאה חיובית זה היה מבחינתי אושר עבורם. כשהיא התחילה לזוז ולבעוט בבטן זה היה עבורם, להזכיר לי שהיא פה, בתוך הרחם, גדלה כדי להגיע אליהם. כשכל הבדיקות במהלך ההיריון יצאו תקינות הרגשתי מאושרת שאני מצליחה לשאת תינוקת בריאה עבורם. הראיה הזו והמחשבה הזו ליוו אותי לאורך כל התהליך – היא לא שלי, היא שלהם! כשהיו מאחלים לי מזל טוב הייתי אומרת "תודה אני אמסור להורים", כשהיו שואלים מה יש לי בבטן הייתי אומרת "*להם* יש בת". אני בשלב בחיי שרציתי שוב לחוות היריון ולידה אבל לא לטפל שוב בתינוק שנולד. יש לי בבית שלוש בנות מדהימות, הגדולה בת 4 ותאומות בנות שנתיים, שממלאות לי את החיים ואת הלב וכרגע אני לא צריכה יותר מזה".
# # #
ב-24.11, בלילה שבין שבת לראשון כשהיא בשבוע 40 פלוס חמישה ימים, החלה העוברית לסמן שהיא כבר בשלה לצאת לעולם. כשהצירים הפכו תכופים וארוכים יותר, עדכנה מירי את הזוג שצריך לצאת לבית החולים ע"ש שיבא בתל השומר. מלבד מירי, בעלה ובני הזוג, הגיעה גם חברה של מירי, אורית הורוביץ בר, שהיא בעצמה פונדקאית שילדה לפני שבעה חודשים, וליוותה את מירי בכל התהליך. "הגעתי לבית החולים עם פתיחה 2", מספרת מירי, "תוך שעה וקצת כבר הייתה פתיחה 5 ועברנו לחדר הלידה. מתחילת התהליך היה ברור לי שאלד בלידה טבעית וללא אפידורל. אורית ובעלי היו איתי כל הזמן בחדר הלידה ועזרו לי להעביר את הצירים ולקדם את הלידה. ההורים חיכו מחוץ לדלת חדר הלידה, מוכנים לרגע שבו אקרא להם פנימה, שומעים את כל השאגות החייתיות שלי בזמן שאני מנסה להתגבר על הצירים. כשהבנתי שזה הרגע, באותו הרגע ביקשתי שיכניסו את ההורים. אני שוכבת על המיטה, מצד ימין שלי עומד האב ואני מוחצת לו את היד, לידו עומד בעלי ומחזיק לי את רגל ימין. משמאלי עומדת אורית שמחזיקה לי את רגל שמאל ולידה עומדת האם, ממש בלב הפעילות. מבחינתי זה היה רגע מדהים, טהור ומלא באהבה. המיילדת נותנת הנחיות ותוך מה שהרגיש עבורי כשניות היא כבר הייתה בחוץ. האבא חתך את חבל הטבור והרגשתי עטופה באהבה מכל כיוון. לא הייתה עין אחת יבשה בחדר באותו הרגע".
ואיך הרגשת כשבעצם התהליך הסתיים?
"ברגע שהתינוקת הייתה בחוץ, הרגשתי הקלה, נשמתי לרווחה על כך שהצלחתי להגיע לרגע המיוחל ולהביא את התינוקת לעולם עבורם. מהרגע שהיא יצאה אמרתי להם 'היא שלכם. היא שלכם'. כי היא באמת שלהם. היא נולדה ברורה ונקייה ומלאה בשערות בראש והאמא לקחה אותה וישבה איתה בכורסה בחדר במגע עור לעור והאב לצידם, ואני כל כך שמחתי לראות את שלושתם ברגע הזה ולדעת שזה קרה בזכותי".
לא הרגשת באופן אישי תחושת ריקנות אחרי שהכל הסתיים?
"לא, להפך, הלב מלא. הרגשתי כל כך מלאה באושר, סיפוק וגאווה. אנשים שאלו אותי כל הזמן על כך ואמרתי שזו העוגה שלהם, של בני הזוג. אלו המצרכים שלהם שהם ערבבו ושמו בתבנית. התנור שלהם מקולקל ושלי עובד והיא לקחה את העוגה ושמה אצלי. כשהעוגה הייתה מוכנה החזרתי להם אותה. זו הרגשה שלא ניתן להבין עד שנמצאים שם. לאורך כל הדרך ואחרי הלידה אנשים שאלו אותי איך אני ואיך המצב הנפשי שלי ואני מבינה שכחברה מאוד קשה לרובנו לקבל את זה".
# # #
מתוך הפוסט בפייסבוק:
"לא – הם לא ישר לקחו אותה וברחו מהחדר.
לא – הם לא הסתירו אותה מפני שלא אראה אותה.
כן – ראיתי אותה.
כן – החזקתי אותה.
כן – דיברתי אליה ואמרתי לה כמה ברת מזל היא שהגיעה למשפחה שלה".
מירי טורג'מן צילום פרטי
# # #
ביום שלישי, יומיים לאחר הלידה, היא פגשה את התינוקת. "הרגשתי שאני באה לבקר חברה שבדיוק ילדה,, מספרת מירי. "בהמשך ביקרתי אותה במלונית וכשהחזקתי אותה, הרגשתי שהיא נמצאת במקום הנכון, עם ההורים שלה והייתי מאושרת עבורה. אנחנו בקשר, מסתמסים ושולחים תמונות. אני מראש אמרתי שנזרום ונראה איך הדברים יקרו. ימים יגידו איך יהיה הקשר. זה יכול לדעוך עם הזמן ונהיה בקשר רק בחגים ובימי הולדת ויכול להיות שיישאר קשר רציף. עכשיו זה הזמן שלהם להתרגל לסטטוס החדש והזמן שלי להחלים לחזור לבנות שלי".
איך הבנות הגיבו?
"התאומות היו יחסית קטנות בנות שנתיים וארבעה חודשים ולא כל כך הבינו, מה גם שהן לא הרגישו שינוי. הגדולה שהיום בת ארבע, קצת הרגישה הבדל, כי בשלב כלשהו לא יכולתי להרים אותה ולהיות איתה רגיל. היה שלב שהיא שאלה אותי על הבטן הגדולה שלי ולמה אני לא מרימה אותה. ובאחד הימים סיפרתי לה שהכרתי אישה שמאוד רצתה ילדה חמודה ולא יכלה לשים אותה אצלה בבטן, כי הבטן שלה מקולקלת והחלטתי לעשות מעשה טוב ולשים אותה אצלי עד שהתינוקת תרגיש מוכנה לחזור להורים שלה. שאלתי אותה אם היא מוכנה לעזור לי בכך והיא הסכימה".
אני מודה שקצת קשה שלא לשאול על התשלום.
"פונדקאית מקבלת תמורה. אבל צריך להבין שלא נכנסים לזה בגלל כסף. תהליך שמסתיים בסופו של דבר בלידה, הפונדקאית מקבלת בסך הכל 165 אלף שקלים. התשלום מגיע בפעימות במהלך ההיריון, בממוצע כל ארבעה שבועות מבדיקה לבדיקה. שליש מהסכום מגיע במהלך ההיריון ואת שני השליש הנוספים מקבלים אחרי שהתהליך הושלם בהצלחה. חשוב לדעת שכ-50 אחוז מתהליכי הפונדקאות לא מסתיימים בלידה וזה נתון שהוא קצת כואב. נכון שיש כאלה שמגיעות מתוך שיקול כלכלי, כי בסופו של יום, גם אני וגם המשפחה שלי עוברים משהו, זה סוג של עצירה מהחיים לעשות משהו עבור מישהו אחר. כשאנשים שומעים את הסכום חושבים שזה מגיע בקלות, אבל זה ממש לא כך. מעבר לזמן שמשקיעים בזמן ההיריון, יש המון זמן שמשקיעים לפני שהתהליך מתחיל וזה על חשבון הפונדקאית. אני מכירה בנות שהיו שלוש שנים בתוך התהליך עד שהן הצליחו ללדת".
איזה תגובות קיבלת על הפוסט?
"קיבלתי המון תגובות חמות. לצד זה אני מקבלת המון פניות. גם מנשים שרוצות להיכנס לתהליך ומבקשות לקבל פרטים, וגם מזוגות שמחפשים פונדקאית. זה מאוד ממלא. אני מרגישה שאני קצת שגרירה ויכולה לתת מהניסיון שלי ולחבר אותם לגורמים הנכונים".
יש מחשבות על פעם נוספת?
"במהלך התהליך היו לי מחשבות כאלה, כי התהליך שלי היה מאוד חיובי החל מהזוג שלי ועד כך שנקלטתי בפעם הראשונה. היום אני לא אומרת כן נחרץ וגם לא אומרת לא נחרץ. אני חושבת שהרחם שלי היה עסוק הרבה בחמש השנים האחרונות. מחשבות תמיד קיימות. מה שכן אני יכולה להגיד שאם במהלך חמש השנים הקרובות, יאפשרו לזוגות חד מיניים, אני הראשונה שאעמוד בתור. כיום מאשרים רק לזוגות או רק לאימהות חד הוריות. לזוגות חד מינים לא. פונדקאות ניתן להיות עד גיל 39 ולכן יש לי עוד קצת זמן…".
# # #
את הפוסט בפייסבוק היא מבקשת לסכם בתודות:
"מגיעה תודה גדולה לבעלי המדהים, שתמך בי החל מהשלב שהפונדקאות הייתה רק בגדר מחשבה, לאורך התהליך עם כל השינויים ההורמונליים שחוויתי (והיו לא מעט) ועד לרגע הלידה בה לא זז ממני ואחז בידי כל הדרך. לא הייתי יכולה לעשות זאת בלעדיך. לאורית שהייתה תומכת לידה סופר מקצועית ונתנה לי תחושת ביטחון בי ובמסוגלות שלי. ולדני ודנה (אתם יודעים מי אתם) שסמכתם עלי לשאת את היקר לכם מכל ולבטוח בי שאעשה כל שביכולתי לשמור עליה ולהחזיר אותה בבטחה לידיכם".
