בית המשפט המחוזי מרכז (הרכב הנשיאה כב' השופטת ר' לורך, השופטת ד' עטר, השופט ע' קובו) הרשיע בהתאם להודאתו את חליל דויכאת (47, תושב שכם) ברצח בנסיבות של מעשה טרור, של הרב שי אוחיון ז"ל בפתח תקווה באוגוסט 2020.
לבית המשפט הוצג הסדר טיעון עם הנאשם, במסגרתו הודה והורשע בכתב אישום מתוקן, ברצח בנסיבות מחמירות של מעשה טרור, בגינו קיים עונש מאסר עולם חובה. לצד עונש המאסר, הפרקליטות תטען ותדרוש את הפיצוי המירבי הקבוע בחוק.
על פי כתב האישום המתוקן, שהוגש על ידי עו"ד רועי רייס מפרקליטות מחוז מרכז (פלילי), במועד האמור עבד דויכאת כפועל בניין באתר בנייה בעיר פתח תקוה. דויכאת נטל סכין אשר היתה מונחת במטבחון האתר, באמצעותה החליט לבצע פיגוע, לדבריו "למען פלסטין, העם הפלסטיני, מסגד אל אקצא, ואללה". בהמשך לכך יצא רגלית לאזור צומת סגולה, שם הבחין ברב אוחיון. דויכאת שלף את הסכין ודקר את אוחיון שלוש פעמים ובכך הביא למותו.
כזכור, ב-26.8.20, נרצח הרב שי אוחיון ז"ל בדקירות סכין על ידי חליל דויכאת, שעה שעשה את דרכו הביתה מהכולל בו למד. הרצח היה בין צומת גנים לצומת סגולה, כאשר המחבל עצמו נתפס סמוך לצומת סגולה. אוחיון זצ"ל, אברך חרדי בן 39, השתייך לחסידות ברסלב המקומית והתגורר בשכונת כפר אברהם. הוא הותיר אחריו אישה, סיון, וארבעה ילדים: טוהר (13), הלל (12), שילה (10) ומלאכי (4). ביום הפיגוע הקטלני התקבל במשטרת ישראל דיווח על גבר כשהוא דקור בצומת סגולה בפתח תקווה. כוחות משטרה רבים הגיעו למקום ואיתרו את החשוד, כאשר ברשותו סכין מגואלת בדם. אוחיון פונה לקבלת טיפול רפואי כשמצבו מוגדר אנוש, אך לאחר זמן קצר נקבע מותו.
בשיחה עם מלאבס הבוקר התייחסה סיון אוחיון, אלמנתו של שי ז"ל, להרשעתו של דויכאת: "סופסוף אחרי ציפייה של שנה ושלושה חודשים, משהו קרה. מצד אחד היה לי קשה לשמוע שמדובר בעסקת טיעון, אבל מצד שני כן התקדם משהו ואנחנו לא מתכוונים לוותר. לא נסכים שיקלו על העונש רק בגלל שהוא הודה ונדרוש את העונש המירבי שהחוק מאפשר ויותר".
אוחיון מציינת כי לתחושתה מדובר בתפקיד שבחר במשפחתם. "את שי לא משנה מה נעשה זה לא יחזיר לעולם ואף פעם לא נחזור להיות משפחה נורמלית או שגרתית. לעולם לא נהיה אנשים שגרתיים, לא אני ולא הילדים. זה תמיד יישאר פצע מדמם וכואב, אבל כרגע יש לנו תפקיד, למען כלל תושבי ישראל, ועל זה נלחם. כדי ששאר התושבים שגרים פה ירגישו מספיק בטוחים, אם במרכז הארץ ואם באזורים אחרים שהם יותר מעורבים", היא אומרת ומוסיפה: "יכאב לי לדעת שיש ילדים נוספים בארץ שמרגישים לא מספיק בטוחים לנסוע באוטובוס, להסתובב בקניון ללכת לחברים או סתם להסתובב ברחוב, בסופר או בבית המרקחת. כשאני הולכת עם הילדים שלי, למקומות שיש בהם בין היתר תושבי ישראל מהמגזר הערבי, הם נלחצים ומיד מקשרים את זה לפיגוע – זו הקונוטציה שנוצרה להם. אלה לא חיים נורמליים וככה אנחנו לא אמורים לחיות כאן וזו כרגע המלחמה שלנו. לנסות להגביר את כוח ההרתעה, למגר ולהלחם בטרור".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
