היום השחור של מכבי פ"ת: ההתחמקות של גיא, הטיפ של עמוס שלא עזר והקללות למשפחה

לא ברור מדוע בחרה כל השדרה המקצועית במכבי ללבוש שחור מכף רגל ועד ראש והאם הרגישו את סימני האבל הספורטיביים מול הפועל תל אביב, אבל מה שברור לחלוטין הוא שגיא לוזון נבלע בחדר ההלבשה עוד לפני שריקת הסיום שקבעה כי מכבי פתח תקוה ירדה ללאומית בדיוק שבע שנים מאז הפעם האחרונה שזה קרה לה. ספק אם לוזון, שחזר בקול תרועה רמה לחיק המשפחה ואף הודגש כי "נענה לבקשתה" להציל את המולדת, דמיין כי מי שיפיג עבורו את המתח בדקות האחרונות של העונה, שלא לומר יחרוץ את גורלו, יהיה דווקא ג'וזף גנדה. מאותו רגע ננעל לוזון הרמטית בחדר ההלבשה וסירב לצאת. לא עניינו אותו אנשי הטלוויזיה ולא העיתונאים שהמתינו לו. כשגיא רוצה, וזה לא חדש, הוא עושה דין לעצמו. קצת מצחיק (או עצוב, תלוי את מי שואלים) שבמכבי מספרים כבר חודשיים על חששות מהקנס של המנהלת שבגינו הוגלו בעלי המנויים ליציע שממול, אבל איש לא טרח להזכיר למאמן-אחיין שבעיצומה של שנת 2019 גם אי התייצבות בעמדת הראיונות בסיום המשחק דינה קנס כספי. מי שהתייצב מול המצלמות הוא הדוד והיו"ר אבי, שרק יום קודם לכן חגג אליפות עם קבוצת הנוער. הוא מיהר להרגיע את כולם ולהבהיר שגיא ימשיך במועדון גם בלאומית ומבלי להתבייש האשים את כל העולם זולת המאמן.

התחבא אחרי המשחק. גיא לוזון. צילום: זאב שטרן

כשביקש אבי לוזון לצאת מהאצטדיון, הבהירו לו עשרות מאוהדי קבוצתו שהדברים אינם כתמול שלשום כשחסמו את מכוניתו, דפקו עליה בחוזקה וקיללו אותו. גם ביציע סערו הרוחות לאחר ההפסד 2:0 ואוהדים רבים, חלקם עם דמעות בעיניים, קיללו את המשפחה הלוחמת, וחתמו בשירת "לא רוצים לוזון במכבי". מספר אוהדים העידו כי ראו את הנשיא עמוס לוזון מתערב במהלך המשחק כאשר קרא אליו את עוזר המאמן נאור לוזון וזמן קצר לאחר דין ודברים ביניהם נכנס אלי אלבז כמחליף. בהמשך, הניסיונות להציל את המולדת בעזרת הטלת האחריות על כתפיו הצנומות של ליאל עבדה הצעיר, ששולב בחמש הדקות האחרונות, היו בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. חשוב לציין כי לא היו חגיגות גדולות מידי בצד האדום (על הדשא) לאחר שער היתרון הראשון של שחר הירש.

אוהדי מכבי אתמול. צילום: זאב שטרן

במחצית השנייה הפועל תל אביב לא ממש הייתה במשחק ומכבי הייתה יכולה להשוות ולשרוד בקלות, אבל השחקנים האנמיים פשוט לא ידעו לקחת. גם כשתומאש סיבוק נגח כדור שנהדף בידו של אוראל דגני, דניאל בר נתן התעלם וגרם ללוזון להרהר האם היה צריך להתנגד לשימוש במערכת ה-VAR במחזור הסיום. כשקלאודמיר פריירה הציל מהקו את הנגיחה של עידן אדהנני, גם אחרוני האופטימיסטים הבינו כי שער ביתי כבר לא יהיה. כ-2,000 אוהדי מכבי, חלקם ילדי מחלקת הנוער שהגיעו חרף השעה המאוחרת, יצרו סוף סוף אווירה ביתית כשרוב האדומים בחרו בדרבי הכדורסל. הכרוז המקומי לא הפסיק לעורר את הקהל והבטיח שהגול יגיע וצריך להאמין, אבל ספק גדול אם זעקותיו נפלו על אוזניים קשובות. גם תמונות עצב נוגות קשה היה למצוא, כשהשחקנים מיהרו באדישות משהו לחדר ההלבשה. ביציע הכבוד נצפתה כבר בהפסקה דנה פן -לוזון בפנים מודאגות. כנראה חזתה את הנולד.

צחי גיגי מעכל את העונה הנוראית של הקבוצה שלו. צילום: זאב שטרן

עכשיו רק נשאר לברר האם מישהו זוכר בטווח הקרוב את האליפות ההיסטורית של הנוער, או את העובדה שהעונה הזו החלה עם ציפיות לפלייאוף עליון, תקציב של 26 מיליון שקלים ושמות כמו אלישע לוי, יוסי בניון ומנור סולומון, שנמכר ב-6 מיליון יורו לשחטאר דונייצק. גיא לוזון קיבל עם הגעתו רשימת רכש לא קצרה, אבל כדי להיכשל ו"להצליח" לרדת בעונה בה אשדוד כבר ארזה מזוודות והפער ממנה עמד על 9 נקודות עוד לפני הפלייאוף, צריכים לקרות יותר מדי דברים שליליים. לרכב על גלי ההצלחה של הניצחון ההוא בבלגרד נראה כעת כבדיחה עצובה, כמו גם האזכורים על הקדנציות באירופה. גיא לוזון במודל הנוכחי הוא מאמן שנכשל בשרשרת בהפועל תל אביב, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים, ושרד רק כדי להוסיף לרשימה השחורה הפרטית את קבוצתו המשפחתית. להודות בכך מול המיקרופונים אחרי המגה-כישלון הנוכחי זה כבר יותר מדי בשבילו.