בית משפט המחוזי הורה החודש לפצות ב-1.8 מיליון שקלים במסגרת הסכם פשרה 18 זוגות הורים שעברו "לידה שקטה" והתינוקות או העוברים נקברו ללא ידיעתם בקבר משותף בחלקה שתוארה על ידי התובעים כמוזנחת בבית עלמין בבית שמש. המשפחות תבעו את משרד הבריאות, את המשרד לשירותי דת, את עמותת "חסד ואמת לב אהרון" ואת בתי החולים הקשורים בפרשה. בשניים מהמקרים התינוקות נלקחו לקבורה מבית החולים בילינסון בפתח תקוה. בשני המקרים, על פי כתב התביעה, מי שהייתה אחראית על הקבורה היא העמותה.
"לידה שקטה" היא ביטוי שהשתרש בציבור ונועד לתאר לידה של עובר מת והיא יכולה להתרחש כתוצאה מקשת של סיבות, כגון מות העובר במהלך הלידה, הפסקת הריון יזומה עקב בעיה רפואית, הפסקת הריון מסיבה אחרת ועוד.
# # #
על פי כתב התביעה, אחת המשפחות שילדה בבילינסון היא משפחה שמתגוררת בצפון הארץ. בסוף השבוע ה-23 התגלה כי העובר סובל ממומים מרובים וכי סיכוייו להיוולד כילד בעל מום עומד על עשרות אחוזים. עקב כך, החליט הזוג על הפסקת הריון וזומן לוועדה להפסקת הריון בבית החולים בילינסון. באותו מעמד נפגש הזוג עם עובדת סוציאלית מטעם בית החולים, אשר הסבירה להם כי עליהם לבחור האם לדאוג לקבורת בנם בעצמם או לייפות את כוחו של בית החולים לטפל בנושא. עוד הוצג להם, על פי כתב התביעה, כי מדובר לכאורה בקבורה מכובדת וראויה.
ביום 8.11.15 הגיעו בני הזוג אל מחלקת הנשים בבילינסון, שם חתמו על טפסים שונים שבהם הסמיכו לכאורה את בית החולים לטפל בסידורי הקבורה הנדרשים. הפסקת ההיריון התרחשה באותו היום ובלילה ילדה האם את בנה אשר נולד בדממה. לפי כתב התביעה, בחודש מרץ 2016, פנתה האם לעמותת "עתים" אשר מסייעת לאנשים בקשר עם מסגרות הדת, בבקשה לדעת מה עלה בגורל בנם והיכן נקבר והנציגה עדכנה אותם שממידע שקיבלה מבית החולים, בנם נקבר בחלקת הקבר שבבית השמש. רק אז גילו בני הזוג כי בנם נקבר בקבר משותף עם עוברים ותינוקות נוספים.
בכתב התביעה נכתב: "בני הזוג חשים שנעשה להם עוול, וברור כי לו היו יודעים שמדובר בקבורה מבזה, חסרת כבד, בניגוד לדרך מוסרית ומקובלת, כלל לא היו בוחרים בדרך זו אלא בחלופה אחרת". עוד הודגש כי להורים אין קבר פרטני אותו ניתן לפקוד.
בכתב ההגנה נכתב מטעם בית החולים בילינסון ש"מדובר בבית חולים מנוסה ובעל מוניטין ולתובעים ניתנה האפשרות לקיים פרידה מהעובר". עוד נכתב בכתב ההגנה של בית החולים כי "לא ניתן גם לייחס לבית החולים בילינסון כל אחריות ביחס להתנהלות חברות הקבורה. ככל שהדבר תלוי בבית החולים, הרי שמרגע תחילת הטיפול באם ההרה, ועד העברת העובר לחזקת חברות הקבורה, קיבלה המשפחה את היחס הטוב ביותר, תוך הקפדה על מקצועיות בלתי מתפשרת, שילוב אנשי מקצוע ייעודיים וליווי אישי ביותר".
בכתב ההגנה של העמותה נכתב לגבי מצב הקבר וטענת המשפחה כי בנם נקבר בחלקה מוזנחת ב'קבר אחים', נכתב ש"לא מצוין בתביעה כי הם ביקרו בחלקה בכלל. כן צוין שהחלקה עברה שיפוץ ב-8.11.15 לפני שבנם נפטר. עוד צוין שבחודש מרץ, כאשר האם ביקשה לדעת מה עלה בגורל הילד, הקברים היו מסומנים בהתאם לנוהל לפי מספר טור ושורה".
עוד נכתב בכתב ההגנה של העמותה לגבי מקרה זה כי "התובעים טוענים כאילו בנם נקבר בחלקה מוזנחת ב"קבר אחים" עם זאת, לא מצוין כי הם ביקרו בחלקה כלל. טענה זו אין לה על מה לסמוך. יתרה מכך, כאמור, כבר ביום 8.11.15 החלקה כבר עברה שיפוץ והסדרת דרכי הגישה. לכן כיצד יכלו לטעון שבנם שנקבר בחודש נובמבר 2015 נקברה במקום מוזנח? כאשר הדבר אינו נכון עובדתית. הקבורה לה בנם זכה הינה קבורה מכובדת בהתאם לנהלים ולהלכה. בעת ההיא החלקה הייתה כבר משופצת ומטופחת. מוכחש מכל וכל כי בנם של התובעים נקבר בערבוביה, בנם של התובעים נקבר באופן מאובחן כנדרש על פי הנהלים וההלכה. עולה מכתב התביעה כי התובעים לא ביקרו בחלקת הקבר. התובעים גם לא ביקשו לבקר ולעלות לקבר בנם ובוודאי שלא נמנעה מהם הגישה לכך. העוול עליו מלינים התובעים הוא בעקבות המידע השגוי שנמסר להם מעמותת "עתים". (ראו בהמשך את התגובה המפורטת של עמותת עתים שמלווה את המשפחות שזכו לפיצוי במסגרת פסק הדין).
# # #
משפחה נוספת שהמקרה שלה קשור בבית החולים בילינסון היא משפחה מדרום הארץ. בני הזוג נאלצו להפסיק את ההיריון של בנם עקב בעיה רפואית. בכתב התביעה תואר כי ביום 29.7.09 ילדה האם את בנה בדממה. בכתב התביעה מתואר כי "בעודה שוכבת במהלך הלידה, כאובה נפשית ופיסית עקב חווית האובדן, היא נשאלה האם תרצה שחברת קדישא תטפל בקבורת בנה וכמי שיודעת שתפקידה של חברת קדישא להביא לקבורה חתמה על המסמכים ואישרה כי הטיפול יועבר לידי בית חולים בילינסון וחברת קדישא. לבני הזוג לא נמסר שמשמעות הדבר שלא יידעו היכן נקבר בנם. לאחר חמש שנים, בשנת 2014 , משנפשה של האם לא ידעה מנוח, ביקשה לעלות לקברו של בנה להתייחד עם זכרו. היא פנתה לעמותת "עיתים" על מנת לקבל סיוע באיתור מקום קבורת בנה והנציגה הודיעה לה שהוא קבור בבית העלמין בבית שמש. היא קיבלה את הטלפון של הנציג שטיפל בקבורה".
בכתב התביעה תואר כי "הוא ענה לה באופן נרגז וטען שמהרגע שחתמה על הטפסים בבית החולים, לכאורה אין לה כל זכות לדעת את מקום הקבורה". האם ניסתה לדבר ללבו ולדעת היכן בנה קבור, שתוכל להגיע להיפרד ממנו ולאורך כל השיחה, כלל לא ידעה כי לבנה אין קבר משלו. לאחר דין ודברים, לפי התביעה, היא קבעה להגיע לבית העלמין עם נציג של העמותה, לשם הגיעה מלווה באמה. "כאשר לבסוף הגיעו אל חלקת הקבר, אז נחשפה לראשונה בפני האם חלקת הקברים של העוברים בבית שמש, מוזנחת, ללא כל הפרדה, סימון או תיעוד של הקברים וללא כל יכולת להבחין היכן קבור כל ילד".
עוד תואר בכתב התביעה כי הוא הפנה אותן אל מצבה בנויה. האם הצביעה על שתי דלתות הפלדה המונחות על הארץ בקרבת הקבר ושאלה מדוע אין עליהן מצבות והתשובה הייתה כי עדיין ממשיכים לקבור מתחת לדלתות הפלדה. האם אשר האמינה כי בנה אכן קבור בקבר ועליו המצבה הדליקה נר זיכרון ליד הקבר, התייחדה עם בנה, בכתה וביקשה ממנו סליחה על שלא הצליח להצטרף אל משפחתם".
בכך לא תם הסיפור העגום הזה, כפי שמתואר בכתב התביעה: "לאחר זמן מה, ולאחר שהגיעו לידיעת בני הזוג תלונות נוספות לגבי מצבה המוזנח ואי הסדר השורר בחלקת הקברים בבית שמש, גילתה האם לתדהמתה כי הורים אשר נאמר להם שילדיהם נקברו בקבר עם המצבה (חלקת תמר), קיבלו הודעה כי ילדיהם קבורים במקום אחר. האם ביקשה לדעת האם הדברים נכונים גם לגבי בנה ולצורך כך פנתה למי שליווה אותה לקבר והיא הופתעה לקבל תשובה בה נטען כי קבורת בנה לכאורה לא בוצעה כלל על ידו. היא פנתה פעם נוספת לעמותת עיתים שקיבלו מהנציג תשובה שהבן קבור בחלקת תמר. בתביעה נכתב שלאור התשובות המשתנות, אין לבני הזוג כל דרך לוודא האם בנם קבור בחלקת הקבר הזו ואין להם דרך לדעת מה מספר התינוקות שנקברו באותה חלקת קבר יחד עם ילדם".
בכתב ההגנה של בית החולים בילינסון נכתב ש"הטיפול שבית החולים העניק היה מקצועי ומיומן ובהתאם לסטנדרטים המקובלים". עוד נכתב ש"להורים ניתנה אפשרות לקיים פרידה מעובר, וכן שהם חתמו על מסמכים שהטיפול בקבורה יעבור לבית החולים וכך היה".
בכתב ההגנה של העמותה לגבי מקרה זה צוין ש"השיחה עם הנציג לא הייתה נרגזת כלל והוא הסביר לתובעת את הנהלים, שבאותה העת לא נהגו לרשום את המיקום המדויק של הקבר וכן שהתיאורים של האם לא משקפים את אופי החלקה". עוד צוין כי "חברות קדישא בכל רחבי הארץ נהגו לפי המנהג שלא לאפשר לאנשים לפקוד את הקבר, הדבר היה ידוע מקובל כך שכדי לסטות מהנוהג נדרשה חוות דעת של כבוד הרב רוז'ה אשר קבע, במסגרת הפנייה של המשרד לשירותי דת לחברות קדישא, כי אין איסור הלכתי לאפשר למשפחות, הרוצות בכך, להשתתף בטקס. התיאורים קיצוניים ואינם משקפים את אופי החלקה בעת ההיא. מלבד זאת, לא היה נוהל מחייב של המשרד לשירותי דת הקשור לטיפוח, גיזום, או סלילה של דרכי גישה ולא נתקבלה כל פניה מהמשרד לשירותי דת בעניין זה. מיד עם פנייתו של המשרד לשירותי דת אשר דרש את הסדרת החלקה בהתאם.. לסיכום הדברים, נתבע 3 אכן מסר לתובעת בהודעת וואטסאפ כי בנה לא נקבר על ידם. הסיבה לכך היא שההודעה נשלחה לנתבע 3 כשנה לאחר שיחתם הקודמת והוא לא זכר את המקרה".
# # #
לאחר הסדר הפשרה נמסר מבית החולים בילינסון בתגובה: "בית החולים יפעל על פי הסכם הפשרה עליו חתמו הצדדים".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "הקבורה נשוא הידיעה לא נעשתה ב"קבר אחים", אלא בחלקה כללית לקבורת עוברים כפי שהיה נהוג ומקובל באותן שנים שקדמו לנוהל משנת 2014. בית המשפט אישר הסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים. בהסדר הפשרה הוסכם כי המדינה לא תישא באחריות עבור מקרים שאירעו קודם לכינונו של נוהל בין משרדי המסדיר את הנושא לפרטיו. הטיפול בעוברים מתים נעשה תוך מעורבות וליווי המשפחות בהתאם לנהליו המפורטים של המשרד לשירותי דת ומשרד הבריאות אשר עודכנו בשנת 2014".
את 18 המשפחות התובעות ייצג עו"ד ירון אלון ממשרד הורוביץ, אבן, אוזן ושות'. עו"ד אלון: "פסק הדין מסיים למעשה מסכת ארוכה שעברו 18 משפחות במסגרת שלוש תביעות שעניינן אוחד. עניינה של כל משפחה היה שונה, אך המשותף הוא הסבל שארע להן לאחר אירוע של לידה שקטה – העדר המידע, קבורת הילד בקבורה משותפת במקום פרטנית, העדר אפשרות לזהות את הקבר, הקברים שנפתחו שוב ושוב כדי להוסיף ילדים נוספים, היחס המזלזל של בתי החולים וחברת קדישא ועוד עוולות נוספות. בחלק מהמקרים, אף איבדו המשפחות את ילדם וגם לאחר פסק הדין לא נודע גורלו – הן בתי החולים והן חברת קדישא אינם יודעים להגיד היכן הילדים קבורים, אם בכלל. ניהול התביעה דרש מורכבות רבה, ובמסגרתה הושגו מהמדינה, בתי החולים וחברת קדישא, באמצעות צווים מיוחדים, מאות מסמכים שעזרו לשפוך אור על המחדלים. אותם מסמכים הוגשו לבית המשפט וסייעו בקביעת סכום הפיצוי. תג המחיר שקבעה כבוד השופטת הלית סילש הוא מכובד ומרתיע, בתקווה שמקרים שכאלו לא יחזרו על עצמם".
הרב שאול פרבר, יו"ר עמותת 'עתים', שליוותה את המשפחות וסייעה להן באיתור קברי ילדיהן, מסר: "החלטת בית המשפט היא צעד חשוב במאבק להסדרת תחום קבורת העוברים והתינוקות הרכים. טיפלנו במאות פניות של הורים שביקשו לאתר היכן קברו את ילדיהם, לפעמים גם עשרות שנים לאחר המוות. אין מילים לתאר את מצוקתם של הורים אשר איבדו את ילדיהם מבלי שיוכלו לסגור מעגל ולעלות לקברי ילדיהם, רק בגלל אוזלת היד המקוממת של הגופים האמונים על התחום בשם מדינת ישראל".
הרב פרבר התייחס גם למאבק שניהלה 'עתים' להסדרת התחום, עד שב-2014 הותקנו הנהלים הרלוונטיים. "הנהלים נוסחו מתוך מחשבה ורגישות רבה, ומטרתם לספק להורים את התמיכה הדרושה להם לאחר האובדן", אמר הרב, והוסיף: "פסק הדין הוא תמרור אזהרה עבור חברות הקדישא ובתי החולים לבל יסטו מהדרך. כעת, הורים אשר קרה להם הנורא מכל, יודעים שיש להם רשת תמיכה ויש מי שדואג לזכויותיהם".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
