ליזה קוזמינה, תלמידת י"ב בתיכון יצחק שמיר בפתח תקוה, ושחקנית כדוריד במכבי פתח תקוה ונבחרת ישראל, ואמה אוקסנה, יוכלו להישאר בשלב זה בישראל. השתיים היו על סף גירוש מיידי לאחר שרשות האוכלוסין וההגירה הנחתה אותן לעזוב את הארץ בטענה כי הן שוהות בישראל שלא כחוק. אולם, לאחרונה, לאחר שהופעל לחץ ציבורי ונעשו פניות לשרת הפנים, איילת שקד, הן התבשרו כי יוכלו להישאר כאן עד לתום המלחמה באוקראינה. ליזה המאושרת ואמה פרצו בדמעות שמחה עם קבלת הבשורה וליזה אמרה: "ישראל היא הבית שלי. אני כבר לא מכירה אף אחד באוקראינה".
את ההודעה הקשה על הגירוש קיבלה ליזה ב-1.9, בדיוק באותו יום בו התחילה את שנת לימודיה האחרונה בתיכון. אוקסנה וליזה מתגוררות בישראל מ-2012. במהלך השנים הייתה אוקסנה נשואה לישראלי אולם הוא נפטר ב-2019. השהות שלהן בארץ גם לא הייתה רצופה, בין השאר מכיוון שנסעו לבקר את הסבתא (אמה של אוקסנה שנפטרה בינתיים) ובשל הליכים פרוצדורליים שונים. לאחרונה, כאמור, בעקבות טענות מצד רשות האוכלוסין וההגירה כי מעמדן בישראל אינו חוקי, הן התבקשו לצאת מהארץ תוך 14 יום.
אוקסנה סיפרה למלאבס: "אני חושבת שקיבלנו את צו הגירוש עכשיו כי הם חיכו שליזה תגיע לגיל 18 וזה מה שקרה. זה ממש נפל עלינו כמו מכה מהשמיים. נעצרו לנו החיים. בזמנו, כשנסעתי איתה לאוקראינה, גם עשו לי בעיות כשרצינו לחזור. נתנו רק לי לחזור כי הייתי נשואה לישראלי ונאלצתי להשאיר את ליזה באוקראינה, למרות שלפני כן היא הייתה כאן איתי. היא נשארה שם לבד כמעט שנתיים עד שהצלחתי להביא אותה שוב לכאן. היא סבלה הרבה, הרגישה שנטשתי אותה. אחרי שהצלחתי להביא אותה לישראל, היא אמרה לי שהיא יותר לא רוצה ללכת מכאן. כל החיים שלה הם בישראל, שם אין לה כלום. חוץ מזה, באוקראינה יש עכשיו מלחמה ובטח אי אפשר לחזור לשם. אנחנו מגיעות מחרסון, עיר בדרום המדינה הסמוכה לקרים והיא אחת הערים הראשונות שנכבשו על ידי הרוסים. באמת שאין לנו לאן לחזור".
לבה של אוקסנה קרוע במיוחד כי באוקראינה יש לה גם בן, אלכסיי, אחיה הגדול של ליזה, חייל בצבא האוקראיני. "הלב שלי חצי פה וחצי שם", היא אומרת.
ליזה אומרת שהיא מרגישה ישראלית לכל דבר ושהיא לא רוצה לחזור לאוקראינה בשום מצב. "כל הילדות שלי עברה כאן, כל החברים שלי כאן", היא אומרת. "אני מבואסת בגלל המלחמה אבל לא מרגישה קשורה לשם. אבא שלי הביולוגי נמצא תחת הכיבוש הרוסי, אבל אני לא נמצאת איתו בקשר, אולי פעם בשנה הייתי מתכתבת איתו. חוץ מאח שלי, אין לי אף אחד באוקראינה".
השבוע, גם לאחר קבלת הבשורה הטובה על כך שהגירוש שלהן נדחה בשלב זה, ליזה עדיין לא רגועה. "כשקיבלתי את צו הגירוש, חשבתי שצוחקים עלי, שזה לא אמיתי", היא אומרת. "לא ידעתי מה לעשות, הייתי בלחץ. אמרתי לכל החברים ומיד התחלנו לנסות לשנות את זה, פנינו לעורך דין. פנינו לכל מי שאנחנו מכירים שאולי יוכל לעזור לנו. למרבה המזל, זה עזר ועכשיו יש לנו תקווה".
רוצים להישאר מעודכנים?
איפה הדברים עומדים נכון להיום?
"הגשנו ערעור לרשות ההגירה ודרשנו שיתנו לנו תשובה תוך 24 שעות. אם הם לא יענו, נתחיל בתהליך של פניה לבית המשפט העליון. בנוסף, אמא ואני מבקשות להודות לכל מי שעזר לנו, בכל דבר, מקטן ועד גדול. כולם היו נהדרים וריגשו אותנו מאוד".
מנהלת אגף בכיר דוברות, תקשורת והסברה, סבין חדד: "המדיניות המונהגת כרגע כלפי אזרחי אוקראינה היא מדיניות של אי הרחקה ולכן הן לא תגורשנה בשלב זה. עם זאת, מדובר באזרחית אוקראינה שנישאה לאזרח ישראלי וביקשה לצרף להליך קבלת המעמד את בתה מנישואין קודמים. במהלך השנים ההליך הוחל והופסק מספר פעמים … מסיבות שונות. עם השנים נפטר הישראלי מבלי שהוסדר מעמדן של בת זוגו ובתה. כיום, מזה תקופה ארוכה, הן שוהות בישראל שלא כחוק ולא נמצא מקום לדון בבקשה ממניעים הומניטריים. נבהיר כי סוגיית הספורט עולה רק בימים אלה, ומאחר שהיא שוהה כאן שלא כחוק, לא סביר שהיא שחקנית בנבחרת ישראל".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
