רעות תות חתוקה
"אין בעיר בית חב"ד, אך יש פה יהודים מקומיים מדהימים שאני מתארחת אצלם"
רעות חתוקה, ביקרה פעמיים במדריד, התאהבה ונשארה
מי: רעות תות חתוקה, בת 23, גרה במדריד, ספרד. במקור מראש העין. עובדת בעיר כמאמנת אישית.
"לאחר שהשתחררתי מהצבא טסתי לכל מיני עבודות בחו"ל", מספרת רעות. "התחלתי כרקדנית בטן והייתי בכל מיני מדינות. פעמיים ביקרתי במדריד ומאוד אהבתי את האנרגיות בעיר. יש פה אנשים מדהימים והמון מקומות לריקוד. מדריד היא עיר אירופית חמה ולא קרה כמו ערים אחרות. אז אחרי שביקרתי פה היה לי חלום לחזור, ולפני שנה קניתי כרטיס לכיוון אחד.כרגע אני פה. אני חוזרת לארץ לבקר מידי פעם. אני לא אחיה פה כל החיים, אך בשנים הקרובות אשאר בחו"ל, וכרגע אני בספרד".
ראש השנה: "את החג השנה אני אעשה במדריד. אין בעיר בית חב"ד, אך יש פה יהודים מקומיים מדהימים שאני מתארחת אצלם. הם יעשו את החג בתוך בית כנסת בעיר והרבה יהודים וישראלים מגיעים. אני מתארחת שם גם בימי שישי בערב מידי פעם. אפשר לומר שמבחינת ארוחות וחגים אין כמו בארץ. יש לנו בישראל את האוכל הכי טוב בעולם. בארץ יש ארוחות משפחתיות, למרות שגם בספרד יש, ובגלל זה גם התחברתי לספרד. יש הרבה דברים שאני מתגעגעת אליהם בישראל. אני מתגעגעת לצחוקים בחגים שרק אנחנו במשפחה מבינים ולהתכנסות של כל המשפחה יחד. לא משנה כמה ננסה לחגוג את החגים האלו בחו"ל, בארץ זה ייחודי ואין אווירה כזאת בשום מקום. אני אוהבת את תקופת החגים למרות שיש שם הרבה אוכל. לא חזרתי השנה לחג כי זה לא הסתדר לי.
"יש עוד היבטים שאני מתגעגעת אליהם בארץ, שפה בספרד זה שונה. כמו למשל כשיוצאים לבית קפה או לבר והתקשורת עם המלצרים והברמנים ועם השולחנות האחרים היא שונה, ומאוד קל לפתח שיחה וזה מאוד זורם. בספרד זה מתקרב לזה, אבל עדיין זו לא אותה פתיחות כמו בארץ".
משפחת ויסמן
"בגלל הסופה אין לנו חשמל, אז נעשה את החג בבית הכנסת"
מלי וז'אקו ויסמן, היא נסעה לבקר חבר, פגשה את ז'אקו ונשארה
מי: מלי וז'אקו ויסמן, מתגוררים ב-וונטורה, מיאמי. מלי בת 60 וז'אקו בן 69, לזוג שתי בנות, דניאל בת 25, אמא לילדה, ואריאל בת 27, סטודנטית ללימודי אחיות. ז'אק עובד בביטוח לאומי ממשלתי ומלי הפסיקה לעבוד לאחר הולדת הנכדה.
"אני הכרתי את בעלי לפני 28 שנה במיאמי", מספרת מלי. "גדלתי וגרתי בראש העין (שם משפחה במקור – אחיאל), נסעתי לפגוש את החבר שלי בלוס אנג'לס, עשיתי עצירה במיאמי, פגשתי עם ז'אקו וכל התוכניות השתנו", היא אומרת בחיוך. "אני נשואה באושר, אני סבתא, ובעלי ואני נהנים מהחיים".
ז'אקו מוסיף: "אני נולדתי באוסטריה, המשפחה עלתה לישראל ועד גיל 13 התגוררנו בקריות. לאחר מכן עברנו לניו יורק ומניו יורק למיאמי. אבא שלי עבד בתור מהנדס והוא עבר בהתאם לפרויקטים שניהל ואת מלי הכרתי במיאמי. היא הגיעה לבקר חברים ואז נוצר הקשר".
ולמה החלטתם לגור דווקא במיאמי?
"אני למדתי וגרתי פה לפני והיה טבעי לנו שנמשיך להתגורר פה. לפני החתונה נסעתי לישראל, הכרתי את המשפחה של מלי, יש לה משפחה גדולה והיא רצתה שאכיר את כל השבט. התחתנו בארץ וחזרנו למיאמי.
מלי: "פה יש לי קצת משפחה, בת אחותי ובן אחי מתגוררים במיאמי וכמה בני דודים. אנחנו בקשר מאוד טוב ומלוכדים. בישראל יש לי ארבעה אחים, אחות אחת נפטרה. אנחנו בקשר טוב למרות המרחק, כל יום אני מדברת איתם בטלפון ומספר פעמים בשנה אני באה לבקר. במיאמי יש לנו קהילה מאוד גדולה ומלוכדת.
ז'אקו: "יש פה הרבה ישראלים והרבה יהודים אמריקאים. אנחנו חלק מהקהילה ואיפה שאנחנו מתגוררים יש קרוב ל־25 בתי כנסת, בתי כנסת רפורמים וקונסרבטיביים, בתי כנסת ספרדיים ואשכנזיים ואנחנו הולכים לבית הכנסת, עושים את החגים ובמיוחד במיאמי מאוד רוצים להרגיש את החג והיהדות". מלי: "פעם בשבוע אני הולכת לשמוע תורה ומאוד חשוב לנו לשמר את היהדות ולא לאבד אותה, מאוד חשוב לנו למנוע התבוללות. אנחנו מאוד שומרים על המסורת, על הקשר עם המשפחה ועל הקשר עם הקהילה המקומית".
איפה אתם עושים את החג השנה?
ז'אקו: "בגלל הסופה שהייתה, אין לנו עדיין חשמל ומים ולכן אנחנו נעשה את החג בבית הכנסת. יהיו קרוב ל־150־200 איש, כל משפחה משלמת סכום מסוים וקונים את כל הדברים שצריך, יש במקום מטבח גדול ומבשלת שמגיעה לבשל ואנחנו עוזרים לה ומתנדבים".
מה ההבדלים בין חג ושבת בארץ לחו"ל?
"בארץ למשל לא מרגישים את השבת, כי זה חלק טבעי מהשבוע ופה אנחנו שמים דגש על השבת ועל החג, האווירה מאוד נעימה. בארץ למשל הנשים לא הולכות כמעט בשבת לבית כנסת ופה כן, אנחנו הולכים עם הילדים, יושבים וצוחקים, זה סוג של בילוי חברתי, יש אווירה טובה וכיף. המטרה היא לחזק את הילדים על מנת לא לאבד אותם".
יש מחשבה לחזור לישראל?
מלי: "החיים שלנו פה. אני מגיעה לבקר הרבה בישראל, אמא שלי בת 106 וכשאני מגיעה, אני נמצאת איתה כל הזמן. אחרי שבועיים שלושה, אני רוצה לחזור לשקט שלי. בישראל יש לחץ ואני אוהבת את הרוגע ואת הפינה שלי. בארץ נכנסים אחד לתוך החיים של השני ולי זה לא מתאים וחוץ מזה, בעלי נולד פה, הוא אמריקאי לכל דבר, זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלו והוא לא יכול להתרגל למנטליות הישראלית. הבנות שלי מאוד אוהבת את הארץ, יש להן חברות בישראל, אבל הן אמריקאיות לכל דבר".
יש קושי בלחיות רחוק מהארץ?
"היום כבר לא. בשנים הראשונות היה לי מאוד קשה והיו הרבה געגועים והיום אני כבר רגילה, זה הבית שלי".
למה את מתגעגעת בארץ?
"לחגים עם כל המשפחה, לחיבור ביחד. כשגרתי בארץ היינו עושים כולם את החגים ביחד. זה חסר, זה צובט בלב, החוסר הזה באווירה המשפחתית של הארץ, במפגש עם החברות. אבל פה זה הבית שלי ובסופו של דבר פה המשפחה שלי".
