דברי ימי פתח תקוה ותולדות ראשי העיר שלה מחולקים לימים שלפני הספירה ולימים שלאחר הספירה. דהיינו, לשנים ולראשי הערים שלפני איציק אוחיון ולשנים ולראשי העיר שבאו אחריו. יש ראשי ערים שהם מנהלים טובים וישנם כאלו שהם אנושיים ושירותיים לעיר. גדולתו של איציק אוחיון היתה בעובדה שהוא היה שילוב מושלם של השניים, בתוספת של אצילות רגישה וחזון שהתבשל לו בלב ובמוח ופחות על שולחן השרטוטים.
הוא לא חשב על עצמו במונחים של מנהיג פוליטי אלא במונחים של שליח ציבור. סוג של אבאיזם חסר התנפחות עצמית. ומבחינה זאת הוא עשה אוניברסיטה לכלל הפוליטיקאים מקרב ראשי הערים בארץ. עם הליכתו של האיש הנפלא הזה לעולמו רושם לעצמו כל אחד מאזרחי העיר: היכן הייתי כאשר הוא נבחר והיכן אני בשבת כשהוא הלך לעולמו?. מדובר בשני מועדים היסטוריים חשובים. אחד משמח והשני עצוב.
אבל כבד בפתח תקוה: ראש העירייה לשעבר, איציק אוחיון, הלך הלילה לעולמו
הוא לא היה רואה חשבון מדופלם כדי לכתוב תקציב עירוני, ולא היה עו"ד מוסמך כדי להתפלפל משפטית בחוקי פקודת העיריות. הוא פשוט היה בן אדם של אנשים. אחד שלא ידע מדון מהו. ראש עיר שלא פיטר אף אחד, גם כאלו שפגעו בו בצורה נוראית. לפעמים הוא ספג את האש לגופו והכל כדי שלא להעליב אחרים בפומבי.
איציק אוחיון ז"ל הלך לעולמו היום בשבת חודש אדר. אולי זה סימבולי כיוון שהיה איש שמח מטבעו. חייכן ומלא עליזות.
רמי גרינברג ידע להוקיר את האיש וזה לזכותו ועכשיו נותר רק להוריד את הדגל העירוני לחצי תורן למשך ימי השבעה.
וגם – את איציק אוחיון צריך לקבור בחלקת גדולי העיר. רמי גרינברג צריך לחשוב על זה.
טור רחב על מקומו ומשקלו של אוחיון ז"ל בדברי ימי העיר יפורסם בימים הקרובים.
מנוחתו עדן ותנחומים למשפחתו האוהבת.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מוקיר
אוחיון זכור לי כבן אדם, איש של ציבור ועשיה יהי זכרו ברוך אמן.
סימה
איש יקר וחשוב , תרם רבות בגלוי ובנסתר, בנה את העיר,