1. כבר שלושה חודשים מדברים אצלנו על זה שגיא עומד להחליף את אלישע. לכולם ברור שהוא כבר סגור תקופה ארוכה אבל למה להחזיר אותו ישר, אם אפשר לפתוח חוג לדרמה, לעבוד על כולם ולשחק אותה קשה להשגה כלפי חוץ? בכנות, גיא לא פסול בגלל שהמשפחה שלו מנהלת את הקבוצה, אלא בגלל שמונה לתפקיד רק בגלל שם המשפחה שלו. תקנו אותי אם אני טועה, אבל סטטיסטית הוא בין מאמני הליגה הכושלים בשנים האחרונות.
2. אז למה בכל זאת כל כך מתעקשים על הבן האובד בכל פעם מחדש? המשפחה רוצה מאמן שיטריף את השחקנים ועל הטירוף של גיא, בניגוד ליכולותיו המקצועיות, אין עוררין. עד היום מלקקים את פצעי הטירוף שלו במכבי חיפה, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים. הוא פשוט ריסק כל אחת מהן לחתיכות. אפילו הקדנציה האחרונה שלו אצלנו כמעט נגמרה בטרגדיה לאומית. ותודה לעומר דמארי על שער קריטי בדקה ה-88 שהציל את גיא מעוד כתם שחור ברשימה ארוכה במהלך הקריירה.
3. יוסי מזרחי (גמר גביע) וקובי רפואה (פלייאוף עליון) הם מהמאמנים המצליחים במכבי בשנים האחרונות. שניהם – הפלא ופלא – ללא ייחוס משפחתי, עם סגלים קצרים ושחקנים בינוניים. אממה? הייתה מחויבות ומי שלא נתן את התחת פשוט לא שיחק. והיום? עשו הצגה שנתנו למורד מגמאדוב לעבוד ובפועל הצמידו לו שני לוזונים. גם זו החלטה מקצועית, או סידור עבודה משפחתי? עם כל שם משפחה אחר כולם היו מתחרפנים איך ממנים עוזרי מאמן עם חלב על השפתיים. אבל כרגיל, זה מה שיש. בעונה שכל הליגה צולעת והאליפות סגורה מזמן, המועדון היקר שלנו במצב אנוש כל כך שהוא צריך להתפלל שגיא לוזון, יחד עם שני בני דודים, ישאיר אותו בליגה. אל תתפלאו אם אחר כך במשפחה הלוחמת עוד יעזו לקרוא לזה הצלחה.
