לאון בוגטירנקו, חייל תושב העיר, נפטר השבוע בביתו בזמן שישן. המשפחה, החברים והמורים, מתקשים לעכל את המוות הטראגי. הם מספרים על נער שקט ואהוב. לאון ז"ל הובא למנוחות אתמול, יום ראשון.
"אתמול נפרדנו מהילד שלנו כשהוא בן 20 בלבד", אומר בכאב גדול אביו דני. "הוא שירת בבסיס חצור, בתור לוחם בחיל האוויר בכיפת ברזל. הוא היה ילד מושלם. אני הייתי קורא לו שלושת המ"מ. הוא היה בן מושלם, אח מקסים ונכד מדהים, כך הייתי קורא לו כל הזמן. הוא היה ילד מאוד שקט, שאהב את תחום המחשבים. הוא רצה להגיע לשרת ביחידת 8200. מהילדות הוא התחבר למחשב ובמהלך השנים זה התעצם. הוא רצה לעסוק לאחר הצבא בתחום המחשבים, לעבוד בהייטק ולתת למדינה את הידע שלו. לצערי הוא לא יצליח לעשות זאת".
"סיבת המוות עדיין לא ידועה וזה ייקח עוד קצת זמן עד שנקבל תשובות, כי זה נמצא בתהליך ובבדיקות", אומר האב. "הוא נפטר בין חמישי לשישי בבית. הוא הלך לישון ופשוט לא קם למחרת מהשינה. ניסינו להעיר אותו בבוקר, אבל הוא לא התעורר. עשיתי הכל, החייאה, הייתי בקשר עם מד"א ועד שהם הגיעו ניסיתי כל מה שאפשר, אבל לצערי זה לא הצליח. אני מודה לאלוהים ומאוד מקווה שהוא לא סבל ולא הרגיש את זה. שכמו שהוא הלך לישון, ככה הוא המשיך לישון ולא סבל. לאון היה ילד בריא לחלוטין. הוא הפך להיות טבעוני, שמר על עצמו וכל הזמן היה דוגמא למשפחה".
לאון ז"ל למד בתיכון יצחק שמיר במחזור הראשון. לפני כן למד בחטיבת אחד העם רמת ורבר ובבית הספר פיק"א. ללאון אח צעיר בן עשר, אדם. "הקשר ביניהם היה אין סופי", אומר האב, "היה להם חיבור מאוד חזק ואדם תמיד כשהוא היה חוזר מהצבא, היה מחבק אותו. כשלאון היה נמצא בבית, הם היו מבלים ביחד ימים ולילות מבלי לעזוב אחד את השני, הם ממש אהבו. לאדם מאוד קשה. הוא בגיל שהוא מבין את זה, אבל עדיין לא מעכל. הוא כל פעם נכנס לחדר ומצפה שלאון ייצא ואולי עוד מעט יחזור. הוא ממש מתגעגע אליו. מסביב כולם עוטפים אותנו, כל החברים והמשפחה, כל הזמן מתקשרים ומחזקים. שואלים האם אנחנו צריכים משהו ואיך ניתן לעזור לנו. אין לנו מילים להביע את ההערכה לעזרה בתקופה הזו. אבל אנחנו כבר מתגעגעים ללאון, אהבה שלנו אליו היא אין סופית".
מנהלת בית ספר יצחק שמיר, רחל בראל, מספרת על נער שקט, עדין, שהיה מאוד קשור למשפחה ולאחיו הצעיר. ארז כהן, מחנך הכיתה שלו, ספד לו: "איך כותבים על נער שהפך לגבר וברגע אחד סיפור חייו תם. אין שום דבר שמכין אותך לרגע שבו תשב ותכתוב על תלמיד שלך בלשון עבר. אני לא אשכח את היום הראשון ללימודים בכיתה י' עת ישבו התלמידים במעגל ואני קראתי לראשונה את שמות תלמידי כיתתי י' 1, לאון קראתי והתלמידים צעקו לי לאון לאון הגדול. לאון היה ילד ביישן, חייכן, יפה תואר שבמשך שלוש שנים הפך לנגד עיני מילד לנער. לאון מעולם לא פגע בחבר לכיתה, תמיד היה שם להקשיב, להתבונן להוסיף הערה שנונה לשיח המתנהל בכיתה. הייתה לי הזכות להיות המחנך של לאון במשך שלוש שנים עד הגיוס לצבא. תמיד אזכור אותך. "יהי זכרך ברוך".
הדוד, אלכס קפלונוביץ, חבר מועצה לשעבר בראש העין, אומר: "אני מכיר את לאון מגיל אפס וקשה לי לעכל את האסון ולדבר עליו בלשון עבר. מדובר באבידה גדולה בשביל המשפחה שלנו ובשביל מדינת ישראל. לאון היה חייל מצטיין וילד טוב וזה כאב גדול. כולנו נשארנו בהלם מהמקרה הזה ומתקשים למצוא את המילים להביע את זה שהוא חסר לנו וכבר לא נמצא איתנו. אנחנו בטוחים שהוא ישמור עלינו מהשמיים ומאחלים לכולם רק טוב. אנחנו מלווים את המשפחה בכל מה שהם צריכים ותמיד נהיה לצדם. אני מבקש להודות לכל מי שתומך בנו ברגעים הקשיים האלה".
לאון השאיר אחריו את האם נאדיה, את האב דני, ואת האח אדם בן 10. ההלוויה התקיימה ביום ראשון בבית העלמין הצבאי סגולה. המשפחה ישבת שבעה ברחוב חפץ חיים 26 פתח תקווה.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
למה אין מספיק עיתונים בכל פתח תקוה