איציק אוחיון. צילום זאב שטרן

נפרדים מאיציק אוחיון: "גם כשעשית פרויקטים עצומים, נשארת אותו איציק, בן אדם שווה בין שווים"

פתח תקוה נפרדה השבוע בצער רב מראש העירייה השמיני שלה, איציק אוחיון ז"ל, שהלך לעולמו. בני משפחה, פוליטיקאים וחברים, מספרים על ראש עירייה שידע לשלב בין כבוד למסורת לבין קידמה ופיתוח, על אדם שכיבד את כולם, ובעיקר על בעל, אבא ואח אהוב ואוהב

פורסם בתאריך: 13.3.20 12:28

אבל כבד נפל על פתח תקוה בסוף השבוע שעבר, זאת לאחר שראש העירייה לשעבר, איציק אוחיון, הלך לעולמו בלילה שבין שישי לשבת, לאחר מחלה. אוחיון ז"ל היה ראש עיריית פתח תקווה השמיני, וכיהן בין השנים 1998-2013. הוא היה מאושפז במשך תקופה ארוכה מאוד. בשנה האחרונה קיבל כבוד גדול כאשר ראש העירייה הנוכחי רמי גרינברג קרא על שמו את הפארק הגדול. אשתו, דליה, מונתה ליו"ר היכל התרבות.
אוחיון נולד במרוקו ב-11 באוקטובר 1945 ועלה לישראל ב-1956, בגיל 11. הוא שירת בקבע כנגד והשתחרר מצה"ל בדרגת רב סמל. לאחר השחרור קיבל תואר מדריך בכיר באוניברסיטת תל אביב, ובוגר ממכללת בית ברל. אוחיון שימש כדירקטור ויו"ר חברת מיתב ויו"ר החברה לפיתוח פתח תקווה. הוא קיבל פרס חינוך משלים מטעם נשיא המדינה יצחק נבון. הוא עבד שנים רבות בעירייה, בין היתר כמנהל מחלקת נוער וספורט במשך עשר שנים וכמנהל אגף גנים ונוף במשך 11 שנים.
בשנת 1998 התמודד כמועמד עצמאי בסיעת 'פתח תקווה אחת' המזוהה עם מפלגת העבודה מול ראש עיריית פתח תקווה המכהן מטעם הליכוד, גיורא לב, ונבחר לתפקיד ראש עיריית פתח תקווה. בהמשך סיפר, כי החליט סופית להתמודד לאחר שהגיע למקום הראשון בסקר פופולריות של עיתון מלאבס.
הוא נבחר מחדש בבחירות ב-2003 וב-2008. ב-2013 פרש עקב מצבו הבריאותי. במאי 2019 התקיים כאמור טקס קריאת הפארק הגדול על שמו, בטקס נכחו ראש העיר המכהן, רמי גרינברג, וכן משפחת אוחיון. הוא נחשב לאחד מראשי העיר האהודים בעיר. הוא הקים את היכל התרבות, אצטדיון המושבה, הפארק הגדול ועוד.

מסע הלוויה של איציק אוחיון. צילום זאב שטרן

מסע הלוויה של איציק אוחיון. צילום זאב שטרן

# # # 
ביום ראשון ליוו מאות תושבים, אישי ציבור ובני משפחה את אוחיון בדרכו האחרונה. ההלוויה התקיימה בבית העלמין סגולה. דליה אוחיון, אשתו של איציק, ספדה לו ואמרה: "איציק אהוב ליבי. אחרי תקופה ארוכה של סבל וייסורים, אנו נפרדים ממך בצער רב. צנוע ועניו, ידעת מאיפה באת ולאן אתה הולך. גם אחרי פרויקטים גדולים נשארת אותו אדם, דואג ואהוב על הבריות. היה לך מקום בלב לכולם. עזרת לכולם בסתר. היית רחום וחנון לכולם, וגם לשונאיך. אספת את כולם סביבך באהבה רבה. היה לך כבוד למסורת וליהדות. פרויקטים רבים ועצומים עשית וקצרה היריעה לציין את כולם. אנו גאים שהפארק הגדול קרוי על שמך".
מוטי אוחיון, אחיו של איציק, אמר בדברי ההספד שנשא: "איציק כמו איציק, צעד אחר צעד, ממנהל אגף ועד לניצחון ההרואי לראשות העיר. לצד הדאגה לכולם הוא הפך את פתח תקוה לעיר העתיד של מדינת ישראל. הוא היה מורי ורבי. אני אחיו, גם כשהייתי בן 30 ו-40, כאשר עשיתי מעשה שלא היה בסדר, איציק היה נוזף בי כאילו הייתי ילד בן 8. הערצתי אותו. אני כואב את לכתו. למרות שאף פעם לא הייתי חובב פארקים, עכשיו אקח את נכדיי ואספר להם בראווה מי היה איציק. יצחק אחי הוא אגדה מקומית".
ד"ר שמעון אוחיון, בן דודו של איציק, אמר: "איציק הוא היהלום שבכתר המשפחה, שמחובר לשורשיו למסורת. את הכבוד לכל אדם הוא רחש מהוריו היקרים. הוא כיבד את כל העדות, וכאיש רעים הוא לא שכח את שורשיו".
גם שני רבני העיר ספדו לו. רב העיר בינו אטיאס: "יש אדם שעושה חסד ויש אדם שאוהב חסד. איציק אהב את החסד. איציק שאל תמיד מה עוד אפשר לעשות, גם לבתי הכנסת ולמקוואות". רב העיר מיכה הלוי ציין: "זה השם הטוב שאתה יוצא מן העולם. ושכל העיר תמשיך לפי רצונך הטוב".
לאחר מכן ספדו לו ראש העירייה רמי גרינברג וסגנו אוריאל בוסו. "איציק ליווה את כולנו במהלך חייו ופעל למען העיר והיא היום אחת הערים הגדולות במדינה", אמר גרינברג. "אפשר לעשות הרבה דברים בחיים, וחשובה לא פחות הדרך. הוא אהב אדם, סייע והשיב טובה תחת רעה וראה את הזכות בכך. איציק ידע לתת לכל אחד את מה שצריך, מבלי שיהיו קונפליקטים וסכסוכים. הייתה לנו הזכות ללמוד ממנו. את הפארק הגדול הוא הקים והפארק שיקף את מה שרצה – שאנשים ייהנו ויהיה להם טוב".
אוריאל בוסו, אמר: "כרגע, כשאתה עולה לשמיים, יקבלו אותך בתי כנסת והמדרשות והמקוואות שהקמת. כולם תמיד ידעו שכאשר אתה יורד מהמשרד אתה תשאל את העובד הזוטר והבכיר מה שלומו. אתה האיש שקלט אותי לעבודה. היית המנטור שלי. עוד הרבה ייכתב על שמך. העם זקוק היום למנהיגים כמוך".

דליה אוחיון. צילום זאב שטרן

דליה אוחיון. צילום זאב שטרן

# # # 

עוד לפני ההלוויה, כתבה דליה אוחיון דברי פרידה מרגשים מאיציק, אותם העבירה למלאבס. חלק מהדברים קראה בהלוויה. אלו הדברים שכתבה דליה: "איציק אהוב ליבי, החצי השני והחשוב שלי. אבי ילדינו, הסבא של נכדינו, אחינו, ראש עירנו היקר ואהוב. אחרי תקופה ארוכה של סבל וייסורים, אנו נפרדים ממך בכאב ובצער רב. היית בשבילי הכל ואם הייתי מבקשת ממך אבנים מהירח, היית עושה זאת בשבילי. היית צנוע ועניו. ידעת מאיפה באת ולאן אתה הולך, גם כשהיית ראש עירנו ועשית דברים גדולים ונשגבים, פרויקטים עצומים, נשארת אותו איציק, בן אדם שווה בין שווים, אוהב ואהוב על הבריות, דואג לכל אחד ואחת. כל אחד יכול היה לפנות אליך ולספר לך על הצרות והבעיות שלו, כי כולם ידעו שתסייע ותעזור להם. היה לך מקום בלב לכולם, הקשבת בסבלנות וסובלנות אין קץ ואין תושב שלא יכול היה להיכנס אליך. עזרת לכולם, גם בסתר בלי שאף אחד ידע. היית איש של אנשים, עם לב ענק. היו לך הרבה מאוד תכונות טובות, אנושיות, היית כמעט על אנושי, היית רחום וחנון, בעיקר לשונאיך ולמבקשי רעתך, לא שמרת טינה והשבת טובה תחת רעה. קיבלת ואספת את כולם באהבה רבה. האמנת באדם באשר הוא.
איציק, כמה כואב ועצוב שדווקא בחלק הכי טוב שלך, בחוכמת הדעת והבינה, נפגעת. אתה שידעת לפתור כל בעיה, על הצד הטוב ביותר, שידעת עצה טובה ולהשכין שלום בין כולם. איציק, אתה חסר לי, וחסר לכולנו מאוד. אוהבת אותך לעד. יהיה זכרך לעולם ועד. תהא מנוחתך עדן".

מוטי אוחיון. צילום זאב שטרן

מוטי אוחיון. צילום זאב שטרן

# # # 

חבר המועצה אורי אהד, שהיה בעבר בן טיפוחיו של איציק אוחיון ז"ל, ולימים ממלא מקומו, אמר בשבת לאחר שהתקבלה הבשורה המרה: "לפעמים קשה למצוא מילים והבוקר הזה היה אחד מאותם רגעים שאתה מוצא את עצמך עומד נטוע במקום ומרגיש שמישהו הכניס לך אגרוף בבטן ורוקן לך את האוויר. כך בדיוק הרגשתי כששמעתי שאיציק נפטר. איציק אוחיון ז"ל הוא שילוב מילים שלא מתעכל בבטן. המחשבות רצו מיד לשנת 1984, לרחוב סלומון 12, לבית התלמיד, שם פגשתי את איציק בפעם הראשונה. איציק כמנהל אגף הנוער ואני נער בן 14, יו"ר מועצת התלמידים של חטיבות הביניים. איציק היה הראשון שממש דחף אותי לפעילות ועשייה ציבורית, תמך, גיבה וקידם מנהיגות נוער צעירה, שמהר מאוד הפכה למודל ארצי. אני זוכר היטב איך ליוויתי יחד עם רבים נוספים את איציק לטקס המרגש בעפולה, שם קיבל איציק את פרס החינוך הארצי על פעילותו זו, מאת שר החינוך דאז יצחק נבון ז"ל. בשנת 2003 שימשתי כממלא מקומו של איציק ובשנת 2013, לאחר שחלה ונאלץ לפרוש, החלפתי את איציק כראש עיריית פתח תקווה. כמעט 15 שנה שימש איציק כראש העיר ואין תחום בעיר שעשייתו לא ניכרת. בתקופתו הפכה העיר לחמישית בגודלה בארץ, נבנו שכונות חדשות, מוסדות חינוך רבים, הושלמה בניית היכל התרבות והאצטדיון העירוני הגדול ועוד. בעבור כל זאת הייתה לי, כראש עיר, הזכות, בשמם של תושבי העיר וכהוקרת תודה על פעילותו, להעניק לאיציק בטקס שרבים הזילו בו דמעה, את התואר אזרח כבוד של העיר פתח תקווה".
איציק ברוורמן, ראש העירייה לשעבר, שעבד תחת אוחיון והיה סגנו, אמר השבוע: "עבדתי איתו, הוא זה שפנה אלי והציע לי להיות סגן ראש העיר שלו. עבדתי איתו בשיתוף, ואז נחשפתי להרבה מהמעלות הטובות שלו. לצערי ראיתי אותו לא רק בימיו האחרונים בעבודה אלא גם אחרי שהוא פרש. ראיתי אותו לאחרונה לפני כמה חודשים. את הבשורה על מותו קיבלתי ביום שבת בבוקר, ובאמת זה כאב לב גדול. האיש היה יקר מאוד ואיש טוב. הייתה לי הזכות לעבוד איתו ואני זוכר לו לטובה את המינוי שלי. הבטחתי לו שלא אתמודד מולו, וכך עשיתי. כל מי שמסתובב בעיר רואה את חותמו של איציק אוחיון. בזמנו התחיל השינוי והמעבר של פתח תקווה ממושבה לעיר עם לב של מושבה. כל הבניה והשכונות החדשות ומתחמי הבילויים, הוא תרם לזה הרבה".

רמי גרינברג. צילום זאב שטרן

רמי גרינברג. צילום זאב שטרן

# # # 

תושבים רבים הגיעו לאורך השבוע לבית ברחוב מייזנר לנחם את משפחת אוחיון ולהביע בפני המשפחה את השתתפותם בצערה. דליה וארבעת הילדים ישבו בביתם בשכונת כפר גנים וקיבלו את המנחמים הרבים שסיפרו על עשייתו של איציק, על ההיכרות רבת השנים איתו, על כך שדלת חדרו תמיד הייתה פתוחה ועל אהבתו לעיר. "אבא שלי היה גשר בין מזרח למערב", אמרה הבת רויטל, "בין העולם המסורתי עליו גדל מבית אבא, לבין העולם החדש. אנשים מספרים שלאורך כל השנים שלו הוא עשה וקידם דברים שקשורים לדת ולמסורת, ומצד שני אנשים לא מפסיקים לספר ולתאר את העשייה המודרנית שלו, על כך שהוא קידם את העיר ופיתח אותה. כיום כמעט ולא ניתן למצוא אנשים שהם גשר שמחברים בין המסורת להתפתחות. לאורך כל השנים התחום שהיה קרוב לליבו של אבא זה החינוך והנוער. תמיד היה חשוב לו לתת הזדמנויות שוות לכולם. אבא עשה הרבה פרויקטים בעיר וכולם היו חשובים לו. אחרי יום עבודה של שעות רבות, הוא לא היה מוותר ומגיע להופעה בהיכל התרבות. הוא היה בנאדם מאוד מיוחד ואנשים רבים באים ומספרים לנו על הקשר המיוחד שלהם איתו, על כך שהוא היה מקשיב לכולם. הקשר שלו לא הסתיים רק בעיר והוא פיתח קשרים גם מול העולם, הביא את ההייטק לפתח תקווה. אבא היה איש של חזון ואיש של אנשים. מצד אחד הוא ראה את הנולד, את הפיתוח והעשייה, ומצד שני תמיד היה לו זמן לסייע ולהקשיב לאנשים והדלת שלו תמיד הייתה פתוחה לכולם".
הבן אייל סיפר: "אבא הקדיש את חייו לעיר על כל המשתמע מכך. העיר והפיתוח היו הדבר הכי חשוב לו בחיים. אני זוכר שהיו לי איתו שיחות על האצטדיון והוא זכר כל פרט ופרט החל ממספר הכיסאות ועד עלויות והיה מעורב בכל. הפארק הגדול היה הבייבי שלו והוא היה מאוד גאה במקום. אני זוכר שהייתי מסתובב איתו בעיר ואנשים היו עוצרים אותו ומספרים לו שרק בזכותו הם הגיעו לאן שהגיעו. ילדים שבמקום להסתובב ברחובות, בילו במתנ"סים שהוא הקים. חזון שהיה לו ורק בשבעה שמעתי עליו, הוא הקמת בית מלון בפתח תקווה. הוא אמר תמיד לאנשים שלא ייתכן שחולים ורופאים מגיעים לבית החולים בעיר ואין להם איפה לשהות. החלום הזה שלו הפך למציאות".
ליד ילדיו של איציק יושבת דליה, שומעת את הסיפורים והמחמאות הרבות, והדמעות לא מפסיקות לרדת. "קשה לי מאוד", היא אומרת, "איציק היה איש של מעשים גדולים, אבל מצד שני ראש עיר של אנשים וזו הייתה גדולתו האמיתית. הוא תמיד חשב על האיש הקטן ולקח לו 30 דקות מידי יום להגיע מהרכב ללשכה, כי תמיד אנשים היו עוצרים אותו במסדרונות ובדרך. הוא היה מקשיב לכולם בקשב רב. איציק הגיע לארץ בגיל עשר בעליית הנוער לבד. הוא עשה הכל לבדו, הפך להיות ראש עיר נערץ ואהוב שהפך את העיר לעיר משגשגת ופורחת ונשאר עד לרגע האחרון צנוע".
לשבעה הגיעה גם אתי פולישוק אשר הכירה את איציק אוחיון כמעט מתחילת דרכה המקצועית. "את איציק הכרתי במשך שנים רבות ותמיד מה שעניין אותו לזה לקדם את הנוער", סיפרה. "הוא היה איש מיוחד במינו. אני זוכרת שהוא כבר אושפז והגעתי עם הבנות להופיע מולו, כשהוא ראה את הבנות רוקדות הוא קם ורקד איתן וזה היה מחמם לב".
גם להלל גרנות שעבד עם איציק אוחיון במשך תקופה ארוכה היו מילים חמות לומר: "שני דברים אפשר להגיד על איציק. הוא הכיר היטב את כל המערכות ועבד בחוכמה. לדוגמא היכל התרבות שהיה תקוע במשך שנים רבות, הוקם בזכותו ובזכות התקציבים שגייס, וכך גם האצטדיון שהוקם בזכות התקציבים להם דאג. הוא היה דוגמא ומופת". מילים דומות אפשר היה לשמוע גם מדוד ודליה אלעני, זוג חברים של דליה ואיציק. "הייתה לו מחשבה יוצרת", אומר דוד. "בתור קבלן הייתה גישה ישירה אליו מתי שהיית צריך. ואם פנית אליו והבקשה שלך הייתה צודקת הוא גם נלחם על זה". דליה מוסיפה: "איציק היה ראש עיר שלא היה כדוגמתו. הוא היה מגיע לשכונת נווה עוז ועומד במרכז השכונה ומודיע לאנשים שמי שרוצה לפגוש אותו מוזמן וזה היה על בסיס קבוע. הוא היה אכפתי והיה חשוב לו שלתושבים תמיד יהיה טוב. הוא היה מנהיג מבטן ולידה. היה שווה בין שווים ואף פעם לא ביקש את התודה, אלא רק רצה שאנשים יהיו מרוצים".

חלקת הקבר של איציק אוחיון. צילום זאב שטרן

חלקת הקבר של איציק אוחיון. צילום זאב שטרן

# # # 

רק לפני כמה חודשים סיפר האח, מוטי אוחיון למלאבס, על הביקורים אצל איציק, ועד כמה קשה לו לראות אותו במצבו. השבוע, כמה שעות האחרי ההלוויה, אמר מוטי: "איציק היה איש של דרך. והדרך לראשות העיר התחילה ממדריך, ואחרי זה מנהל אגף וכך עד למעלה. גם כראש העיר הוא לא ציפה להגיע להישגים תוך חודש חודשיים וגם פה הייתה דרך. הוא אמר שיראו את הפירות בעוד שנתיים שלוש, וכך היה. הכל הוא עשה צעד אחר צעד, בצעדים קצרים".
עוד הוא מספר על החודשים האחרונים שעברו על אחיו: "בשנתיים האחרונות מצבו היה קשה מאוד, וככל שהזמן עבר מצבו רק החמיר, וזה היה לי מאוד קשה. רציתי לראות את איציק חזק כמו פעם, והיה לי מאוד קשה לראות אותו דועך ללא יכולת לעזור לו. אחרי שהוא נפטר, לא קמתי מהמיטה 24 שעות, ולא הצלחתי להירדם ועלו לי כל הזיכרונות שלי מאיציק וכל מה שהוא עשה כל השנים. עברו לי סרטים בראש. ייקח לי זמן לעכל את זה. אני באמת חושב שאיציק היה עילוי, ואין לי מילה אחרת לתאר אותו".

# # # 
ואלו הדברים שכתבה קרן אוחיון, אחייניתו של איציק, בתו של האח דוד: "דוד שלי. איש יקר כל כך, טוב לב, אהוב, איש של אנשים, איש של משפחה, איש של שלום. כל כך הרבה גאווה הסבת למשפחתנו. הרשת מלאה היום בזיכרונות ילדות: בית התלמיד, הפסטיקט והפסתיכון, להקות הנוער שהקמת עם עוזי חיטמן ז"ל ואדי מוכתר יבדל"א (הבוגרים לא שוכחים אותך איציק), היכל התרבות, הפארק הגדול ועוד ועוד. העיר הייתה חשובה לך והפכת אותה לא רק לחמישית בגודלה בישראל אלא לעיר של חינוך, של פארקים מוריקים, של אחווה בין דתיים לחילוניים וזה רק על קצה המזלג. מעל הכל, היית איש של אנשים. כל כך הרבה אנשים אהבו אותך ואפילו העריצו אותך. בצדק. ממשיכי דרכך מנהלים את העיר עד היום. אבל בשבילנו היית דוד איציק. הדוד שתמיד התעניין, תמיד ידע להגיד מילה טובה, להשיא עצה חכמה. איציק, קשה לדבר עליך בלשון עבר, לנצח תהיה בליבנו".

חזי חקאק. צילום זאב שטרן

חזי חקאק. צילום זאב שטרן

טור אישי של חזי חקאק | הוא היה איש של אנשים

איציק אוחיון ז”ל היה איש רחב לב. הפשטות שלו כבשה את כולם

את איציק הכרתי בנערותי כשהיה מנהל בית התלמיד המרכזי (כיום אגף הנוער). הייתי חבר במועצת התלמידים העירונית וכבר אז היחסים ביני לבין דליה רעייתו היו מאוד קרובים. נסעתי איתם לראשונה עם משלחת עירונית לחו״ל והייתי צמוד אליהם. לימים, כשאיציק נבחר לראשות העיר, נבחרתי לשמש דובר העירייה. ליוויתי אישית את איציק במהלך 14 שנות כהונתו. הייתי אחד האנשים הכי קרובים לאיציק, דליה אפילו אמרה שהוא אהב אותי כמו בן. לאורך השנים איציק עשה מהפך תדמיתי לעיר פתח תקוה, שהייתה עד אז מאוד אפרורית עם אוכלוסייה מבוגרת.
איציק היה מעורב אישית בכל פרויקט, היה מבקר מידי יום בפרויקטים הגדולים כמו היכל התרבות, אצטדיון המושבה ורבים אחרים, ו-וידא שהיזמים עומדים בלוחות הזמנים. בתקופתו הפכה פתח תקוה להיות העיר הכי מבוקשת למגורים בארץ, והפכה לאחת הערים המובילות עם אוכלוסייה צעירה ומרכז שוקק לבילויים. פתח תקוה, בתקופת כהונתו של איציק אוחיון, שינתה את פניה ללא הכר.
איציק היה דמות נערצת, רחב לב, איש של אנשים.
הפשטות שלו כבשה. הוא היה נגיש לכולם, היה מקפיד ללבוש את מיטב מחלצותיו, תמיד מבושם ומגולח למשעי.
אהבתי אותו והוא חסר לי מאוד.

 

 


רוצים להיות מעודכנים בכל הנושאים החמים בפתח תקוה?

הורידו את אפליקציית "מלאבס" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "מלאבס" באייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"


אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. טליה

    הבדל שמים לארץ מה אחרי איציק ומה עכשיו . יצחק אוחיון אחד ויחיד .בן אדם טוב

🔔

עדכונים חמים מ"מלאבס - פתח תקוה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר