1. כמעט בכל יום כולנו בטוחים שראינו הכל במונדיאל הזה ואז מגיע יום חדש. היו גם כמה דקות שכולם התבאסו שרונאלדו ומסי כבר לא איתנו. מישהו זוכר בכלל את הפרצופים העצובים שלהם כשאנגליה המגה לוזרית מנצחת בפנדלים במונדיאל? עזבו עכשיו את כל אלה שהמציאו לעצמם ביטוי מצחיק "הצד הקל בהגרלה" כאילו משחקים "אן דן דינו" בשכונה – אנגליה ניצחה בפנדלים, אנשים! הכדורגל לא משהו, אף פעם לא היה, אבל אולי אנשים שב-1966 עוד לא נולדו יפסיקו לספר לנו סיפורים על הזכייה ההיא כאילו היו שם.
2. העניין הוא שההיסטוריה בממלכה היא רק החוליה האחרונה בשרשרת של דרמות. ספרתם את כמות המסירות של ספרד? אני חושב שבמחצית כבר נתקע המנגנון של הספירה האוטומטית. כמה אפשר, תבעטו לשער! טוב, נו, אחר כך לפחות אל תבכו שאתם בחוץ. ומה דעתכם על יפן? יופי, קטנים, מלוכסנים ובכל הרשתות כתבו שהם נכנסו לג'פניקה, מצחיק. בינתיים הם עשו בית ספר לבלגיה כמעט 70 דקות, ואם אחת הנבחרות המרשימות בעולם לא קולטת בזמן את הפרשי הגובה ומתחילה לשחק על נגיחות, דה בריינה והזאר היו יכולים להמשיך עם הדריבלים במטוס בדרך הביתה.
3. בתוך כל הטירוף הזה, ברזיל ממשיכה לעשות את שלה ומאז השער שספגה מול שוויץ רשמה שלושה ניצחונות במאזן שערים 0:6. ניימאר אפילו כבש כבר פעמיים בטורניר והיה שובר השוויון של נבחרתו מול משוכה לא פשוטה כמו מקסיקו. אבל מה כל זה שווה אם כל ארבע דקות בממוצע הוא מתחפש לשחקן בליגה א’, צונח וצורח כמו משוגע? בשביל מה ההצגות האלה? מה אתה מנסה להוכיח? מילא לפני עידן הווידאו, אבל עכשיו, כשהכל מצולם? כדי שברזיל תהיה באמת ברזיל ותוכל להפוך את המונדיאל הזה לבלתי נשכח מבחינתה, הקרקס הזה חייב להיפסק.
