הנהלת הפועל ביציע. הפועל פתח תקוה אחי נצרת

הפועל שלי: רחוקה מהעין אבל הכי קרובה ללב

בין הפייסבוק לרדיו, לטלוויזיה ולטלגרם, עם החברים ועם צעיף תלוי בחלון: מתן ציוני מסכם את החוויה המוזרה ואת הניצחון של הפועל

פורסם בתאריך: 2.6.20 16:03

כמעט שלושה חודשים עברו מאז המשחק האחרון של הפועל ואני מודה שלפרקים חשבתי לעצמי שאני בכלל לא מתגעגע לכדורגל. גם חבריי אוהדי הפועל היו שותפים לאותה הרגשה ואני כבר התחלתי לחשוש שמדובר במגפה מדבקת עוד יותר מהקורונה. מה יקרה אם נתרגל לחיים בלי כדורגל, בלי הפועל? העונה הזו גם ככה הייתה מאכזבת, כשבפעם השלישית ברציפות אנו מסובכים בפלייאוף התחתון של הליגה השנייה. אז מי צריך את זה בכלל?
מספר שעות לפני המשחק ביום שני נגד מכבי אחי נצרת, ובקבוצת הוואטסאפ "הפועל שלי" המגמה כבר השתנתה כשכולם מנסים להבין כיצד נוכל להאזין למשחק בשידור הרדיו המיוחד. כל מי שאמר שהמשחק כלל לא מעניין אותו, התפכח ונכנס לכוננות משחק רגילה. אם בימים כתיקונם היינו מתאמים שעת מפגש לבירה בקטנה לפני המשחק או מתחלקים לרכבים בנסיעה למשחק חוץ, אז כיום בחרנו להתקבץ יחד באחד הבתים ולקבל יחד את המציאות החדשה והמשונה הזו.

מתן ציוני

למשך שעתיים תמימות הפך הסלון שלי לחמ"ל כדורגל מאולתר. שני צעיפים נתלו על החלון כדי לשוות סוג של אווירה חגיגית וחולצת הפועל נשלפה מהמדף המאובק. בצעד מוזר ולא ברור החליטו בערוץ הספורט שעדיף לשדר את שתי הטוענות לעלייה "עתירות הרייטינג", כשאנו אמורים להסתפק בפירורים בערוץ הקיבוץ. (מכתב זועם לערוץ הספורט כבר בדרך) למזלנו, היו מי שהבינו שזה מצב לא הגיוני ודאגו לשידור לייב בפייסבוק, שהיה מקצועי ומפתיע לטובה. כל הכבוד על זה!
את הטלוויזיה העברנו ל"השתק" והעדפנו לשמוע את השידור ברדיו על אף הדיליי של כחצי דקה. אני חושב שלא שמעתי שידור רדיו של הפועל כבר המון שנים ונזכרתי בערגה בימי "שירים ושערים" העליזים כשבני פייסיק או קמי ברץ פרצו עם איתות מהאורווה. תוך כדי שאני מפליג בזיכרונות ילדות, הטלפון הנייד רטט והבנתי שהטלגרם של מלאבס מעדכן על גול. לא יכולנו להתאפק ולהמתין לרדיו או לטלוויזיה ובדקנו…
"זו הפועל שלנו!". שמענו על התקפות יפות ומשחק טוב שלנו אבל מי שכבשה ראשונה היא האורחת. בקושי הספקנו להתמרר ורטט נוסף הרעיד את השולחן. בטלוויזיה בדיוק עברו למשחק של הפועל וברדיו, באיחור של כמה שניות, תיארו השדרים בהתלהבות את שער השוויון הנפלא של דניאל שוורצבוים. החיוך חזר לפנינו ואיתו גם ההתרגשות הזו, שחשבנו שכבר לא תשוב. צעקות ה"יש" היו אמנם מעט מוזרות ולא אחידות, אבל החיוכים היו אותם חיוכים מוכרים שצצים לאחר שער כחול.
במחצית השנייה נהנינו מכל רגע כששמענו על השערים הנוספים של הפועל ולמרות שבסוף המחזור נותרנו מחוץ לפלייאוף העליון, ההרגשה המתוקה הזו של אחרי ניצחון חזרה ובגדול. אין צל של ספק שהמציאות הזו מאוד מוזרה וקשה לעיכול, אבל בסופו של דבר החברים הם אותם חברים, הפועל היא אותה הפועל וההרגשה הנעימה של ניצחון תמיד באה בטוב.
באין אפשרות אחרת, אני ממליץ לכולכם לקבוע עם חבריכם ליציע בחמישי הקרוב, להתקשט בכחול ולהמשיך להתרגש יחד עד שנוכל לחזור לשגרה ביציעי ראש הזהב.


רוצים להיות מעודכנים בכל הנושאים החמים בפתח תקוה?

הורידו את אפליקציית "מלאבס" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "מלאבס" באייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"


אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. שלמה עצמוני

    כמו תמיד…. תיאור מדוייק של ההרגשה.
    אין כמו שמחת הניצחון ותוגת הפלאי אוף התחתון…

🔔

עדכונים חמים מ"מלאבס - פתח תקוה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר