בדרך כלל, לבוקר שאחרי הפסד כואב הייתה מתלווה תחושה קשה של צרבת, אכזבה ומועקה. תחושות מוכרות לכל אוהד הפועל שעבר משהו עם הקבוצה. נדמה שבשנה האחרונה, התחושות הנ”ל כבר מקועקעות בכל אחד מאוהדי הפועל, כך שבעצם “הבוקר שאחרי” מביך בדיוק כמו כל בוקר אחר בשבוע.
ההפסד להפועל מרמורק, מבאס ככל שהיה, פחות מטריד אותי מהעובדה שהפועל השאירה את המגבות שאמורות לשמש את השחקנים לייבוש על כיסאות, כיוון שהמייבש סובל מפציעה חמורה שמשביתה אותו מפעילות. למי שאינו מכיר, אתר מוזיאון הפועל פתח תקוה מחזיק במחולל חדשות שממציא מחדלים, אך גם הוא לא מצליח לחזות מבוכות מבישות כמו זו של השבוע, או כמו אלו שאנחנו רואים חדשות לבקרים בתקופתו של דורון גלנט.
פינת הייבוש בסירקין
המייבש הוא קוריוז וסממן להתנהלות הבלתי מקצועית בעליל שתפסה אחיזה במועדון האהוב שלנו בשנים האחרונות. הצחוק מהסיפורים האלה הפך כבר מזמן לבכי. היכן המייבש החדש שיניס את הדמעות של האוהדים על מר גורלם?
רוצים להישאר מעודכנים?
נדמה שניסו הכל בהפועל חוץ מדבר אחד. החלפנו מאות שחקנים, עשרות מאמנים, עובדים, אצטדיון, מגרש אימונים, ספונסרים וחולצות, שום דבר לא עזר. הפתרון האחרון שנותר לנו, זיק האופטימיות היחיד שעוד מנצנץ בקושי מהחשכה הוא עמותת הכחולה, היא ה”הייל מרי” שלנו – הניסיון האחרון לפני הכניעה הסופית.
אהרון, אחד מאוהדינו הוותיקים ביותר, אמר ביום שני ביציע ברמלה שהפועל בעונה היסטורית, והוא צדק. מחד, אנחנו בדרך לעונה הגרועה אי פעם בהיסטוריה של המועדון, אך מהנקודה הנמוכה ביותר אפשר להביא את השינוי ולעשות היסטוריה אמיתית בדמות כניסת הכחולה לבעלות על המועדון.
הצטרפו אלינו כבר עכשיו או המשיכו להתייבש ולהתבייש.
