פרק מספר 32 בעונה הבלתי רגילה של הפועל פתח תקוה הסתיים אתמול (שני) בהפסד מתסכל, שעצר את המומנטום המעולה בו היינו בחודש האחרון.
יש הרבה קלישאות ספורט שמתאימות למשחקים מסוג זה, תוכלו לבחור בכל אחת והיא תתאים. בסופו של דבר להפועל ולאוהדיה הגיע הרבה יותר מהפסד במשחק הזה. אני חושב שבמשך רוב דקות המשחק הצצתי על זרועי וראיתי שאוחזת בי צמרמורת ולא מרפה. גם לאחר ספיגת השער השני, בתחילת המחצית השנייה, מה שהיה גורם לכל קהל אוהדים להיאלם דום, לא פסקה שירת האוהדים בכחול. השחקנים הגיבו במחויבות שיא, תקפו והגיעו למספר גדול של מצבים אך עד הסיום הצליחו להשיב רק שער אחד.
כ-1,200 אוהדי הפועל יצאו משערי אצטדיון לויטה המיושן והמוזנח עם רגשות מעורבים. הפועל אמנם הפסידה אבל תחושת הגאווה וההערכה גברה בעשרות מונים על תוגת ההפסד.
שחקני הפועל עשו כל מה שיכלו כדי לנסות ולהשוות את התוצאה וממש ירקו דם בדרך. הגדילו לעשות רועי זיקרי ומתן גושה שנפצעו לקראת הסיום ובכל יום רגיל היו מדדים החוצה או נשכבים ומחכים לספריי הקסם, אבל לא ויתרו לרגע והמשיכו לשחק ולהילחם.
רוצים להישאר מעודכנים?
אינני מתכוון לגולל שוב את קורות העונה המשוגעת הזו, שלקחה אותנו לרכבת הרים של רגשות מכל הקשת אבל אני רוצה לפנות לשחקנים כבר עכשיו, ואולי דווקא עכשיו: אם תשחקו ככה תמיד, אם תפגינו את אותה מסירות והשקעה כמו במשחקים האחרונים ובמחצית השנייה אתמול, אנחנו תמיד נהיה שם לצדכם, נעודד, נתמוך ונעודד. זה בדיוק הפרופיל והאופי שאנו מחכים לו שנים – ההשקעה והרצון לתת את הכל עד הסוף.
ההפסד הזה יהיה רק למכה קטנה בכנף אם כבר בשישי תחזרו לטרוף את הדשא. אנחנו נהיה שם תמיד.
בניצחון ובהפסד לא נפסיק לעודד
ואני בטוח שהבנתם בתקופה האחרונה עד כמה שאנחנו אוהבים את הקבוצה הזו ואתכם
עם כזו אהבה, הכל אפשרי
ואחרי כל מה שקרה לנו העונה, אנחנו מאמינים
ואתם?
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
