יואל בר גיל. צילום זאב שטרן
שליח הציבור של הקהילה הקונסרבטיבית, יואל בר-גיל
"הייתי מצפה מהעירייה שיתנו לנו מקום משלנו"
הם דוגלים בשוויונות בין גברים לנשים, משלבים טקסטים עם מנגינות מוכרות ורק מנסים לשרוד
יואל בר-גיל, 64, הוא שליח הציבור של הקהילה הקונסרבטיבית בפתח תקווה. הוא נשוי, אב לשלוש בנות וסב לארבעה נכדים.
"גדלתי בבית ישראלי מסורתי רגיל, הלכתי עם אבא שלי לבית הכנסת בשכונה והתחלתי להניח תפילין בגיל 13", הוא מספר. "לאחר שנישאתי, עברתי להתגורר בשכונת כפר גנים. לפני שנים, הייתי בשליחות בארצות הברית ומצאתי קשר לתנועה המסורתית. הרגשתי שהיא מייצגת את מה שאני. עד אז לא ידעתי שיש משהו כזה. למעלה מ-30 שנה אני עובר לפני התיבה ובמשך 20 שנה ניהלתי את התפילות בימים הנוראים בקיבוץ נווה איתן".
לדבריו בשנות ה-80 הייתה בפתח תקווה קהילה קונסרבטיבית קטנה שהתפרקה. "אחרי שהיא התפרקה, שאלתי את התנועה איפה אני יכול לעזור ונשלחתי לקיבוץ נווה איתן. כך במשך 20 שנה הייתי נוסע כל כיפור לקיבוץ לעשות את התפילות".
לדבריו כעת הקהילה הנוכחית החזיקה הכי הרבה זמן בעיר. "זו הפעם השלישית שאנחנו מנסים להקים אותה", הוא מסביר. "הפעם ראשונה הייתה כאמור בשנות ה-80, לאחר מכן בשנות ה-90. ניסנו להקים קהילה משולבת של רפורמים וקונסרבטיבים שהחזיקה שלוש או ארבע שנים. כעת זה הניסיון השלישי שלנו להקים קהילה מסורתית. התחלנו לפני כשש שנים ואנחנו מתפללים במתנ"ס ברחוב מייזנר. אנחנו שוכרים מהעירייה את המקום ומנסים לשרוד".
בר –גיל הוא בעל שלושה תארים בפילוסופיה ושניים בפילוסופיה יהודית. "במשך הזמן פיתחתי סגנון משלי", מעיד בר-גיל. "יש לי ידע מקיף ביהדות ובמקורותיה ואני משלב סיפורים, שירים ומנגינות שאספתי לאורך השנים".
ספר קצת על הקהילה הקונסרבטיבית.
"זו קהילה מסורתית. הטקסט והסידור שלנו הם מסורתיים ולאחרונה הוציאה התנועה מחזורים משלה, אבל מבחינת הטקסט, הם דומים לטקסטים הרגילים. ההבדלים, הם בעיקר בשוויוניות. יש אצלנו את האפשרות להזכיר גם נשים, גם את אבותינו וגם את אמותינו. הנושא השוויוני מאוד חשוב לנו. במהלך התפילה אני מסביר ונותן פירושים והם מופיעים גם בסידור. מסומן מתי לעמוד ומתי לשבת וזה חשוב למי שמגיע לבית הכנסת לעיתים נדירות. כאמור, מבחינתה סגנון והמנגינה, זה אוסף שאני לאורך השנים אספתי, זה התחיל ממה ששמעתי בבית הכנסת שלי וזה עובר דרך המנגינות שהיו בבני עקיבא בשנות ה-60 וה-70. אני משלב קצת מנגינות של שירים מקובלים שהלבשתי עליהם פיוטים כדי שלאנשים יהיה יותר קל להצטרף ולשיר. זה נותן להם הרגשה טובה".
מה דעתך על הסטטוס קוו בעיר?
"אין ספק שפתח תקווה היא עיר עם יד חזקה של הדתיים. אני לא מצפה הרבה מהמועצה הדתית או מגורמים אחרים בעיר, אבל מה שכן, כחבורה של אנשים שמנסים לעשות פעילות תרבותית אני מצפה שהם ייתנו לנו מקום כמו לכל קבוצה אורתודוקסית שמתארגנת. היינו מצפים למקום משלנו".
אריה נחום. צילום זאב שטרן
שליח הציבור בבית הכנסת התימני באם המושבות, אריה נחום
"הכי מרגשים אותי הפיוטים והמנגינות ביום הכיפורים שמזכירים לי את בית אבא"
הקהילה התימנית התגבשה בשכונת אם המושבות לפני כארבע שנים וכל מי שמשלם יכול לעלות ולהוביל את התפילה
החזן אריה נחום, 48, הוא שליח הציבור בבית הכנסת התימני בשכונת אם המושבות. נשוי ואב לשני ילדים. הגיע לפתח תקווה לפני שמונה שנים מראש העין.
"אצל התימנים אין חזנים רשמיים", הוא מספר. "אנשים לא הולכים ללמוד את התורה הזאת, אלא לומדים אצל המורי ובבית אבא". רוב התימנים לומדים את הפיוטים כבר מגיל קטן מהבית ומבית הכנסת. אצלנו אין חזן ספציפי. לרוב החזנים באים מתוך הציבור עצמו. כל מי שרוצה לקרוא פיוט, משלם כסף ועולה. גם ילדים יכולים לקרוא בתורה. אם הם בעלי קול, יכולים להיות חזנים ולהוביל תפילה. ביום הכיפורים אני אוביל את התפילה בבית הכנסת. גם אני התחלתי כמו כולם אצל המורי, שם למדתי איך לקרוא את פרשת שבוע ולתרגם את הפרשה".
ספר קצת על הקהילה התימנית והסגנון.
"בהתחלה היתי מתפלל בבית הכנסת האשכנזי, אבל בית הכנסת התימני בשכונה התגבש לפני כארבע שנים, הצטרפתי אליו ואנחנו מתפללים בשבתות ובמועדי ישראל במבנה מפעל הפיס. מדובר בקבוצה של חברים שהתאגדה והתחילה להתפלל ביחד. לאט לאט הצטרפו עוד ועוד אנשים. נכון להיום אין לנו תפילות באמצע השבוע עד שיקצו לנו בית כנסת שנוכל להתפלל בו בשגרה. בהתחלה התפללנו בקרוואן באחד מבתי הספר בשכונה ועכשיו אנחנו שוכרים את המקום מהעירייה. אנחנו מקווים שהמקום יגדל ויגיעו עוד ועוד מתפללים ואז נוכל לקבל בית כנסת משלנו".
איך אתם מתכוננים לתפילת יום הכיפורים?
"בערב כיפור בית הכנסת מלא עד אפס מקום וכן יש אנשים שעומדים מחוץ לבית הכנסת
מוסיפים עוד כיסאות לגברים ולנשים ומי שאין לו מקום, עומד בחוץ. ברמה האישית לקראת כיפור, יש הכנות יותר גופניות מאשר נפשיות. אני דואג לאכול ולשתות מספיק מראש וככל שמתקרב ערב כיפור, גם נפשית אתה נכנס לאווירה. אני יכול לומר שבעת התפילה הקטע שהכי מרגש אותי הם הפיוטים והמנגינות שמזכירים לי את בית אבא, בימים שאנשים היו מתפללים מתוך עמקי ליבם ונראה היה שהם מתכוונים לכל מילה".
מה דעתך על הסטטוס קוו בעיר?
"אני פחות מעורב במה שקורה בעיר, אבל אני לא רואה או שומע משהו שהוא חריג בנוף. אנשים מבינים שיש צורך בבתי כנסת ולראיה בחגים ובשבתות בית הכנסת מלא, למרות שהשכונה מוגדרת כשכונה חילונית, יש בה לא מעט שומרי מסורת, שחיים זה לצד זה בכבוד ובהערכה".
קובי רפופורט. צילום זאב שטרן
החזן של בית הכנסת "משכן יצחק", קובי רפופורט
"דתיים וחילוניים תמיד הסתדרו בעיר הזאת"
בית הכנסת כולל בתוכו קהל דתי לאומי אבל גם מסורתיים וחילוניים באים אליו להתפלל ביום הכיפורים
החזן קובי רפופורט, בן 26, יעביר את תפילת יום הכיפורים בבית הכנסת "משכן יצחק".
רפופורט למד את התחום מסבא שלו. "סבא שלי הוא בן 94, ניצול שואה מיהדות הונגריה שעדיין מתפלל. כילד הייתי שומע אותו הרבה ומשם הגיעה האהבה שלי לעניין. גדלתי בעיר ובשבתות הייתי הולך לשבתות חזנות וכשגדלתי כבר הייתי הולך לקונצרטים. תמיד התחברתי לעולם הזה. לפני כמה שנים התחלתי להתמקצע וללמוד בבית ספר לחזנות בפתח תקווה. אלו לימודים קשים, כי לומדים גם מוזיקה וקריאת תווים".
ספר קצת על קהילת בית הכנסת והסגנון?
"בית הכנסת משכן יצחק כולל בתוכו קהל דתי לאומי וביום כיפור מגיעים עוד הרבה מסורתיים שהם לא בהכרח דתיים הדוקים. הנוסח הוא מסורתי. העיקר היא להעביר את התפילה כמו שצריך. יש אנשים שמגיעים רק בראש השנה או רק ביום כיפור. צריך לעניין את הציבור בתפילה ולא למרוח יותר מידי כדי שלא ימאס להם. חזן נמדד בעיניי בזה שהוא מצליח להעביר את התפילה במקום הספציפי שהוא נמצא לרווחת המתפללים. אם זו קהילה אורתודוקסית או קהל מסורתי".
מה הקטע שהכי נוגע בך בתפילת יום הכיפורים?
"ישנם שלושה קטעים שהכי משמעותיים בעיניי. יש את כניסת יום כיפור ותפילת כל נדרי. מדובר בהתרת נדרים שמסמל את רגע שנכנס היום הקדוש וזה הרגע המאוד מרגש שכולם חיכו לו. ברגע הזה כולם מתאספים בבית הכנסת חילונים ודתיים. אחר כך יש את מוסף יום כיפור שבתוכו יש את סדר עבודת כהן גדול בבית המקדש. מדובר בקטע מאוד אמוציונאלי, וכמובן שאי אפשר לפסוח על תפילת הנעילה, שהיא שיא התפילה, שיא השיאים של כל הימים הנוראים".
מה אתה חושב על הסטטוס קוו בעיר?
"אני חושב, ולפי איך שנראה לי, ש-99 אחוז מתושבי העיר שומרים על יום כיפור וגם מי שלא שומר לא ייסע ברכב ולא יעשה שום עניין בפרהסיה. בסך הכל כל אחד עושה כרצונו אבל רוב האוכלוסייה מכבדת את החג. 26 שנה שאני גר בעיר ותמיד הסתדרו פה בצורה תקינה דתיים חילונים ואם יש מקרים, אלו רק מקרים חריגים".
יוסף בן חמו. צילום זאב שטרן
החזן של בית הכנסת "שבט אחים" בנווה גן, יוסף בן חמו
"אם אנחנו שרים אז זה אמנם מאריך קצת את התפילה אך זה נותן לה גם יותר עומק"
הם מתפללים בסגנון מרוקאי והחזן שלהם הוא דור שני של חזנים שכבר מתכונן לחמש התפילות של יום הכיפורים
יוסף בן חמו, בן 57, הוא החזן, הפייטן ורב התפילה של בית הכנסת "שבט אחים" בשכונת נווה גן – קרול.
בן חמו גם הוא דור שני של חזנים. "לא הופכים להיות חזנים ביום אחד", הוא מסביר. "גדלתי בקריית גת ואני דור שני של חזנים. סבא שלי, מדור המייסדים של קרית קת הקים שם את בית הכנסת, אבי החליף אותו כחזן ומשניהם למדתי כנער לשיר ולהתפלל. אצלם למדתי את יסודות התפילה. הייתי בא לבית הכנסת כילד ופשוט שומע אותם. כשהתחתנתי, עברתי לגור בבני ברק ושם התמקצעתי על ידי הרב אטיאס, שמלמד שירה, פיוט וחזנות".
ספר קצת על קהילת בית הכנסת והתפילות.
"נוסח התפילה אצלנו הוא מרוקאי וצפון אפריקאי. זה אומר שיש שוני במנגינות. רוב הניסוחים של הספרדים הם זהים בעיקר, אך המנגינות שונות. אנו שומרים על מנהגי מרוקו. אם אנחנו שרים אז זה אמנם מאריך קצת את התפילה אך זה נותן לה גם יותר עומק, בעיקר בשבתות ובחגים. אני הרב של בית הכנסת מזה חמש שנים, שזו התקופה בה אני גר בפתח תקווה. במהלך תקופתי קיימתי שתי חופות בבית הכנסת. אחת מהם הייתה עבור זוג שהתחתן בפעם השנייה והמקרה השני היו אלה זוג שרצו חתונה משפחתית מצומצמת עם חברים ומשפחה שהגיעו מחו"ל".
מה אתה חושב על הסטטוס קוו בעיר?
"אני יחסית חדש בפתח תקווה אז אני פחות מעורה בכל מה שקורה בעיר. אצלנו בשכונה המצב די רגוע מבחינת השבת והאזור שאנו נמצאים גרים בו בחלקם דתיים. קריית גת ממנה אני בא היא עיר יחסית חילונית, ולכן זה לא זר לי שיש אנשים שנוסעים בשבת למשל. אך בסך הכל הסטטוס קוו הוא בסדר ואין מתיחות או מקרים מיוחדים".
