אומרים שאתה לא מרגיש את חשיבותו של מישהו עד שהוא חסר. כמעט בלי לשים לב, הנקע בקרסול של עמית מזרחי השבית לחודש שלם את בעל הבית החדש של הפועל בקישור. עכשיו הוא חוזר בהדרגה לעניינים, נכנס לאט לאט לכושר משחק ובניצחון 0:1 על הפועל רמת גן פתח לראשונה מאז הפציעה ושיחק 82 דקות.
"קשה מאוד לשבת בחוץ, בטח כשהקבוצה בתקופה פחות טובה וכואב לך שאתה לא יכול לעזור, אבל פציעות הן חלק מהכדורגל ואני שמח שעברתי את זה", אומר מזרחי בראיון ל"ספורט מלאבס". בעונה שעברה אמנם רשם 33 הופעות בכל המסגרות, אבל רק ב-18 פתח בהרכב. "גם כששיחקתי פחות, המטרה תמיד הייתה לקבל את הבמה ואת המקום בהרכב ולהפוך לשחקן מפתח", הוא מוסיף. "בהתחלה הייתי עולה מהספסל ל-20-30 דקות, אבל עם הזמן למדתי יותר והשתפרתי. כשאתה עולה מהספסל לא תמיד יש לך את אותה כימיה עם השחקנים שפתחו, אבל עכשיו אני מרגיש מצוין. עמיר נוסבאום סומך עלי ונותן לי את הביטחון והקרדיט".
מסאי דגו אמנם נתן למזרחי פחות דקות משרצה, אבל הוא גם האיש שאחראי על שינוי התפקוד שלו משחקן כנף לקשר אמצע, שינוי שחביב על מזרחי במיוחד. "אני מרגיש הרבה יותר נוח במרכז העניינים מאשר על הקו", הוא מאשר. משהפך העונה לבאנקר בהרכב, קיבל במקביל ממאמנו החדש אלמנט הנוגע לחופש הביצוע. "נוסבאום נותן לי את החופש במרכז המגרש ולעשות את מה שאני טוב בו – לקבל כדור באמצע, להוציא התקפות ולהוביל את הקבוצה קדימה. בקיצור, להיות הבורג המרכזי".
"נוסבאום נותן לי את החופש". מזרחי. צילום זאב שטרן
אשתקד נראה היה שמזרחי הולך לדבר חזק גם במספרים, עם שער במחזור הפתיחה של גביע הטוטו מול עפולה בה החל את דרכו כילד ואחד נוסף וחשוב עוד יותר במחזור הפתיחה בליגה מול לוד, אך מאז סוף אוגוסט שעבר לא מצא את הרשת. "אני רוצה לשים השנה דגש על לתת יותר מספרים", הוא מציב יעדים חדשים. "התפקיד שלי הוא יותר לבשל, אבל אני שואף גם להגיע לשער ולנסות לכבוש כמה שיותר".
מגן נר לעמישב, דרך ויאדוליד
עמית מזרחי בן 23 ועבר העונה להתגורר בשכונת עמישב הסמוכה למתחם האימונים בסירקין. במקור הוא מגן נר, בן הזקונים של בועז וענת, אח לעידן ועינב. אגב, החיבור לעמק כלל בעבר הלא רחוק ביקורים במשחקיה של קבוצת הכדורסל של גלבוע/גליל, אותה הוא אוהד. "אני רגיל לשקט של היישוב ולא לעיר הגדולה ובחופשים ושבתות אני בבית", הוא מבהיר שאין לו כוונה לנטוש מקורות. בגיל 7 החל לשחק בהפועל עפולה וכעבור שלוש שנים נחת בטוברוק. באמצעות סוכן השחקנים מיגל רובינשטיין יצא למבחנים בריאל ויאדוליד ובגיל 13, חודש לאחר שחגג בר מצווה, מצא עצמו באקדמיה הספרדית.
"עברתי לבד ובהתחלה קיבלתי הלם. הייתי רגיל לאוכל של אמא אחרי האימונים ולמדתי להסתדר לבד עם אוכל וכביסות, אבל לוקחים סיכונים ומקריבים דברים בשביל הקריירה”, משתף מזרחי בתהליך ההתבגרות המואץ. בויאדוליד חתם לשלוש שנים ובגיל 16 השתדרג לחוזה מקצועני בן ארבע שנים. פעם בכמה חודשים זכה לביקור משפחתי מאבא, אמא או האח עידן. על החברים מבית נאלץ לוותר שעה שלמד ספרדית שוטפת ורכש חברים חדשים. הסקייפ, מטבע הדברים, הפך לדבר שבשגרה.
במקביל חל שיפור אדיר בקריירת המשחק כשפתח בקביעות במשחקים עד גיל נוער ובמקביל נמנה ארבע שנים עם נבחרת המחוז המקומי, קסטיליה ולאון, כמו גם זימונים לנבחרות הנערים והנוער של ישראל. בין השחקנים נגדם שיחק היו מרקו אסנסיו, כיום בריאל מדריד ואדאמה טראורה, אז בנוער של ברצלונה ומי שבחודש שעבר כבש צמד דרמטי בדקות הסיום בניצחונה של וולבס 0:2 על מנצ’סטר סיטי.
מזרחי בתקופה בויאדוליד
לאחר השנה הראשונה בנוער הגיעה הסוגיה הבוערת שנגעה לשירותו הצבאי. למזרחי היה ברור שלא יוותר על שירות בצה"ל למרות שכאמור היה לו חוזה בספרד לשנתיים נוספות, אבל לכל הפחות רצה להתגייס כספורטאי פעיל ולהמשיך את קריירת המשחק. אלא שכאן ציפתה לו הפתעה. "לא הבנו למה לא מגיע האישור לספורטאי פעיל, עד שגילינו שיש שחקן בשם עמית מזרחי במחלקת הנוער של מכבי חיפה, שנולד ממש יום לפני, ב-14/4/96. כנראה שבהתאחדות טעו בהקלדה של תעודת הזהות והוא קיבל את הספורטאי הפעיל במקומי", הוא מספר על טעות שנראית כבלתי אפשרית אך התרחשה במציאות. למעלה משנה של דחיות ובירורים לקח עד שהגיע האישור המיוחל לשחקן הנכון. עד אז, דחה מזרחי את חזרתו ארצה, שכן בהיעדר התקן של ספורטאי פעיל שובץ לשירות קרבי. רק בגיל 20 התגייס ושירת כעובד רס”ר בצומת גולני. לפני כחצי השתחרר ואם לא די תהליך ההסתגלות הלא פשוט בחו"ל, בגילו הצעיר יש באמתחתו כבר קורות חיים שכוללים גם מאבק מתיש מול שלטונות צה"ל.
בניגוד לסרבול במדים, על המגרש הירוק שיחק בקבוצות הנוער של הפועל חיפה וקריית שמונה, בטרם סגר מעגל ושב לעפולה לשלוש שנות התחשלות בבוגרים בליגה הלאומית. בעונה שעברה הצטרף להפועל, ובקיץ האריך את חוזהו בשנתיים פלוס אופציה לעונה נוספת. "ברור שכל העניין עם הצבא עצר את תהליך ההתקדמות שלי, אבל אני מרגיש יותר בוגר לגילי מרוב הילדים שלא היו הרבה זמן מחוץ לבית ובטח מחוץ למדינה שלהם. זה ביגר אותי מאוד ונתן הרבה כלים להמשך, בטח בכל הקשור להסתגלות", הוא מסכם את כברת הדרך הארוכה שעבר.
אתה מרגיש שכל הדרך שעברת נועדה כדי למצוא סוף סוף בית חם?
"בהחלט, הפועל היא אכן בית חם ואני שמח מאוד לשחק כאן. כבר בהתחלה נקלטתי מצוין ולא ציפיתי להסתדר כל כך טוב במרכז כאחד שרגיל לשקט והשלווה בצפון".
בית חם. צילום: זאב שטרן
השינויים, כפי שהבנתם, הם חלק מה-DNA של מזרחי. חבריו הקרובים אשתקד היו דודי אלון, שי מושל ונתי בנימין. מהשניים הראשונים נאלץ להיפרד בקיץ, לפחות בכל הקשור לדרך המקצועית. עם בנימין הוא עדיין שומר על קשר קרוב ומספר על חיבור מרשים עבור קבוצה שנבנתה כמעט מחדש. "יש כימיה טובה בין כולנו, אין אגו שזה דבר חשוב מאוד והחומר האנושי מצוין. לא קל לבנות קבוצה כמעט מאפס בתקופה די קצרה, אבל הצוות המקצועי עושה עבודה טובה ובסוף השנה נדע עם עמדנו בציפיות והגענו לפלייאוף העליון".
תהליך ההצערה של הפועל הפך אותך בשלב מוקדם לאחד המנוסים בקבוצה.
"כן, יש לי הרבה יותר אחריות ואני חושב שאני בשל להנהיג את הפועל. יש עליות וירידות שהן חלק מפתיחת העונה, אבל אני מרגיש שאנחנו מתחברים והולכים בכיוון טוב נכון. אני רוצה לעשות עונה אישית טובה וכמובן להצליח גם ברמה הקבוצתית. בהמשך אני תמיד שואף גבוה והלוואי שאצא שוב לאירופה ואולי אחזור לליגה הספרדית, אבל כל דבר בזמנו".
