דורון בראונשטיין, אקטיביסט לזכויות להט"ב מפתח תקווה, הניף בסוף השבוע את דגל הגאווה בתוך מסגד שייח זאיד באבו דאבי, אחד מעשרת המסגדים הגדולים והחשובים למוסלמים ברחבי העולם. לדבריו הוא גורש מהמקום על ידי המאבטחים. "אני נלחם בדרך שלי, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה", הוא מסביר את מעשיו ומדוע טס במיוחד לדובאי כדי לנופף שם בדגל הגאווה: "רק דרך אקטיביזם מחאתי דברים ישתנו בעולם. אני מוכן למות למען הדגל שלי, וברור לי שאמות למענו יום אחד".
בשיחה עם מלאבס משחזר בראונשטיין את שארע: "כבר כשנכנסתי למסגד עם צעיף הגאווה וצמידי הגאווה, עוד לפני שהחזקתי אפילו את הדגל ביד והנפתי אותו, הצטלמתי כשאני עושה סימן של peace עם האצבעות, הסימן האוניברסלי המוכר. אז ניגש אליי מאבטח ואמר לי לא להצטלם ככה במסגד. אחר כך, אחרי שהצטלמתי עם הדגל מונף בידי, ניגשו אליי מאבטחים ואנשי ביטחון שונים ועצרו אותי לחקירה על כך. הם ציוו עליי בכעס להוריד את הצעיף והצמידים ולמחוק את כל התמונות בטלפון שלי שבהם אני מניף את הדגל ומצולם עם צעיף הגאווה והצמידים. מאבטח אחד צעק delete everything ומאבטח אחר צעק אליו בחזרה i know my job! He will delete it all! אמרתי להם שלא ידעתי שאסור ושזה הדגל שלי ומחקתי מולם את רוב התמונות ואז אמרתי שמחקתי הכל".
לא חששת?
"אולי אני אמיץ להדהים, אולי אני מטורף להדהים, ואולי קצת מזה וקצת מזה, אבל מה שבטוח זה שאני לא מפחד מכלום חוץ מלא להיות נאמן לעצמי. זה מה שחשוב לי בחיים האלה. וכל מה שאני עושה: בכתיבה, ביצירה, באמנות, באקטיביזם, הוא חלק ממי וממה שאני. ואני גאה בעצמי. השלב הבא הוא לנסוע לרוסיה ולהסתובב ברחובות כשאני מניף את דגל הגאווה. פוטין, היר איי קאם!"
לדבריו, העובדה שבמדינות כמו איחוד האמירויות, אין זכויות בסיסיות ללהט"בים ולנשים מזעזעת בעיניו. "יש שם עונש מוות לאנשים כמוני", הוא אומר בשאט נפש, "כמעט כל הנשים מסתתרות בתוך בורקה, עם חורים רק לעיניים בזמן שהגברים מסתובבים כמו שייח'ים. זה לא בסדר! כשנעצרתי לחקירה במסגד הרגשתי גאווה. הם אולי יכלו להפשיט ממני את סמלי הגאווה, אבל לעולם לא יצליחו לקחת את מה שיש לי בלב, בתוכי פנימה".
דורון בראונשטיין, בדובאי, צילום פרטי
אז למה בכל זאת נסעת לשם?
"קראתי כתבה שדובאי חוגגת יום עצמאות 50 בחודש דצמבר, והיה כתוב שם על כל החוזקות, העושר, רווחת התושבים וההצלחה של המדינה – בתחומים שונים. במקביל, קראתי על כך שיש עונש מוות שם ליחסים הומוסקסואליים ושחל שם איסור מוחלט להביע כל מחווה של גאווה שקשורה לקהילה הלהט"בית במרחב הציבורי, בפרהסיה. אחרי שקראתי, גם את זה וגם את זה, הרגשתי צורך חייתי ממש לנסוע ולעשות להם דווקא את מה שהממשלה בדובאי כל כך נלחמת נגדו, ובדרכי האישית, הצנועה, הייחודית לי – לטוב ולרע – לגרום לשינוי".
רוצים להישאר מעודכנים?
בראונשטיין טוען כי הוא מבחינתו עשה את שלו בכך שאנשים בדובאי ובאבו דאבי ראו אותו הולך ברחובות המרכזיים ביותר, לבוש בצעיף גאווה, עונד צמידי גאווה, מחזיק ביד בגאון וללא מורא דגל גאווה. לדבריו, פעולותיו האקטיביסטיות מחזירות אותו לילדותו: "כשהייתי בכיתה ח' בחטיבת הביניים בפתח תקוה, לעגו לי, צחקו עליי ופגעו בי. לא יצאתי מהארון אז, לא הייתי ברור לגמרי אפילו לעצמי, ועדיין, החברה כבר החליטה עבורי, מי אני. בחופשת פסח של אותה שנה ניסיתי להתאבד. בלעתי את כל הכדורים שמצאתי בבית ופשוט קיוויתי למות. ממש ככה. לא יכולתי יותר עם הכאב, עם הלעג, עם הבדידות הנוראה. אבל היה לי מזל וניצלתי. הסבל שלי בימים ההם, לימד אותי שאני חייב לחיות. חייב להיות חזק. וחייב לעודד אחרים. החלטתי אז שלעולם לא אנסה למות יותר. ומאז, כל מה שאני רוצה זה לחיות, לחיות, ועוד לחיות. בחופש, באושר ובאהבה".
בראונשטיין טוען כי גם במסגד, הוא נזכר בילד שהיה: "נזכרתי בילד נטול החברים, שצעקו עליו 'הומו' ו'קוקסינל', הילד שרצה למות. ואמרתי לו כמה שאני גאה בו עכשיו. על האומץ והתעוזה. מעולם לא הייתי שמח יותר לחיות מאשר הרגע הזה" הוא אומר ומוסיף כי "חשוב לי להעביר מסר לכל הילדים שסובלים בבית הספר מהדרה, מלעג, מבדידות: אתם לא לבד. אתם אהובים ואתם מיוחדים. אתם עולם ומלואו של אפשרויות. הזמן הקשה יעבור ויום אחד תראו את הקשת שבשמיים מאירה גם לכם את דרככם: בהגשמה, בקבלה מלאה לכל מי שאתם".
ממשרד החוץ נמסר: "אנחנו מצפים מאזרחי ישראל המטיילים בעולם לכבד את החוק והתרבות המקומיים. אי כיבוד החוק המקומי עלול להסתיים במעצר, משפט ומאסר".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
יובל
התנהגות חסרת אחריות
מושיקו
אידיוט חסר אחריות. אם יכניסו אותו לכלא על ההתנהגות הזו הוא יילל ויבקש שיוציאו אותו משם.
מקווה מאוד שהרוסים קוראים את השטויות שהוא אומר ומחכים לו