הורה לא יכול למנוע מהילד שלו אוכל בגלל שהילד לא טוב מספיק בלימודים או לא גדל כפי שציפה ממנו. במקום לעמוד בצד ולהתפלל לנס, בואו נעשה את הנס יחד!
"העוד כמה שקלים שלי, זה לא מה שיעזור למועדון".
ממש לא ככה, כי זה עוד כמה שקלים מאלפי אוהדים – במצטבר זה כוח כלכלי עצום!
נכון שלא כל אחד מוכן או יכול להכניס את היד לכיס. זה בסדר גמור, אבל מי שכן יכול, צריך להפנים שהמציאות השתנתה לחלוטין. נראה שהרוב המוחלט טרם הפנים זאת, אך עוד לא מאוחר לשנות זאת.
הכי קל להאשים את היכולת של הקבוצה, של השחקנים, של המאמן, ושל ההנהלה. הכי נוח זה להתרפק על הנוסטלגיה, להתלונן על הקיים ולייאש את כל מי שכן מנסה לעשות משהו. הכי פשוט זה לקוות שאיזה מיליונר ייקח את הבעלות, למרות שהמציאות מראה שזה בכלל לא באופק. הכי טבעי זה לקוות שהכל יקרה מעצמו מבלי באמת לקחת אחריות ולנסות לעזור ולהירתם במשהו.
הכי מרגש זה לחלום על ליגת העל, לזכות בתארים, לראות מחלקת נוער משגשגת, וליהנות מקהל מרגש שצובע את היציעים בכחול. אבל כעת זה רק חלום, וכדי להגשים אותו צריך להתעורר ולהבין שהמציאות נכון להיום שונה לחלוטין.
אין יותר מקום לאדישות, ואין צורך לחפש כל הזמן רק את השלילי. אם לא נגלה אחריות אישית, לצערנו לא יהיה בכלל מועדון להתלונן ולרכל עליו. אחריות אישית אינה מתחילה ונגמרת רק בכסף, אלא גם בגישה! נכון, הירתמות כלכלית, גם אם היא קטנה או בתשלומים או מסובסדת או "רק" מנוי – הרי זה מבורך. אבל זה לא נגמר בזה.
יש גם הירתמות תודעתית, גישה, הכלה, סבלנות, הבנה, הפנמה, דיאלוג, ושיח ברשת. יש גם הירתמות התנדבותית בפעילויות השונות של המועדון. כל אחד יבחר איך הוא רוצה לתרום על מנת שנוכל בעתיד להגשים את החלומות. כל עוד זה לא יקרה, וכל עוד יישארו כאלו שמעדיפים ללכת נגד הזרם בכל מחיר, יהיה קשה מאוד לצאת מהבוץ.
תמיד יהיו מחלוקות, דעות שונות, הן מקצועית והן ניהולית – אבל צריך לשמור על שיח שיאפשר התקדמות. הגיע הזמן לשינוי בתודעה ובגישה של כולנו. בואו נתחיל במשהו קטן שאנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את המצב.
ההצטרפות לבעלות האוהדים היא לא רק בכסף, אלא הרבה מעבר לכך. כמובן שכל מי שיכול להצטרף ולעזור כלכלית, לא משנה בכמה – הרי זה צעד משמעותי למטרה.
אין לנו את המותרות להציב תנאים להירתמות שלנו למועדון, בפרט כאשר אנחנו יודעים שללא התרומה של כל אחד ואחד מאינו, המועדון יגיע למצב הרבה יותר קיצוני עד אפשרות של העלמות ממפת הכדורגל. אני מאמין שזה לא משהו שאותם אנשים שכיום יושבים על הגדר באמת חפצים בו.
צריך להתעורר מאשליית סוף שנות ה-90. אנחנו רחוקים שנות אור ממה שהיה בתקופה ההיא, ואין באמת נכון להיום פתרון אחר מלבד לתת אוויר לנשימה למועדון מהמעט שאנו יכולים. בפרט אם נרצה בעתיד לגייס ספונסרים גדולים ורציניים שישדרגו את המועדון לרמת קבוצה בכירה, היכן שמקומה הטבעי של הפועל פתח תקוה.
כל אחד יתרום למועדון כפי יכולתו, וביחד הכוח שלנו יהיה עצום. לא בריא להפיל את כל כובד המשקל רק על כמה מאות אוהדים בודדים. קחו גם אתם אחריות על האהבה שלכם, תנו לה את הלחם והמים הבסיסיים להם היא זקוקה, ואולי בהמשך נזכה לקבל אף יותר מזה. בלי התניות, פשוט להפנים שבלי זה, המועדון רק ילך ויתרסק עוד יותר.
מסאי דגו – מאמן הקבוצה הבוגרת
אבי יחיאל – מנכ"ל המועדון
ניב טל – המנהל הספורטיבי
מוטי קקון – מנהל בית הספר לכדורגל
קלמי סבן – עוזר מאמן הקבוצה הבוגרת
דורון רז – המנהל המקצועי של מחלקת הנוער
האנשים הללו כאן כדי להצעיד את המועדון קדימה, כדי להצמיח כישרונות צעירים בביה"ס לכדורגל ומחלקת הנוער, כדי לייצב את המועדון ניהולית וכלכלית, כדי להביא את הקבוצה הבוגרת חזרה לליגת העל!.
אבל לבד הם לא יוכלו לעשות זאת, הם צריכים את כל אחד ואחד מאתנו. תנו להם את כל הכלים האפשריים להצליח ביעדים החשובים הללו. גלו אחריות, תנו גב, קחו חלק במשימה, והצטרפו לבעלות על המועדון.
רק ביחד – ננצח!
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
