1. כיף היה לראות את נבחרת ישראל משחזרת רגעי תהילה רחוקים מול אוסטריה, אבל כמובן שבארצנו הקטנטונת מחפשים לחרוג מפרופורציות ושלוש נקודות פלוס שלושער של ערן זהבי הן בהחלט סיבה למסיבה – רק בישראל כמובן. מישהו זוכר שרק לפני שנה וחצי אוהדי הנבחרת שרקו לו בוז באותו אצטדיון ובתגובה הוא זלזל בדגל הלאום ובחולצת הנבחרת והשליך את סרט הקפטן? יופי של דוגמה לדור הצעיר, אבל שלושער אחד והכל נשכח. המבקרים הפכו למהללים, העלו את הכובש לדרגת מרדונה ואפילו קראו להחזיר לו את הסרט האבוד. צבועים, נמאסתם.
2. ועכשיו לעובדות. אחרי שני משחקים אנחנו עם ארבע נק', אבל אסור לשכוח שבלי אריאל הרוש ישראל יורדת למחצית עם ארבע חתיכות ובמשך חצי שעה אצטדיון שלם דיבר על קמפיין שנגמר לפני שהחל. אוסטריה עשתה מה שהיא רוצה ושלטה ללא עוררין. מי שחושב שעם הגנת “ברזל” עם שמות כמו אוראל דגני ועומרי בן הרוש אפשר להגיע רחוק, שיחשוב שוב. מקום 3-4 נראה לי מציאותי הרבה יותר. אנדי הרצוג משחק בשיטה מסוכנת שלרוב לא עובדת והוא חייב להעז ולשחק יותר התקפי, בטח במשחקי הבית מול הקהל הישראלי. חשוב לא פחות – להמשיך לחפש בנרות את השחקנים שייצבו את החוליה האחורית.
3. הפגרה הייתה קצרה ונעימה, זמן טוב לסדר את הראש וכמובן לקחת הפוגה קלה מהסיוט המתמשך של העונה הנוכחית. ביום ראשון מכבי חוזרת לליגה מול הפועל רעננה. מה יהיה? פשוט מאוד. ננצח ונעשה מנוי בקאנטרי – תחנת ביניים בדרך לים, או שנפסיד ונוסיף עוד קצת סבל ולחץ בחזה שינגוס לנו בבריאות. כולי תקווה שנמשיך את המומנטום מלפני הפגרה, נסגור סיפור ונבטיח עונה נוספת בליגת העל. וכן, גם שמירה על הבריאות לא תזיק.
