השבוע התקיים טקס הענקת תעודות הצטיינות למצטייני הרמטכ"ל במערך המילואים. בטקס הוענקו תעודות הצטיינות ל-46 קצינים, נגדים וחיילים במערך המילואים מיחידות צה"ל השונות על תרומתם הבולטת ביחידותיהם ועל היותם דוגמה ומופת בצה"ל.
אחד מ-46 המצטיינים הוא רס״ן (מיל׳) חיים אוטמזגין, בן 49 מפתח תקוה, נשוי ואב לשישה. בחייו האזרחיים הוא מפקד בהתנדבות על יחידת זק״א בפתח תקוה, ובמקצועו הוא מנכ"ל תאגיד לעובדים זרים בבניין. השבוע הוא קיבל אות הצטיינות מהרמטכ״ל, רא״ל אביב כוכבי על פועלו המסור במילואים. חיים גדל בבני ברק למשפחה חרדית, וקיבל פטור מהצבא בגיל 18. בגיל 24 החליט לעשות הכל על מנת להתגייס, ואכן כך היה. לאחר שרות סדיר מקוצר, הגיע לפיקוד העורף למחלקת הדרכה בבה"ד 16 (שהפך לחטיבת החילוץ וההצלה). "בגיל 24 התגייסתי", הוא מספר, "הייתי מורה חייל וקיצרו לי את השירות לשנתיים כי הייתי נשוי עם ילדה. משם הגעתי מהר מאוד למילואים בבה"ד 16 במה שהיום נקרא חטיבת החילוץ וההצלה. בזק"א אני 27 שנים, מגיל צעיר מאוד. אז זה עוד לא היה זק"א בעוצמות של היום. למעשה יש בשני תחומי ההתנדבות שלי, בזק"א ובצבא, ממשק עשייה בתחום החירום".
חיים אוטמזגין ובתו שירה עם תעודת ההצטיינות צילום פרטי
איך ההרגשה לקבל אות הצטיינות מהרמטכ"ל?
"הרגשה מאוד טובה, זה נותן אנרגיות וגאווה למשפחה. אין ספק שהקמת מערך מתנדבי זק"א ככוח חביר, מקצועי אמין וזמין במסגרת השת"פ עם פיקוד העורף מהווה חלק משמעותי בקבלת אות מצטיין הרמטכ"ל. מבחינתי האות מהווה הערכה מהדרג הצבאי הבכיר ביותר לתרומתם של מתנדבי זק"א במוכנות ובפעולות בשטח בזמני חירום. תהילת המצטיין חולפת אך המחוייבות היא מתמשכת, אמשיך לפעול ככל יכולתי ולתרום מנסיוני יחד עם מפקדי ומתנדבי זק"א למוכנות העם בישראל לשעת חירום".
איך משלבים תחומים כאלה עם חיי המשפחה?
"בעיני זה יכול להיות הדבר הכי הרסני או הדבר הכי בונה. כשאתה מביא את הלקחים והמשמעויות האמיתיות של החיים הביתה ולא כל דבר מלחיץ אותך, ויודע להתמודד עם מצבים קשים, זה ערך מוסף בבית ובמסגרת המשפחתית. כמובן שהילדים שותפים, אני לא נעלם להם, אני אומר להם אבא הולך להציל חיים, אני מביא אותם לאימונים. כמובן שאשתי היא המנוע. אני תמיד קורא לזה שהיא כמו הרצפה של שדה התעופה, זה אולי נראה בטון אבל בלי הבטון הזה המטוס לא יכול להמריא וגם אין לו לאן לחזור ותמיד צריך לשמור עליו נקי בלי חספוסים. זו תפיסת העום שלי ואני מניח שכל מי שמתנדב באופן מהותי מתחבר לזה, האישה היא המוקד של הכוח. כשיש לי הקפצה היא הראשונה לארגן לי את התיק והיא הראשונה להוריד הכי הרבה דמעות".
זה נשמע לא פשוט.
"יש פה המון הקרבה, גם בשל תפקידי בזק"א אני מחויב לדריכות של 24 שעות, קחי למשל את האירוע בבריכה שהיה בכרמי יוסף, זו הייתה הקפצה מעכשיו לעכשיו. אני ישן עם מכשירי קשר פתוחים, כבר קרה לי שבאמצע דרשה בבית כנסת קיבלתי טלפון והייתי צריך להסביר שמדובר בפיקוח נפש".
איך הסביבה מקבלת את זה?
"תראי, אני אדם חרדי לכל דבר ועניין, משרת כקצין ביחידה מיוחדת במעורבות כל כך גדולה, זו אמירה מאוד משמעותית עבורי, זה הערך של לשאת את הדגל הזה שהאפשרות הזו קיימת ולא רק קיימת אלא מוצלחת".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה האירוע שהכי זכור לך מהפעילות בזק"א?
בגדול אני לא זוכר איזה אירוע שהשאיר לי צלקת, כל האירועים קשים, אבל אם תעירי אותי בלילה אז אני אזכור ילד שנדרס על ידי השכן שלו בשכונה אצלי, ילד בן שלוש שיצא בדיוק לחניה והשכן חזר רוורס ולא יכל לראות את הילד, הילד נהרג. זה סיפור שאני עדיין מתרגש לדבר עליו. אתה מגיע לילד ואתה מבין שאין מה לעשות וההורים שמכירים אותך אומרים לך תציל אותו תעשה משהו, ואין לך הרבה מה לעשות. אתה מבין את זה ואומר להם עשיתי הכל, זאת בעצם הודעת פטירה בלי להגיד שהוא נפטר. אני זוכר שהאבא לא דיבר איתי איזה 8-9 שנים, אנחנו מאותה שכונה ובכל פעם שהוא היה רואה אותי הוא היה עובר צד. אחרי כמה שנים נפגשנו באיזה אירוע והוא אמר לי אנחנו יכולים לדבר? תראה אתה בנאדם שפגש אותי בצומת הכי קשה בחיים שלי, כשאיבדתי את הילד שלי. כשראיתי אותך ראיתי שני דברים, 1 זה מי שניסה לעשות הכל 2 זה מי שלמעשה הודיע לי על המוות. ולא יכולתי לדבר איתך הרבה שנים, היום אני מסוגל להגיד לך תודה".
תעודת ההצטיינות של חיים אוטמזגין
ומשרות המילואים?
"המשלחת לברזיל באסון הסכר, זו הייתה חוויה מאוד קשה ומטלטלת. הייתי אחריה עם כאבי בטן ועייפות, כמות החללים שטיפלנו בהם ברצף במאמץ פיזי ממושך, זו הייתה חוויה מאוד מאתגרת שהשאירה עליי רושם פיזי"
איך מתמודדים עם המראות הקשים?
יש כמה דרכים הדרך האחת היא לתת הפוגה חווייתית אחרת מהחוויה הקשה שהייתה, נגיד לאכול משהו ולהשתחרר מהחוויה. אני לרוב לא משתף את הבית במה שהיה, מנסה לא להכניס את זה הביתה. מנסה להשאיר את זה מחוץ לבית, אבל כשהם שואלים שאלות אני משתף, כי הבית זה מקור האנרגיה שלי. אני דואג שהם יהיו שותפים איתי על פי היכולת שלהם. באירועים חריגים אני כותב הרבה ביומן שלי, או שאני מעלה פוסט לפייסבוק. אני גם מנגן הרבה, אם אשתי רואה אותי מנגן על הפסנתר היא מבינה שמשהו היה ומנסה לדבר על זה. דבר נוסף הוא שאני מאלה שמרצים ומדברים על החוסן המנטלי, החוכמה היא לזהות את הרשמים ולנקות אותם לקראת הפעם הבאה".
חשבת לעשות משהו עם היומן שאתה כותב?
האמת שעכשיו עם ההצטיינות פנו אליי לעשות הרצאה. היא לא תעסוק באיזה מסכן וחזק אני אלא בדילמות של המתנדב במצבי חירום. אני מרגיש שיש לי יכולת לתרום מהעשייה הזאת, להציף דילמות שקיימות, לדבר על איך מתמודדים איתן".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות