"האצטדיון היה מפוצץ, האווירה הייתה יוצאת דופן"
מוטי קקון, על הניצחון של הפועל במשחק גביע אופ"א מול ויילה הדנית
"העיט", כך כונה מוטי קקון (44), מגדולי החלוצים של הפועל ואחד הסמלים הבולטים שלה. הוא גדל במחלקת הנוער של המועדון, שיחק בקבוצה הבוגרת בשלוש קדנציות שונות וכבש במדיה 134 שערים שהפכו אותו לסגן מלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים, שני רק לנחום סטלמך ז"ל.
"האירוע הראשון שעולה לי במחשבה הוא המשחק מול ויילה הדנית", נזכר קקון בניצחון 0:1 של הפועל באצטדיון האורווה במסגרת סיבוב המוקדמות השני של גביע אופ"א בעונת 1997-1998. "לא יודע למה דווקא את המשחק הזה אבל אני ממש זוכר שהאיצטדיון היה מפוצץ והייתה אווירה יוצאת דופן. זה משחק שהולך איתי תמיד ועולה לי בזיכרון", מציין חלוץ העבר האגדי, שפתח בהרכב באותו משחק.
שער הניצחון נרשם לחובתו של בלם האורחת קנת שולץ, לאחר הרחקה לא מוצלחת מקו השער בעקבות בעיטה של קקון. "אני זוכר את התכונה הרבה שהייתה בעיר סביב המשחק הזה והמעורבות שלי בשער תורמת לזיכרון הזה גם ברמה האישית".
במדורי הספורט של אותם ימים הייתה הפועל במרכז העניינים, והכותרות לאחר המשחק העלו אפשרות שבסיבוב הבא תפגוש הפועל את אינטר האיטלקית, בשורותיה כיכב באותם ימים החלוץ הברזילאי רונאלדו. "זו הייתה אחת מתקופות הזהב של הפועל, הרבה מהשחקנים היו תוצרת בית והקהל יכול היה להתחבר לקבוצה אותה אימן ניר לוין, שקודם לכן עוד שיחק יחד איתנו. עד היום כשאני פוגש אוהדים הם מדברים איתי על המשחק הזה כאחד מאלו שהכי זכורים להם".
"הדרבי שמכבי ניצחה 1:5 את הפועל הוא משהו בלתי נשכח"
שרגא ויינברג, על אחד הניצחונות הגדולים של מכבי בכדורגל על הפועל
"אני אוהד מכבי ולכן אבחר את אחד המשחקים הגדולים של הקבוצה, הדרבי שמכבי ניצחה 1:5 את הפועל הוא משהו בלתי נשכח", מציין שרגא ויינברג (51), מי שנחשב לאחד השחקנים הטובים בעולם בענף הטניס בכיסאות גלגלים, שהשתתף ארבע פעמים במשחקים הפראלימפיים. הישג השיא שלו הוא זכייה במדליית כסף באולימפיאדת בייג'ין 2008 ומדליית ארד באולימפיאדת לונדון 2012 בתחרויות הזוגות.
האירוע אותו בחר ויינברג הוא מעונת הכדורגל של 1979-1980. בדרבי העירוני הביסה מכבי 1:5 את הפועל, כשבדקה ה-80 פרצה מהומה שכללה שחקנים מורחקים והתפרעות אוהדים, בגינה החליט השופט צבי שריר ז"ל לשרוק לסיום לפני סיום 90 הדקות. "אין ספק שזה היה אירוע מיוחד מבחינת ספורטיבית ולא נעים מבחינת ההתרחשויות מחוץ לדשא. מסביב הייתה אלימות רבה שגלשה מעבר למשחק. בזמנו במכבי כיכב נסים כהן, שתסכל את שחקני ואוהדי הפועל. אני זוכר שישבתי ממש על כר הדשא וראיתי את הכל מקרוב. באיזשהו שלב אפילו התרחקנו לאחור כי התחיל להיות ממש מסוכן להיות קרוב לאירועים".
על הזיכרונות ממכבי של אותה תקופה מרחיב ויינברג: "באותה תקופה נסים כהן נרכש בסכום חסר תקדים, מכבי הייתה קבוצה טובה שסיימה מעל הפועל בטבלה והיה כיף לאהוד אותה באותם ימים. הבנתי שגם אוהדי הפועל לא שוכחים את המשחק הזה". ויינברג עצמו ממשיך להתאמן בימים אלו כדי לשמור על מקומו בסבב העולמי לטניס בכיסאות גלגלים.
שרגא ויינברג. צילום זאב שטרן
"האירוע הזה מעיד על אווירת הכדורגל שהייתה באותם ימים בעיר"
אייל לחמן, על משחק הדרבי שפוצץ במצב של 1:5 לטובת מכבי
המאמן הפתח תקוואי אייל לחמן (51) נחשב לאנציקלופדיית כדורגל. כמי שגדל במחלקת הנוער של הפועל ובהמשך אימן את הקבוצה, כמו גם את הפועל מחנה יהודה ומכבי פתח תקוה, יש לו מן הסתם לא מעט זיכרונות ממשחקי העבר הגדולים בעיר. כשאנחנו מבקשים ממנו לבחור אירוע ספורט מקומי אחד הוא שולף את אותו דרבי מעונת 1979-1980 בו בחר גם שרגא ויינברג, אך מתאר אותו מזווית שונה לגמרי.
"לא מדובר באירוע שגרם לי להתרוממות רוח אלא דווקא כזה שהיה מאכזב, אך בכל זאת משמעותי", הוא משתף אותנו, "לטעמי, האירוע הזה מעיד על אווירת הכדורגל שהייתה באותם ימים בעיר וגם על רמת הכדורגל שהייתה. כל השבוע לפני אותו דרבי היו ויכוחים במסדרונות חטיבת הביניים "בן צבי" בה למדתי, כשלהפועל היה יתרון ברור בכמות האוהדים.
במשחק עצמו, איצטדיון האורווה היה מלא עד אפס מקום כשבהפועל שיחק ציון יוסף ובמכבי אחיו דוד יוסף. אני זוכר היטב איך מאיר טיירי ספק הוכשל ברחבה, צבי שריר ז"ל, שנחשב לשופט הכי קשוח, שרק לבעיטת עונשין מ-11 מטר לזכות מכבי, וכל המתח שהצטבר לאורך השבוע ירד לטמיון. מכבי תקפה עם אורי פלד, איש פתח תקוה בכל רמ"ח אבריו וניסים כהן, אחד מגדולי הקשרים בכדורגל הישראלי.
ביציע של הפועל הייתה תחושה שהשופט מקפח את הקבוצה והמשחק בסופו של דבר התפוצץ. אני זוכר שניסים כהן הוצא בחסות ניידת משטרה, אז זה היה נראה אירוע חסר תקדים, היום אני מסתכל על כך בחיוך. כנער שאהד את הפועל שבוע שלם לא התאוששתי מזה. עוד אני זוכר שכעבור כמה שנים התחלתי לאמן במחלקת הנוער של הפועל ותמיד הייתי מספר על האירוע הזה לפני משחקי דרבי".
מאז כאמור הספיק לחמן לאמן בעצמו במשחקי דרבי ובעונות האחרונות הוא מתמודד מול הפועל כמאמן בליגה הלאומית (כעת במכבי הרצליה). "כשאני מגיע לשחק נגד הפועל אני רואה את התמונות שתלויות במסדרונות איצטדיון המושבה, שמתעדות את העבר המפואר של הפועל, מכבי והפועל מחנה יהודה, תמיד זה מרגש לחזור לתבנית נוף מולדתך. ידוע שהבניין הראשון במושבה פתח תקוה נקרא "אחוזת לחמן", אין כמו להפליג בזיכרונות הילדות בעיר, השזורים בענף הכדורגל".
"תמיד מרגש לחזור". אייל לחמן. צילום זאב שטרן
"בכל אחת מהזכיות באליפות הייתה בעיר חגיגה"
ניסים קלדרון, על אליפות מרגשת של הפועל בשנות השישים
"בכל אחת מהזכיות באליפות ובגביע המדינה הייתה בעיר חגיגה שהיא עולם ומלואו, כמו יום עצמאות. העיר הייתה של הפועל, רוב רובם של התושבים אהדו את הקבוצה וגם אוהדי מכבי היו מגיעים לראות את החגיגות", מציין ניסים קלדרון (73), יקיר העיר פתח תקווה לשנת 2015, ששימש מנהל בקבוצה הבוגרת ובמחלקת הנוער של הפועל פתח תקוה וכיום הוא ההיסטוריון של המועדון.
כשהוא מתבקש לבחור אירוע אחד מציין קלדרון: "אני זוכר שמרגשת במיוחד הייתה האליפות של עונת 1959-1960 שהוכרעה במחזור האחרון. הפועל אירחה את מכבי יפו, כשבמקביל התארחה מכבי תל אביב אצל הפועל חיפה. הפועל ניצחה 1:3 את יפו והמתינה לתוצאה מהמשחק המקביל. ניצחון של חיפה (1:2) על מכבי תל אביב קבע שזכינו באות ונתן את האות לחגיגות. השיא היה אירוע חגיגי באמפיתיאטרון "רון" המיתולוגי שפעל באותם הימים בעיר, לשם הוזמנו גם שחקני הפועל חיפה. במקום את השחקנים שלנו הניפו על הכתפיים את שחקני חיפה והחגיגות שם נמשכו עד אור הבוקר".
אירוע נוסף אותו בוחר לציין קלדרון הוא חגיגות הזכייה בגביע המדינה הראשון בו זכתה הפועל, לאחר ניצחון 1:2 על מכבי יפו במשחק הגמר שנערך באצטדיון קרית אליעזר. "הגענו לפתח תקוה מחיפה באוטובוס של בילינסון כשהשחקנים נמצאים בכלל על הגג והטמבון של האוטובוס, כשהגביע בידיהם. היו כמובן חגיגות גדולות, כשבהמשך נערך גם נשף חגיגי באולם 'צבי'. בכל זכייה בתואר היה סיפור, הייתה גם אליפות שהוכרעה במחזור האחרון ושלחנו אופנוען שיעדכן בתוצאה המקבילה ורק כשהוא חזר התחלנו לחגוג. מה יש לומר, זה היה תור הזהב של הפועל", מסכם קלדרון.
"החגיגות נמשכו עד אור הבוקר". ניסים קלדרון. צילום זאב שטרן
"הזכייה בגביע הייתה רגע השיא של הדור שלנו"
אלי מחפוד, על הזכייה האחרונה של הפועל בגביע המדינה
אחד השמות המזוהים ביותר עם קבוצת הכדורגל של הפועל הוא ללא ספק אלי מחפוד (56), שגדל במחלקת הנוער של האגודה, שיחק בקבוצה הבוגרת שלה בהצלחה רבה 14 עונות בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים, ואף הדריך אותה כמאמן בשתי קדנציות.
רגע השיא של מחפוד היה בעונת 1991-1992, בה כבש שער בניצחון 1:3 על מכבי תל אביב בגמר גביע המדינה והניף את הגביע כקפטן הפועל. הרגע האישי הוא גם זה בו בחר מחפוד כאירוע הבולט בתולדות הספורט העירוני. "חגיגות הזכייה בגביע שנמשכו עד אור הבוקר ברחבת עיריית פתח תקוה זה משהו שלא אשכח לעולם", משחזר מחפוד בהתרגשות, "מרגיש כאילו זה היה אתמול אבל חלפו כבר 25 שנה. עברתי משחקים חשובים בהפועל, עליות ליגה והשתתפות במפעל אירופי, אבל זכייה בגביע המדינה הוא המאורע הספורטיבי הכי גדול מבחינתי. לראות עשרות אלפי אנשים ברחובות העיר, ילדים, נשים ומבוגרים זה היה מחזה בלתי נשכח".
יש לציין כי הקבוצה באותם ימים הייתה מורכבת מלא מעט שחקנים שגדלו יחד במחלקת הנוער של המועדון. "כל מי שסבב אז את המועדון היה מזוהה עם הפועל, היינו באמת חבורה שגדלה יחד ממחלקת הנוער והזכייה בגביע הייתה רגע השיא של הדור שלנו, באופן אישי להניף את גביע המדינה כקפטן הקבוצה זו הייתה הגשמת חלום, אין ספק. בטח שניצחנו את מכבי תל אביב, שהייתה אז בשיאה".
"מרגיש כאילו זה היה אתמול". אלי מחפוד. צילום זאב שטרן
"שתי עליות הליגה היו חסרות תקדים"
אבי קצנברג, על השנים היפות של מכבי בכדורסל
ענף כדורסל הגברים בפתח תקוה לא זוכה לייצוג בליגות הבכירות בשנים האחרונות, אך בעבר היה המצב שונה, כשמכבי פתח תקוה הגיעה עד לליגת העל וגם לקחה חלק באחד מאירועי השיא של הענף במסגרת גביע המדינה.
"שתי עליות הליגה הרצופות בתחילת שנות ה-2000 היו חסרות תקדים בכדורסל הישראלי", משחזר אבי קצנברג, שאימן וניהל שנים ארוכות את קבוצות הנוער והבוגרים של מכבי וכן בליגת התיכונים את נבחרת בית הספר אחד העם. "בתוך שנתיים הגענו עד לליגת העל, בתקציב צנוע ביותר. זה הדבר הכי גדול בשנים שלי בענף הכדורסל בעיר. גם כשהתאחדנו עם גבעת שמואל בליגת העל, שמרנו על קבוצה שלנו בליגת המשנה וגם היא עלתה בעונה שלאחר מכן לליגה הבכירה. אחד מרגעי השיא היה חצי גמר גביע המדינה אליו העפילה מכבי בעונת 2001-2002 והודחה רק על ידי מכבי תל אביב בתקופה בה שיחקו אגדות כדורסל כמו אנתוני פארקר ושרונאס יאסיקביצ'יוס. המשחק עצמו נערך בנהריה ומאות אוהדים מפתח תקוה הגיעו ברכבות לצפון לעודד את הקבוצה, כשעמדנו בכבוד מול מכבי תל אביב".
קצנברג, שהוביל העונה את קבוצת הנוער המחוזית של האגודה לאליפות הליגה בעונה הנוכחית, מסכם: "מבחינת הכדורסל בעיר אותה תקופה בתחילת שנות ה-2000 היא הטופ של הטופ ואני לא רואה מתי יהיה אפשר לשחזר אותה פעם נוספת".
"עמדנו מולם בכבוד". מכבי פתח תקוה מול מכבי תל אביב עונת 01/02. צילום גור בן עזר
"המועדון הצנוע שלנו עשה את הבלתי ייאמן"
ליאור רדלר, על חגיגות העלייה של מכבי לשלב הבתים של גביע אופ"א
"האירוע הגדול ביותר מבחינתי הוא עליית הקבוצה הבוגרת של מכבי לשלב הבתים של הליגה האירופית. זה רגע בו המועדון הצנוע שלנו עשה את הבלתי ייאמן", כך משיב ליאור רדלר (55), שחקן עבר, מאמן כדורגל ומי שמשמש שנים ארוכות כמנהל המקצועי של מחלקת הנוער במכבי פתח תקוה, וגם בנו של מאמן וכדורגלן העבר האגדי, אריה רדלר ז"ל, כשהוא נשאל מה אירוע הספורט הגדול בתולדות העיר מבחינתו.
כזכור, בעונת 2004-2005 רשמה מכבי את אחד מרגעי השיא שלה כשבתום מפגש כפול מול פרטיזן בלגרד הסרבית עלתה על חשבונה לשלב הבתים של גביע אופ"א, לראשונה בתולדותיה, הישג שטרם שחזרה מאז. "אני זוכר שמשחק הגומלין בבלגרד הוקרן על מסך ענק במתחם האימונים של מכבי ברחוב בן דרור", נזכר רדלר בערב של ספטמבר 2005 בו צפו במגרש האימונים של מכבי בניצחון החוץ 5:2 שסידר לקבוצה שאימן גיא לוזון כרטיס לשלב הבתים. "הגיעו מאות אוהדים, משפחות שלמות שחגגו את הניצחון הגדול. זה ציון דרך חשוב ביותר בתולדות המועדון שקידם אותו מקצועית וציבורית. הקבוצה הורכבה אז מכמה שחקני בית בולטים כמו עומר גולן, סולי צמח ואסי משיח, שההישג שלהם מספק לנו השראה גם היום בעבודה עם השחקנים הצעירים במכבי. אנו מחנכים את הילדים לשאוף גבוה והרגע בו המועדון הצנוע שלנו מפתח תקוה ניצח מועדון כמו פרטיזן בלגרד בגביע אירופה בהחלט הראה את הכיוון".
"משפחות שלמות חגגו". ליאור רדלר. צילום אילן ארפי
"זו הייתה עונה נהדרת שהראתה מה הפוטנציאל של הענף בעיר"
שירי פורת, על הפועל פתח תקוה בליגת העל של כדורסל הנשים
קבוצת כדורסל הנשים של הפועל פתח תקוה נעה בין ליגת העל לליגה הלאומית ומתקשה לתקוע יתד בליגה הבכירה. אחת הדמויות הבולטות בקבוצה לאורך השנים האחרונות הייתה של הגארדית שירי פורת (33) ששיחקה במועדון בשתי קדנציות בהן שימשה גם כקפטנית של הקבוצה. "לפני שחזרתי לקדנציה האחרונה בהפועל זה היה רגע משבר עבורי ששקלתי להפסיק ולשחק כדורסל מקצועני", משחזרת פורת, שפרשה בקיץ שעבר עקב פציעה, "כשהגיעה ההצעה מהפועל, היה לי ברור שאם אמשיך לשחק זה יהיה רק במועדון. בסופו של דבר חתמתי בהפועל לעונת 2014-2015 שבה הבטחנו את ההישארות הרבה לפני סיום הליגה. זו הייתה עונה נהדרת שהראתה מה הפוטנציאל של הענף בעיר, כשכל הגורמים נרתמים למען המטרה. היה חיבור לקהילה, שחקניות בית וכימיה נהדרת עם הצוות המקצועי שהוביל המאמן רועי לזר".
פורת שיחקה בין היתר גם בקבוצות כמו אליצור רמלה ומכבי רמת חן בליגת העל לנשים ובימים אלו שוקלת אפשרות לפתוח בקריירת אימון של שחקניות צעירות, כשהיא מדגישה שהעונה המדוברת בהפועל הייתה המשמעותית ביותר בקריירה שלה. "אחד הדברים שהיו מיוחדים בעונה הזו היא העובדה שלכל משחק הגענו באמונה שאפשר לנצח וזה לא דבר מובן מאליו עבור קבוצה שרגילה להיות בתחתית. היה גם גרעין נאמן של אוהדים שליווה אותנו לכל משחק באותה תקופה וכספורטאית אין כיף או תחושת מחויבות גדולה יותר".
העונה המשמעותית ביותר בקריירה. שירי פורת. צילום אילן אסייג
"מהדרבי ההוא ההגמוניה בעיר עברה להפועל במשך 15 שנים"
בני קוזשווילי, על ניצחון הפועל בדרבי של עונת 1984-1985
"שנה לפני שעליתי לקבוצה של הפועל בשנת 1984 היה משחק דרבי בלתי נשכח מבחינתי בין הפועל למכבי", משחזר בני קוזשווילי (49) "קוזו" מסמליה של הפועל פתח תקוה בשנות השמונים והתשעים. "צפיתי בו מהיציע והייתי אוהד שרוף של הפועל, שניצחה אז 1:2, כשכיכבו בה באותם ימים אלון חזן, ניר לוין, איתן בודניוק, ניר אלון ועוד רבים וטובים. מהדרבי ההוא ההגמוניה עברה להפועל במשך 15 שנים. עד אז הפועל התנדנדה בין הליגה הראשונה לשנייה. בזכות היותי אוהד של הקבוצה גיליתי את הארץ ורצתי אחריה בצפון ובדרום. אותו ניצחון בדרבי סימן את השינוי, כשהפועל אז הייתה במצב די דומה להיום. זה כמו שעכשיו הפועל תעלה ליגה, תנצח את מכבי ותיקח את השליטה בעיר לשנים הבאות, משהו שקשה לי לראות אותו קורה בקרוב לצערי. אז הפועל נשענה על מחלקת נוער טובה וחזקה בהרבה מהיום".
באותו הדרבי בעונת 1984-1985 הפכה הפועל יתרון של מכבי משער של עודד מכנס, כשפנדל של איתן בודניוק ושער ניצחון של אלון חזן חתמו את התוצאה. בעונה שלאחר מכן עלה קוזו לקבוצה הבוגרת של הפועל ובמרוצת השנים הטביע את חותמו כסמל שמאופיין במשחק הקרבה נדיר. הדרבי אותו בחר לציין, הוא אחד מציוני הדרך בקבוצה הגדולה של הפועל שהיה חלק ממנה בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, ששיאה הוא בזכייה בגביע המדינה.
"היה נדמה לנו שכל העיר הגיעה לחגיגות הזכייה בגביע. אני זוכר שנסיעה של רבע שעה מאיצטדיון רמת גן לקחה לנו משהו כמו שלוש שעות לפחות. אוהדים חסמו את הכבישים ולכל אורך הדרך אנשים רקדו. אני מרגיש שהעיר פה צמאה להישגים ואם תהיה זכייה כזאת בעתיד יכולים לחזור מראות דומים".
"כל העיר הגיעה לחגיגות" .בני קוזשווילי. צילום זאב שטרן
"כל דרבי כדוריד היה אירוע רגשי בלתי רגיל"
צחי וייס, על משחקי הדרבי הגדולים של ענף הכדוריד בשנות השבעים והשמונים
בשנים האחרונות קבוצות הכדוריד של העיר נמצאות הרחק מאור הזרקורים בליגות המשנה, אבל בעבר הייתה פתח תקוה למעצמה של ממש בענף. "משחקי הדרבי הגדולים של שנות השבעים והשמונים נערכו בבית הפועל ברחוב וולפסון על מגרש בלטות וכן במגרש מכבי, כל משחק כזה היה חגיגה", משחזר צחי וייס (53), שחקן עבר, יו"ר הפועל בכדוריד כיום ואחת הדמויות המזוהות ביותר עם הענף באם המושבות.
"העיר הייתה אז צעירה והכדוריד באותה תקופה התרכז בשני מוקדים, פתח תקוה ורחובות. בין השחקנים הגדולים ששיחקו באותם משחקי דרבי מיתולוגיים היו שמות כמו שלמה הופמן, יוסי צאיג, ישראל פלטה, שלמה מנדל, שמעון אלברמן, רפי קוט ועוד רבים וטובים. אני זוכר את המאבקים והתכונה הרבה שהייתה בעיר לקראת המשחקים האלו. כל דרבי כדוריד היה אירוע אמוציונלי בלתי רגיל, היום לאנשים קשה לדמיין את זה. מגרש הפועל היה מפוצץ, לא היה אפשר להכניס סיכה. אחרי הפסד בדרבי היינו מסתובבים חודש עם האף למטה, חורשים את האדמה. אני זוכר את עצמי כנער לא הולך לבית ספר אחרי הפסד בדרבי, לא הייתי מסוגל".
וייס מנה אירוע נוסף בתחום הספורט שהותיר בו חותם ברמה האישית: משחק הפתיחה של איצטדיון "האורווה" בחודש אוקטובר של שנת 1967. "יש אצלנו בבית תיעוד מצולם באמצעות מסרטת 8 מ"מ מהמשחק, כשאבי היה מנהל הקבוצה של הפועל. הייתי אז בן ארבע ואני זוכר זאת עד היום". במשחק, אגב, הביסה הפועל פתח תקוה את הפועל חיפה בתוצאה 1:4.
"לא הייתי מסוגל ללכת לבית הספר". דרבי כדוריד ב-1997. צילום זאב שטרן
