1. גילוי נאות: עד עכשיו אני מרגיש כאבים בברכיים מהגליץ' הספונטני שדפקתי אחרי הפנדל האחרון של לידור כהן. עד חצי הגמר זה בטח יעבור. ככה זה כשהקבוצה שלי נותנת תצוגת תכלית מול המיליונים של משה חוגג ובית”ר ירושלים. שאפו גדול לגיא לוזון והצוות המקצועי על הכנה מדהימה. המומחים בטלוויזיה דיברו על אנדרדוג ולא ספרו אותנו, אבל מי שהייתה צריכה לסגור את הסיפור ב-90 דקות היא מכבי פתח תקוה, שהחמיצה בלי סוף והעלתה לקומץ האיכותי שלנו ביציע את לחץ הדם. אז קומו והריעו לבחורים בכחול, ותתחילו לשנן: מכבי פתח תקוה בחצי הגמר!
2. כולם, כולל עבדכם הנאמן, חשבו שמכבי תסתגר ותנסה לעקוץ במתפרצות, אבל לאט לאט שפשפנו עיניים וראינו חבורה אמיצה שמסתכלת לקבוצה עם תקציב של 90 מיליון בלבן של העיניים ומבטלת אותה בכל פרמטר במגרש. במיוחד אמורים הדברים לגבי דור חוגי, במשחק ענק עם תנועה בלתי פוסקת ועזרה בהגנה. בית”ר? יופי של הנעת כדור, אבל חוץ מבעיטה וחצי לא ראיתי מצבים מיוחדים, גם כשרוני לוי הבין (באיחור) שלא כדאי לזלזל בנו ושלח למגרש את אלירן עטר ועידן ורד. בהארכה הורגשה העייפות והיה חשש שנישאר רק עם המחמאות, אבל השחקנים החזיקו מעמד וגילו אופי ונחישות. דו קרב הפנדלים לא היה מומלץ מראש לבעלי לב חלש, אבל שמחנו לגלות שהמזל הולך עם הטובים. בחצי הגמר מצפה משוכה לא פשוטה בדמות הפועל תל אביב. צריך להמשיך לעבוד קשה והכי חשוב להאמין. מכבי כבר הוכיחה שהיא קבוצה מצוינת ובמשחק אחד הכל אפשרי.
3. תחת האופוריה וחגיגות העלייה הגענו ביום שני לעילוט והפסדנו. תחסכו ממני את הפרשנות, כי זה לא היה כדורגל. בושה אחת גדולה והאמת? אני אפילו לא זוכר מול מי שיחקנו. מישהו בדק לאחרונה את מצב הדשא (אם אפשר לקרוא לו ככה) במתקן העלוב והמביך הזה? מגרשים באפריקה נראים חדישים יותר וגם בעלי חיים היו מתביישים לעלות עליו. תעודת עניות גדולה להתאחדות שמשחקים כדורגל בחורבה הזו בשנת 2020. רצוי מאוד שמישהו למעלה יתעורר וימנע פציעות מיותרות ומבוכה גדולה עוד יותר, אבל זה לא מזיז לנו יותר מדי. כך או אחרת, מכבי תחזור בקרוב למקום אליו היא שייכת – ליגת העל. עד אז, תנו לעצום עיניים ולהמשיך לחלום על הגביע. זה כבר לא כל כך רחוק.
