יש פצעים שמסרבים להגליד, ולא משנה כמה זמן עבר מאז שנפתחו לראשונה. בכל פעם הם נפתחים מחדש ומדממים. פצע כזה הוא פרשת ילדי תימן החטופים, שמדי כמה שנים צצה ועולה מחדש. התעלומה שמסביבה מסרבת לגווע ולבני המשפחות שנותרו אין תשובות עד היום, רק המון שאלות. הפרשה הזו מציקה גם לד"ר אמנון מעבי, איש ציבור מוכר בפתח תקוה וחוקר יהדות תימן, שהוציא בימים אלה ספר העוסק, בין השאר, גם בנושא זה. את הספר כתב מעבי ביחד עם חברת הכנסת לשעבר עו"ד נורית קורן, מי שהקימה את הוועדה הפרלמנטרית המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן, בה שימשה יו"ר הוועדה.
מעבי וקורן עבדו על ספרם, הנקרא "שקופים זקופים: סיפור קליטתם של עולי תימן 1881 – 1954 בארץ ישראל ובמדינת ישראל", במשך שלוש שנים. פרשת ילדי תימן ופרשה נוספת שמעבי מכנה בשם "גניבת כתבי הקודש, הספרים והתכשיטים", הן אמנם סוגיות מרכזיות בספר, אולם הוא לא עוסק רק בהן. מדובר בחיבור מקיף ורציני המבקש לבדוק את כל הבעיות הקשורות לקליטת יהודי תימן בטווח השנים הנ"ל: דיור, בריאות, התיישבות, דת, תעסוקה, הנהגה תוך חלוקה לתקופות.
בשורה התחתונה מהי המסקנה שלך מהמחקר שעשית?
"המסקנה היא שהקליטה של העדה לא תואמת אף אחד מהמודלים האקדמאיים של קליטת עלייה. ישנם מודלים שונים – שילוב, בידול, אינטגרציה, הטעמה. הקליטה של עולי תימן הייתה פשוט דורסנית. אם נדייק, בשלבים הראשונים זה היה בידול. אחר כך הייתה גם אמפתיה מסוימת. זה היה בתקופה שלפני קום המדינה והסוכנות היהודית ניסתה לסייע. אבל הכל השתנה ב-18.1.44. באותו יום נחתם הסכם הצטרפות של חלק מהנהגת התאחדות התימנים בראשות אברהם טביב להסתדרות הכללית. חיי העולים השתנו. עד אותו זמן התאחדות התימנים הייתה אחראית על העלייה ומאותו רגע העלייה והקליטה שלהם היו בשליטה של מפא"י. המדינה קמה והקליטה נעשתה דורסנית ואנטי דתית. למשל, גזיזת הפאות".
והיו לכך השלכות?
"ועוד איך היו. חלק מבני העדה מחו והפגינו. דוד בן גוריון נזעק ושלח את טביב וחבריו לבדוק מה קורה. הבודקים טענו שלא היה ולא נברא. אבל המהומות נמשכו, זה הגיע גם למסדרונות הכנסת. המפלגות הדתיות לא יכלו לשבת בשקט. בן גוריון נאלץ להקים את ועדת החקירה הממלכתית הראשונה והיא מצאה שהתימנים צדקו. הממשלה הראשונה נפלה על זה. גם הממשלה השנייה נפלה על זה".
מעבי ממשיך ואומר: "אבל זו רק דוגמה אחת להתייחסות כלפי העדה התימנית. הספר מלא בדוגמאות כאלה, קטנות וגדולות. למשל, היה מישהו בשם מוריס סאלם ג'ירפי ממעברת עין שמר שנרצח. קראנו את תיק המשפט. לא האמנו כמה שקרים וסתירות ואיזו לוליינות עשו כדי להוציא את הרוצח זכאי כאילו זו הייתה תאונה. הסוכנות שילמה 600 שקלים ערבות עבורו במהלך המשפט. מה פתאום הסוכנות. הוא עבד עבור אגודת השומר? העמידו לו שלושה עורכי דין. כל הממסד התגייס לעזור לו. זה חלק מהדורסנות. דוגמה יותר פשוטה זו אישה מהעדה שהייתה בחודש שמיני ושוטר דחף והיא הפילה את העובר ולא עשו לו כלום. מה היא שקופה? העובר שלה שקוף?".
רוצים להישאר מעודכנים?
המדינה הייתה אז בחיתוליה. אולי פשוט לא ידעו איך לקלוט עלייה.
"זה לא נכון. בספר אני בודק לפי 12 פרמטרים ומשווה בין קליטת עולי תימן לבין קליטת עדות אחרות ומראה את ההבדלים. התימנים זכו לקליטה נוראית ומתנשאת. ראו בהם נמוכים מבחינה תרבותית. שלחו אותם למקומות שכוחי אל בגליל ובהרי יהודה כדי שיעשו עבודות קשות ושחורות, לנכש עשבים ולהזיז סלעים. עם היחס הזה פלא שאחר כך חטפו ילדים?".
ומהי פרשת הספרים?
העולים הגיעו מתימן עם כתבי יד, ספרים, תכשיטים. לקחו להם אותם ואמרו שזה רכוש ציבורי. איך זה ייתכן. בתימן בתי הכנסת היו פרטיים בבתים של אנשי וספרי הקודש היו שלהם, לא של הקהילה, כך שהם לא יכלו להיות ציבוריים. אפשר עדיין למצוא בספריה הלאומית ובמכון בן צבי ספרים שרשומים עליהם שמות פרטיים. איך הם הגיעו לשם? מי נתן אותם? לקחו אותם מהבעלים שלהם. אני רואה בכך ניסיון לחיסול מורשת. ביחד עם זאת, אני חייב לציין שבחלק מהבעיות אני מאשים גם את ההנהגה של העדה התימנית – הפוליטית, הרבנית והאקדמית. בחלק מפעילותם מגיע להם ציון לשבח ובחלק ציון לגנאי".
השקת הספר שקופים זקופים
ביום שני ה-12.9 ב-19:00 יושק הספר בהיכל התרבות בראש העין בנוכחות ראש העירייה שלום בן משה ואישי ציבור. ד"ר משה גברא ידבר על הספר ובחלק האמנותי יופיעו מקהלת מזמורי תימן מראש העין וסגיב כהן. הבחירה להשיק את הספר דווקא בראש העין אינה מקרית, מכיוון שכשליש מעולי תימן הגיעו לעיר ,ו"הייתה זירת הפשע", אומר מעבי ספק בהומור ספק ברצינות. "היה לי חשוב להוציא את הספר למען הדורות הבאים ובתקווה שיבקיע את חומות האטימות ובתקווה שזה יגרום לכך שהמדינה תחשוף את כל האמת".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
