כנגד ארבעה בנים דיברה התורה.
האחד חכם, האחד רשע, האחד תם, והאחד שאינו יודע לשאול
והאחד שאינו יודע לשאול, מדוע אינו שואל?
ישנו מספר רב של בני נוער. חלקם ספורטאים וספורטאיות, חלקם מוזיקאים ומוזיקאיות, חלקם אמנים ואמניות, חלקם תלמידים ותלמידות מצטיינים, וכך הלאה. אך כמה מהם באמת ובתמים יודעים לשאול? בעת מופלאה כשלנו, בה האינטרנט הוא המולך (ויש שיאמרו העריץ) ניתן כיום לדעת, במידה ומחפשים במקורות מהימנים והיטב, כל אשר בינתנו חפצה בו. ללא דפדוף מתיש בדפי כריכתה של סבתא אנציקלופדיה, ניתן כיום להפליג אל מחוזות חדשים ומרהיבים של ידע, שידם של הדורות המבוגרים מאיתנו לא הייתה משגת. ניתן כיום לשאול ולהיענות לאו דווקא על ידי מורה מלומד, אשר לו שני תארים רבי הוד. כיום ניתן לגשת במחי אצבע אל מקור בלתי נדלה ומרהיב ביופיו של בינה ודעת.
אך כמה מאיתנו בני הנוער באמת מפיקים מכך תועלת?
בנימין נתניהו ודונאלד טראמפ צילום STEPHEN CROWLEY
"אדם בתוך עצמו הוא גר בתוך עצמו הוא גר", אומר השיר. לכל נער או נערה כיום יש אינספור טרדות המציפות את ראשם מדי יום. החל בלימודים אינטנסיביים, פעילויות אחר הצהריים כגון תנועות נוער ופעילויות ספורטיביות למיניהן, וכלה בעיסוקים חברתיים וקשרים בין אישיים.
"אין לי זמן אפילו לנשום", זהו המשפט הרווח בינינו. אך הפלא ופלא, אף על פי ש"אין זמן לנשום", בן נוער מבזבז בממוצע 3 עד 5 שעות מידי יום מול פלאי המסכים. אך כמה שעות, או יש לומר דקות, מתוך זמן רב זה אנו מקדישים לעיון בעיתון דיגיטלי, או לקריאת ערך בוויקיפדיה מעבר לחומר שהוקצב למבחן מחר ושמחרתיים נשכח בלאו הכי? כמה מאיתנו יודעים להביע דעה על מצבו של ראש ממשלתנו בנימין נתניהו מעבר לאשם או זכאי או טוב ורע? כמה מאיתנו יודעים על מצבנו מול הגברת איראן הנכבדה? על מצב הפליטים? כמה מאיתנו באמת יכולים להצביע על דעתם הפוליטית בחזה נפוח, ללא קשר בין ימין ושמאל, ולומר על סמך דעה עצמאית ומבוססת, שלי היא? מעטים בלבד.
אך "בואו לא נתבלבל", כשם שאומר שר החינוך שלנו. ישנם בני נוער אשר בקיאים ומעורים הן בענייני מדינה והן בענייני חוץ. בני נוער טובים ומופלאים שיש להם שלל דעות מנומקות בשלל נושאים. אבל כמה באמת הם מונים? בעודי מסתובב בין חברי לספסל הלימודים, מנסה לפתח שיחות על אקטואליה ועל מדינה, אני יכול לומר לכם מעל לכל ספק: מדובר במספר זעום של בני נוער.
רוצים להישאר מעודכנים?
אם היינו מקדישים חצי שעה ביום מזמננו היקר, לקריאה ולהתעניינות באקטואליה, או מנגד מקדישים חצי שעה לשיחה בכיתות מידי שבוע, אולי מצבנו היה אחר. אולי היינו יכולים לצאת, ולו רק למספר דקות, לחופשה מחיינו העמוסים, ולהתעניין במדינתנו. אם כך היינו פועלים, אולי היה הדבר מסייע לדמוקרטיה העתידית של ישראל ומונע את החלשתה. אולי היה הדבר מצמצם גזענות ודעות קדומות על ידי הרחבת אופקים, ואולי היה, אין לדעת, מביא לשלום עתידי. וכל הניסים הללו מונחים לרגליה של חצי שעה גרידא.
