השבוע סיים סגן נועם, תושב ראש העין, את אחד הקורסים היוקרתיים ביותר בצבא, קורס הטיס. הקורס מכשיר את אנשי צוות האוויר, טייסים, נווטים ומכוננים, אשר אמונים על ביצוע פעולות אסטרטגיות ושומרים על ביטחון המדינה וגבולותיה. במסגרת הכשרתו, סגן נועם, הוסמך במגמת תובלה, בה המטוסים מותאמים להעברת מטענים מאסיביים, כלים צבאיים וכוחות בסדרי גודל משתנים.
נועם מתגורר בשכונת נווה אפק. הוא למד בתיכון בגין בראש העין, שם הרחיב את לימודי הפיזיקה, מדעי המחשב וגרמנית. הוא חובב ספורט, ומתמקד בריצה, בכדורסל, בכדורעף ובאופניים. בנעוריו היה חבר בתנועת הנוער ״הצופים״ ולאחר סיום התיכון למר במכינה הקדם צבאית ״חנתון״. דודו שירת גם הוא כטייס, והשתחרר בדרגת אל״ם. אביו השתחרר גם הוא בדרגת אל״ם, והיה במשך שלוש שנים נספח צה״ל בגרמניה.
“הנחתי שבטוח אני אנשור”
את החטיבה התחיל נועם בחטיבת יובלים. לאחר מכן נסעה המשפחה לשלוש שנים לשליחות בגרמניה, אחריה הוא הצטרף לתיכון בגין, בכיתה י”א, שם למד במגמת מדעי המחשב. “נולדתי וגדלתי בראש העין, למרות שבבית הספר היסודי למדתי בקיבוץ עינת”, הוא מספר, “לחזור לבית הספר אחרי שלוש שנים מהשליחות בגרמניה זה היה מאוד מאתגר. וזו חלק מהסיבה שהצטרפתי לצופים, על מנת להכיר ולהתחבר יותר טוב לעוד אנשים וחבר’ה מהעיר. מהר מאוד הכרנו והתגבשנו, רבים מאיתנו חברים מאוד טובים עד היום, אנחנו שומרים על קשר”.
מה זכור לך משלוש השנים בגרמניה?
“חוויה מדהימה. למדנו בבית ספר בינלאומי עם אנשים מכל העולם. טיילנו באירופה והכרנו מקומות ואנשים חדשים. נשארתי בקשר עם כמה חברים טובים גם מהתקופה שם, מדי פעם אנחנו מדברים ומתעדכנים, למרות שבשלב כלשהו, כל אחד ממשיך בדרכו. מאחר ומדובר בבית ספר בינלאומי, כל אחד בא לתקופה קצרה וממשיך הלאה. בבית הספר דיברנו אנגלית ולמדנו גרמנית. את הבגרויות עשיתי פה בארץ”.
אחרי הצבא הלך למכינה הקדם צבאית “חנתון”. “הייתי במכינה מחזור ב’. מדובר במכינה מעורבת של בנים ובנות, דתיים, חילוניים וכל מה שביניהם. המכינה עצמה היא כמו כל מכינה, שנה של לימודים, התנדבות, טיולים וחיי חברה. מה שמאוד משך אותי במכינה הזו, להבדיל מבמכינות אחרות, בעיקר העובדה שמדובר במכינה חדשה ומה שאנחנו עשינו ובנינו נשאר לעתיד. זו הייתה ההזדמנות שלי, שלנו, להשפיע על איך המדינה שלנו תראה. היינו במכינה מחזור קטן של 30 אנשים וזה היה מאוד אינטימי וכיף. הייתה לי שם שנה מדהימה, למדתי המון, שנה של הרחבת אופקים, תרומה ועזרה לקהילה”.
ולא הייתי מוטרד מדחיית שירות?
“לא, כי הבנתי שהתרומה והתוספת של מה שאפשר לקבל בשנה כזו, הרבה יותר משמעותית מאשר להתגייס שנה יותר מוקדם ולהשתחרר שנה לפני, ההבדל מבחינתי היה זניח”.
למה דווקא קורס טיס?
“קורס טיס לא היה אף פעם חלום ילדות שלי. היה לי רצון להתקבל לקורס, אבל היו עוד דברים שעניינו אותי. אחרי שהתקבלתי לגיבוש והתגייסתי, אמרתי לעצמי שאני אשקיע ואתן את הכול, ומה שיהיה, יהיה. למען האמת הנחתי שבטוח סטטיסטית אני אנשור מתישהו מהקורס ואלך ליחידה לוחמת אחרת, אבל לא נשרתי. משם התחילה לעלות אצלי המוטיבציה והרצון להישאר, עם הזמן המוטיבציה רק המשיכה לעלות ואני מאוד שמח שהצלחתי”.
“לא פשוט להיות חברה של טייס”
קורס הטייס נמשך שלוש שנים, כך שלמעשה מרבית מחבריו כבר השתחררו. חלקם לפני שנה וחלקם השנה. זה פחות מטריד את נועם, לדבריו, הוא מאוד מרוצה מהבחירה. “אני מתחיל את השירות שלי עכשיו. מדובר בהכשרה מאוד ארוכה וכולנו מרגישים בשלים להתחיל את השירות ולהחזיר על מה שקיבלנו בשלוש השנים האלה”.
אילו חוויות מיוחדות זכורות לך מהקורס?
“קורס טיס הוא קורס מאוד מאתגר. אני חושב שיש בצבא לא מעט מקומות וקורסים שהם קשים ומאתגרים, לקורס הזה יש את הקשיים המסוימים שלו, מכשולים שצריך להתגבר עליהם שמייחדים אותו ומאפיינים אותו. בסך הכול, בראייה של שלוש שנים, זה מקום שלומדים בו על עצמך, דברים שאני בטוח שלא הייתי לומד בהרבה מקומות אחרים. במהלך שלוש השנים עברתי חוויות מדהימות, מכל הבחינות, והחברים שהכרתי בקורס הם חברים לכל החיים”.
היה רגע שבו כמעט נשברת?
“הקורס מלא בחוויות מכל הסוגים. יש אכזבות ויש לא מעט כישלונות, זה לא חייב להיות כישלון הכי גדול, אבל מה שמלמדים אותנו בקורס, זה לא איך להיכשל, אלא איך לקחת את הכישלון. מלמדים אותנו ללמוד ממנו הכי הרבה ולהשתפר ממנו בצורה הכי טובה ויעילה לפעם הבאה. אף אחד מאתנו הוא לא רובוט, אף אחד לא עושה הכל מושלם וכמובן אף אחד לא נולד להיות טייס ולכן לומדים פה את זה. בדרך נכשלים לא מעט ולא מצליחים לפעמים. לדעתי מה שהמפקדים רוצים לראות בקורס, זה את האנשים שמצליחים ללמוד מהטעויות, ומשם להשתפר”.
מה היה הרגע הכי מרגש?
“לאורך הקורס, יש לא מעט רגעים מרגשים וחשובים. אחד מהם זה סוף השלב הבסיסי, אחרי שנה בקורס, שנה שהפעילות בה מתמקדת יותר בהכשרה קרקעית ובניווטים, בסיומה יש טקס על הר המצדה בזריחה. הרגע הזה, אחרי כמה ימים לא פשוטים של תוצאות ושבוע מסכם, במהלכו מקבלים את סיכת הקצונה שמסמלת את סוף השלב הבסיסי, זה רגע ומעמד מאוד מרגשים ומשמחים”.
איך נראתה הטיסה הראשונה?
“יש שני דברים שאני זוכר מהטיסה הראשונה: אחד זו הבחילה שהייתה לי בגובה. אני רגיש בבטן ולוקח לי זמן להתרגל. הדבר שני, שמבחוץ נראה דווקא מאוד פשוט וקל, אבל מסתבר שזה לא כך, היא העובדה שיש נתיבים וחוקים באוויר ויש הרבה דברים שצריך לעשות וזה לא פשוט בכלל. לקח לי לא מעט זמן עד שהתחלתי להגיד שאני נהנה להטיס. הטיסות הראשונות הן גם מבחן ולכן בשלבים הראשונים יש הרבה לחץ. עם הזמן אתה לומד גם ליהנות”.
יש מחשבות על קריירה צבאית?
“אנחנו חתומים קבע לשבע שנים וזה אומר שאני אמור לסיים את הקבע לקראת גיל 29. מה בהמשך? אני עדין לא יודע מה אעשה ולאן אלך, הכול פתוח”.
איזה תגובות אתה מקבל מהחברים ומהסביבה?
“המשפחה והחברים מאוד מתרגשים ותמכו בי לאורך כל הדרך, כולם תמיד היו מאחורי, עודדו ועזרו”.
וחברה יש?
“יש, הכרתי אותה במכינה ואנחנו ביחד כבר כמעט ארבע שנים. לה מגיע כל הכבוד, אפילו יותר ממני. זה לא פשוט להיות חברה של טייס”.
