מזה כשבועיים נמשכת המלחמה של רוסיה באוקראינה, המצב ההומניטרי הולך ומחמיר וזרם הפליטים שובר שיאים של עשרות שנים. בין אלו שנרתמו לסייע לתושבי אוקראינה ולמאות אלפי הפליטים שנאלצו לנטוש את בתיהם תחת ההתקפות הקשות של חיילי פוטין הם אנשי ארגון איחוד הצלה שיצאו למשלחת מיוחדת למולדובה תחת הכותרת "מבצע כנפיים כתומות". אחד מהם הוא אבי מרכוס (44), תושב שכונת הדר גנים בפתח תקווה ואב לחמישה, שמשמש כפראמדיק ראשי וסגן מנהל אגף רפואה באיחוד הצלה.
בשיחה עם "מלאבס" הוא נותן הצצה לפעילות אנשי הארגון בגבול מולדובה – אוקראינה. "ביום חמישי לפני שבועיים בדיוק התקבלה החלטה ששולחים משלחת של איחוד הצלה לפי בקשה של הרב פנחס זלצמן, הרב של קישינב. יצאנו מכאן משלחת של 15 אנשים שהייתה מורכבת מרופא, חובשים, פראמדיקים ואנשי יחידת חוס"ן שלנו, כאשר היעוד שלנו התחלק לשלושה חלקים: ראשית – כל מה שקשור לרפואה דחופה, שנית – רפואת שגרה, שלישית – פסיכוטראומה, רביעית – לתת מענה לפליטים באשר הם, אם זה ביגוד, הנעלה, אוכל, שתיה וביגוד חם". כיום מונה המשלחת כבר כ-60 אנשי איחוד הצלה בין היתר מפתח תקווה, הוד השרון, רעננה כפר סבא.
צפו בסרטון על פעילות איחוד הצלה בגבול מולדובה – אוקראינה
עד עתה טופלו לפי הערכה כ-10,000 פליטים על ידי המשלחת. תחילת המסע של המשלחת הייתה במוצאי שבת לפני כשבועיים. "נחתנו ברומניה ואחרי נסיעה של 14 שעות הגענו לקישינב במולדובה ואנחנו כאן מאז שהגענו", מספר מרכוס. "הקמנו את החמ"ל שלנו ואת נקודת ההזנקה. העבודה שלנו כאן היא בכמה גזרות: בגבול הצפוני – מוגילוב פדולסקי ובגבול הדרומי – בפלנקה. כל יום אנחנו שולחים צוותים כשכל צוות כולל לפחות פראמדיק, חובש ואיש יחידת חוס"ן. אנחנו לוקחים איתנו המון אוכל, צעצועים, פרטי לבוש ושקיות חימום ומחלקים אותם לפליטים שעוברים את הגבול – לא משנה אם יהודים או לא יהודים, כולם מקבלים את אותו ציוד ואותו סיוע, שחלקו הבאנו מהארץ לאחר שפנינו להרבה מאוד גורמים שיתרמו וחלקו קנינו כאן במולדובה".
משלחת הסיוע של איחוד הצלה, צילום איחוד הצלה
מעבר לסיוע בציוד הישרדותי בסיסי, עוסקת משלחת החילוץ בארגון טיסות של מאות ישראלים ויהודים שרוצים לעלות לישראל. "התחלנו לארגן טיסות מקישינב לארץ", מספר מרכוס. "עד כה הטסנו 400 איש ועכשיו יוצא אוטובוס נוסף עם עוד 150 איש, כאשר איחוד הצלה מממן את הטיסות הללו. עד כה יצאו חמש טיסות ובהמשך צפויות לצאת טיסות נוספות".
ידיהם של אנשי החילוץ של איחוד הצלה ויתר המתנדבים בשטח עמוסות לאורך כל שעות היממה, כשזרם הפליטים לא פוסק לרגע. "מגיעים כל הזמן אוטובוסים של פליטים, אוכלים משהו חם וממשיכים הלאה", הוא מספר, "חלקם נשארים 24 שעות. יש לנו אוהלים שהעירייה תרמה – הקמנו שם מרפאה ואנשים ישנים שם בלילה באוהלים מחוממים, כאשר הטמפרטורה בלילה בחוץ יורדת למינוס שתיים – שלוש מעלות, והולך להיות אפילו מינוס שבע מעלות. אנחנו עושים כל יום אלפיים מנות וצוותים שלנו שמתעסקים בכל האופרציה הזאת".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה הקושי המרכזי שבו אתם נתקלים?
"יש מסה מאוד גדולה של אנשים, צריך כאן הרבה מאוד סיוע. העלויות הכספיות כאן הן מאוד גבוהות. יש לנו הרבה תרומות מחו"ל. בתוך כך, יש גם את הקושי הנפשי – רגשי. אנחנו צוותים רפואיים שנשחקים כי עומס עבודה מאוד אינטנסיבי. הקושי הוא לראות את אותם אנשים בהיבט הרגשי – נפשי. רואים שהם בטרגדיה ובטראומה מתמשכת וצריך איכשהו לעזור להם – מגיעים הרבה מאוד אנשים ולכן אנחנו לא מצליחים להגיע לכולם. שכרנו כמה רכבים כדי להתנייד. כמו כן, כל יום אנחנו מביאים לכאן כמה אוטובוסים וטרנזיטים כדי לשנע אותם אנשים לשדה התעופה או לשנע את הצוותים שלנו לגבולות. אופרציה מאוד מאוד גדולה ומורכבת".
מה תזכור מהמסע הזה?
"ראשית, כשהגענו לכאן, אז עשו כאן חתונה לשני זוגות בגירים, בני 65 ו – 67, שהגיעו מאוקראינה ושם לא היה מי שיחתן אותם והם באו לכאן ועשו להם חתונה. עוד מקרה, היו כאן שתי תינוקות בני ארבעה חודשים שחולצו בדרך לא דרך לאחר הליך פונדקאות. בנוסף, היה איזה קשיש כבן 80 חולה פרקינסון שנגמרו לו תרופות מאוד ספציפיות שהוא היה צריך. לאחר מאמצים גדולים הצלחנו להטיס מהארץ את התרופות. המראות כאן לא פשוטים. יש המון משפחות שרק הנשים מגיעות כי הגברים לא יכולים לעבור את הגבול. יש הרבה משפחות שנקרעו. קשה לראות את זה".
חברים במשלחת הסיוע של איחוד הצלה, צילום ד'וברות איחוד הצלה
היית בעבר במשלחת דומה?
"כשהייתי בצבא, הייתי במשלחת שיצאה לקוסובו. זה היה שונה כי שם היו אנשים שגרו בערי אוהלים, אבל כאן יש ציביליזציה סביבם".
עד מתי תישארו כאן?
"אנחנו מתכוונים להישאר כאן עוד כשבוע וחצי. אנחנו מתמקדים ראשית, בסיוע הומניטרי, הטסות רפואיות, הפעלת המרפאה שיש לנו כאן עם יציאות לטיפול בכל מיני מקומות בתוך העיר או על הגבול".
איך ההתמודדות האישית שלך עם המצב?
"בלי המשפחה שלי והתמיכה של אשתי והילדים שלי לא הייתי מצליח להיות פה. צריך גם להודות לכל אחד ואחד ותודה רבה לגוף הענקי הזה שנתן לי את הזכות להיות בו ולעשות תיקון עולם. זה מאוד חשוב לתת סיוע בלי לקבל פרס – זה סוג של מוטו אצלי בחיים וכאן אני מרגיש שאני מצליח לעשות את זה בצורה הכי טובה שיש".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
