בחודש פברואר האחרון בטקס חגיגי בהיכל התרבות העירוני הוענק אות "יקיר העיר פתח תקוה", כשבין הזוכים לכבוד היה גם מאמן העבר והפרשן משה מאירי (72) – שברזומה העשיר של בענף רשומות בין השאר גם קדנציות במכבי ובהפועל פתח תקוה.
"האמת היא שקצת הופתעתי כשהודיעו לי על הבחירה בי, אך כמובן שאני שמח מכך שיודעים להעריך את פעילותי לאורך השנים גם במערכת הבריאות וגם בתחום הספורט – כמאמן מקבוצות ילדים, נערים ונוער ועד קבוצות הבוגרים, בשני המועדונים הבכירים של העיר", מספר השבוע מאירי בראיון ל"ספורט מלאבס", "יצא כך שגם גברי לוי, מי שמינה אותי בזמנו למאמן הפועל, קיבל יחד איתי את האות ואני סבור שאין ראוי ממנו. גברי תרם רבות בעשייה שלו לאורך השנים, אם באמצעות הכדורגל ואם באמצעות להקות המחול, למוניטין של העיר בארץ ובעולם".
את קריירת האימון החל מאירי לאחר שכשחקן צעיר במכבי הוא נאלץ לפרוש עקב פציעה. על הקווים, מעבר לעבודה במכבי, בהפועל ובמועדונים נוספים, הוא עבד גם בנבחרות הנערים והנוער של ישראל, שם עברו תחת ידיו בין היתר שמות כמו אלי אוחנה, רוני רוזנטל ומוטי איווניר. מחוץ לכדורגל, למאירי רשומות שנים רבות של עשייה בהנהלת קופת החולים מאוחדת. כיום, כאמור, משמש מאירי כפרשן בצ'רלטון, וכמי שנחשב לאחד הדמויות היותר מזהות עם הכדורגל הגרמני, השיחה איתו נעה כל העת על הציר שבין פתח תקוה והכדורגל הישראלי ובין הבונדסליגה.
כמה אתה עוקב כיום אחרי קבוצות הכדורגל של פתח תקוה ומה דעתך על מצבן?
"בוודאי שאני עוכב ומתעדכן. בהחלט ניתן לראות שבמכבי נעשית עבודה מקצועית טובה, ולדעתי, המועדון יכול להגיע להישגים. במכבי רוצים שיגיע יותר קהל אבל חשוב להבין שזה לא רק עניין של זכייה בתארים, צריכה להיות לאוהדים הזדהות גם עם הדרך של המועדון. מעבר לזה, כאשר מדברים על מכבי צריך גם להזכיר שיש שם כבר שנים מחלקת נוער ברמה גבוהה. לגבי הפועל, העניין שם קם ונופל על ניהול, כבר שנים לא מעטות שזה כך".
איך אתה רואה את מעמד המאמן בכדורגל הישראלי של שנת 2017?
"אני מבכה את ההתערבות של בעלי הקבוצות. בגרמניה, ברגע שממנים מאמן נותנים לו מרחב עבודה ורק במקרה של סדרת כישלונות חריגה יפטרו אותו. אז במכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל באר שבע בעלי הבית לא אומרים למאמן איך לשחק ואת מי להרכיב, אבל בקבוצות אחרות זה קורה ומדובר בדבר חמור בעיני".
חזרה לקווים מבחינתך זה משהו שעומד על הפרק?
"לא מעניין אותי לחזור לאמן. יש כבר פער גילאים משמעותי ביני לבין השחקנים והמאמנים כיום. יותר מזה, אני נהנה מכל דקה כפרשן וגם מוזמן לאירועי מנהלת הליגה וההתאחדות הגרמנית, שם מכנים אותי 'שגריר הכדורגל הגרמני בישראל'. אני נפגש שם עם אגדות כמו קרל היינץ רומינגה, נשיאי קבוצות, ראשי ההתאחדות. זו חוויה של ממש".
הקשר הגרמני
לשידוך ארוך השנים בין מאירי לכדורגל הגרמני יש קשר גם לימיו כמאמן בפתח תקוה. "בזמנו נסעתי עם קבוצת הנוער של מכבי לגרמניה ומלחמת יום הכיפורים תפסה אותנו שם", הוא משחזר, "כך למעשה נוצר הקשר הראשוני שלי עם אנשי המקצוע בגרמניה. בנוסף, אני חניכו של עמנואל שפר ז"ל שהיה חסיד האסכולה הגרמנית, לכן החיבור הזה מבחינתי היה טבעי".
לא מעט שמות גדולים קיבלו אצלך את ההזדמנות הראשונה.
"שמע, במכבי העליתי לבוגרים שחקנים כמו דורון רבינזון, אייל בגלייבטר, לנבחרת הנוער לקחתי בזמנו שחקנים כמו אבי רן ז"ל ובוני גינצבורג, שהמשיכו גם לנבחרת הבוגרת. בתקופה ההיא לא היתה מסננת כמו היום, נסעתי לראות שחקנים בכל רחבי הארץ. למשל בטבריה ראיתי את אלישע לוי , רשמתי בפנקס וכעבור זמן מה הבאתי אותו למכבי. אם אני מסתכל על צוות האימון שעובד כיום בנבחרת ישראל, הרי שגם את רפי כהן, עוזרו של אלישע, אני זה שהביא בזמנו למכבי".
מה אתה חושב על העבודה של שני החניכים שלך לשעבר בנבחרת ישראל?
"ראשית, אני גאה באנשים שהם גדלו להיות. לגבי ההחלטה להשעות את תומר חמד ואריאל הרוש שיצאו בביקורת פומבית כנגד המאמן, אני מצדד בכך ואפילו חושב שזה נעשה שעה אחת מאוחר מדי. בגרמניה כך זה עובד. קח את החלוץ קווין קוראני, ששיחק בזמנו בשאלקה, הוא דיבר פעם אחת על המאמן הלאומי יואכים לב ומאז לא לבש יותר את חולצת הנבחרת. אומרים שהצדק צריך גם להיראות ולא רק להיעשות".
מקצועית, נראה שהפערים בין הכדורגל שלנו לאירופה רק הולכים וגדלים.
"אין לי טענות על ההפסד של הנבחרת לספרד במשחק האחרון ואני חושב שאם היה שוער אחר בשער אז הוא היה סופג שערים אחרים. ברגע שנבחרת ברמה של ספרד רוצה לכבוש שער נגדנו היא תלחץ על הדוושה וזה יגיע. לי היה ברור שגם תיקו הוא לא אופציה ריאלית מולה, בטח לא במשחק חוץ. נכון, כספורטאי אין דבר כזה לוותר מראש, אבל אנחנו פשוט לא משחקים את אותו המשחק. חוץ מהכדור, שום דבר כאן לא דומה למה שיש באירופה. הנבחרת ניצחה את אלבניה ומקדוניה, אך אלו לא קוטלות קנים".
התשתית האנושית
מאירי, הוא חלק מחבורה של ותיקי הפועל ומכבי פתח תקוה, הכוללת בין היתר שמות כמו איציק ויסוקר וזאביק זלצר, המתכנסת גם לנסיעות משותפות לאירופה כדי לצפות יחד בכדורגל. "נסענו לראות מקרוב את הופנהיים", מרחיב מאירי, "זה לא מועדון עשיר, אבל יש אידיאל מאחוריו. היום הקבוצה הזו ניצבת בצמרת. היא עדיין לא מתמודדת עם באיירן מינכן, אבל כן עם קבוצות בכירות כמו דורטמונד או שאלקה. גם אצלנו אתה לא חייב להיות מכבי תל אביב או מכבי חיפה, אפשר גם לעשות ההבלחות מפעם לפעם, כשהדבר הכי חשוב זה לגדל שחקנים".
איך אתה רואה את העבודה שנעשית במחלקות הנוער בארץ?
"העבודה באקדמיות בחו"ל נעשית תמיד בהתאם לסטנדרטים ברורים. נעזרים שם בעובדים סוציאליים, פסיכולוגים, צוותים שלמים שעובדים עם השחקנים מגיל צעיר. אין לי ביקורת על העניין המקצועי בארץ כמו על הקטע הניהולי. מאמנים ואמצעים שמעמידים בעלי הקבוצות לרשות הצוות והשחקנים, הם תשתיות לא פחות ממתקנים".
אוהדי הפועל הקימו עמותה ומבקשים לקדם את העברת ניהול המועדון לידיהם. מהיכרותך עם המודל הגרמני, זה דבר שיכול לעבוד בארץ?
"האוהדים לא מנהלים את הקבוצות בגרמניה אלא ממנים נציג. אני חושש שאצלנו אנשים לא יידעו את הגבולות. העניין החשוב ביותר הוא שהאוהדים יבינו את מקומם. הם יכולים למנות מוסדות ודירקטורים אבל לא לנהל את הקבוצה בעצמם".
בנו של משה, עו"ד מורן מאירי, עמד לאחרונה במרכזו של עימות מתוקשר עם אבי לוזון, הנוגע להתנהלותה של ההתאחדות לכדורגל בימיו של לוזון כיו"ר ולגרעון הכספי שנוצר בתקופתו. כשנשאל על כך מאירי האב, הוא השיב: "הבן שלי הוא לא מהברנז'ה ולא מעגל פינות. אם הוא יושב בהתאחדות כדירקטור יש לו אחריות. ברגע שגילה שחסרים סכומי כסף, מה הוא אמור לעשות? הוא לא בא כדי להתעמת אישית עם מישהו אבל גם לא חושש מאף אחד. אני גאה בו על התנהלותו".
לאחרונה הלך לעולמו מאיר אינשטיין ז"ל, מגדולי שדרי הספורט בישראל. כמי שפירשן לצדו משחקים, מה תזכור ממנו?
"מאיר ז"ל היה מקצוען אמיתי. לא קרה שהגעתי לשידור והוא לא היה שם כבר לפני, מתכונן ומשנן מה שצריך. גם כשהיה מגיע מתוכנית הרדיו שלו אל השידור הוא תמיד בא מוכן. מעבר לזה הוא היה איתן בדעתו, לא מתחנף ולא מחפף, ועל כך אעריך אותו תמיד".
