יואל טגן, תלמיד כיתה ז' בחטיבת אחד העם רמת ורבר בפתח תקוה, נער בן 12 ואזרח ישראלי מלידה, צריך להחליט האם להישאר בארץ או לעזוב את ישראל עם אביו, אותו הורתה רשות האוכלוסין לגרש עד סוף החודש לאתיופיה. האם מתגוררת בארצות הברית ולאב יש משמורת קבועה על הילד. לפני מספר שנים, האם שהתגוררה בארץ וביקרה בארצות הברית את אחיה יחד עם יואל ואחותו למחצה, החליטה כי היא לא רוצה לחזור לישראל. בהמשך סוכם שהילדים יחזרו לישראל והאב קיבל משמורת קבועה. "אני חי בישראל 17 שנה וזו המדינה שלי", אומר השבוע האב בכאב. "ביקשתי לקבל מעמד קבע אבל הוועדה החליטה לא לאשר לי ואני לא יודע מה לעשות. אני חי בישראל 17 שנה, הבן שלי לא מכיר מדינה אחרת והוא לא רוצה לעזוב את ישראל, אבל הוא צריך לבחור בין האבא שלו לבין המדינה שלו. הוא לא יכול להסתדר באתיופיה, הוא לא מכיר את השפה ואני בחיים לא אוכל להשאיר אותו פה בארץ. עם מי הוא יהיה? יש לו רק אבא בעולם".
ההחלטה לגרש את האב התקבלה על ידי הוועדה הבינמשרדית של משרד הפנים לקביעת מעמד מטעמים הומניטריים, ומנכ"ל רשות האוכלוסין פרופ' שלמה מור יוסף שכתב במכתבו שזיקתו של האב למדינת מוצאו חזקה וממשית מזיקתו לישראל. עוד נכתב שהוא גדל ושהה את רוב שנותיו מחוץ לישראל. בהתייחס ליואל נכתב המשפט המקומם שבמשך שנתיים שהה עם אמו בחו"ל ואז חזר לישראל, שם נחשף לתרבות ושפה זרה ולכן באפשרותו להסתגל לחיים במדינה אחרת. עוד נכתב כי במדינה של האב, אתיופיה, שוהים יתר בני משפחתו.
דוד רטנר, חבר משפחה שעוזר לאב, מוסיף: "משרד הפנים החליט שתוך שבועיים הוא צריך לאסוף את הדברים שלו ולעזוב, אחרי שהוא מתגורר בארץ 17 שנה וזה פשוט נורא. יואל המסכן בוכה ומתקשה להבין את הסיטואציה, אבא שלו הוא כל העולם שלו והם חיים אחד בשביל השני ועכשיו רוצים להפריד ביניהם ולהגיד ליואל שיבחר. איך אפשר לדרוש מילד שלומד בימים אלה לבר מצווה להחליט, מי הפסיכולוג שיאפשר לילד להתנתק מהמקום שבו הוא חי, אין לזה תקדימים וכולם מזועזעים מכך". דוד מציין שיואל הוא יהודי ואזרח ישראל, אך לאב לא הסכימו לתת אזרחות, מאחר והוא לא יהודי.
דוד שלח מכתב לחבר הכנסת גדי יברקן, בשם האב ובו הוא סיפר את הסיפור המלא של האב ושל הבן. "האבא דואג לבן שלו בכל דבר – לימודים, חוגים, ביגוד, מזון, הכל. האמא בחרה להישאר בארה"ב ולא לחזור לישראל בעקבות שני ילדיה", הוא אומר. עוד הוא מציין שלפני כשנה האב הגיש בקשה למשרד הפנים להעניק לו מעמד קבוע בישראל מטעמים הומניטריים, בהיותו העוגן היחיד של הבן שלו בישראל. "לתדהמתנו, משרד הפנים החליט לא רק שלא להיענות לבקשה – אלא לדרוש מהאבא לעזוב את המדינה באופן מיידי, כלומר בעוד כשבועיים מהיום".
הוא מתייחס גם לתגובה המוזרה של משרד הפנים בה נכתב שהילד ששהה תקופה בחול עם אמו יכול להסתגל לחיים במדינה אחרת ומציין שהילד מתוך 12 שנותיו שהה בארצות הברית כשנה וחצי: "מדובר בילד ישראלי לכל דבר שמרכז החיים שלו הוא כאן".
תגובת רשות האוכלוסין וההגירה: "מדובר באזרח אתיופי שנכנס לישראל בשנת 2003 ולאחר שהות שלא כדין נישא לישראלית ומתוקף כך קיבל מעמד בישראל. לשניים ילד משותף ובשנת 2011 התגרשו בני הזוג ומאז האם שוהה מחוץ לישראל מרבית השנים. האב נותר כאן ללא בסיס למעמד חוקי ונישא לנתינה אריתראית ולהם ילדה משותפת. הבקשה למתן מעמד נדונה לאחרונה בוועדה הבינמשרדית ולאחר בחינת מכלול הנסיבות, לרבות העובדה שהוקם כאן תא משפחתי שלם שאינו זכאי למעמד בישראל ולאור העובדה שלאב משמורת בלעדית על הילד, כאשר האם הישראלית אינה חיה כאן, ומרבית בני משפחתם בחול, הוחלט כי אין מקום לאשר מעמד לאב וכי בני המשפחה כולם יצאו מישראל. אך טבעי הוא שגם בנו של הפונה יצא איתו ואין בכך לפגוע במעמדו של הילד כישראלי".
ראש עיריית פתח תקוה, רמי גרינברג, אמר: "הובא לידיעתי המקרה המצער אליו נקלע תושב העיר ותלמיד חטיבת ביניים בעיר, יואל טגן, בגין ההחלטה לגרש את אביו למדינת מוצאו, אתיופיה. לנגד עיני עומדת טובתו הבלעדית של הילד שהינו, ישראלי שווה זכויות כמו כל אזרח אחר במדינה. מדובר בילד הלומד בכיתה ז' וחי בישראל מיום הולדתו. במצב שנוצר, שבו אמו של הילד לכאורה אינה נוכחת בגידולו, ייתכן שהילד יצטרך להעתיק את מגוריו וחייו למקום אחר שלגמרי זר לו. מכורח המציאות שנוצרה טובתו של הילד דורשת חשיבה מחודשת לגבי גירוש האב. על פי הבנתי מדובר במקרה חריג ועל כן בכוונתי לפעול אל מול הגורמים הרלוונטיים במשרד הפנים כדי שאלו יבחנו את הנושא שוב לעומקו תוך הסתכלות מדוקדקת על טובתו של הילד – וטובתו בלבד."
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
