צילום אילוסטרציה א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE
צילום אילוסטרציה א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE

הפרעות קשב וריכוז: כבר שנים שאנחנו מדכאים את הילד הקטן בן ה-8

נראה כאילו כבר אין התייחסות רצינית לבעיות כאלו ופתרונה של כל אמא אובדת עצות הוא כדורים

פורסם בתאריך: 20.6.18 16:45

כמה מאיתנו, בני הנוער ואף הילדים הקטנים, נתקלו לפחות פעם אחת בכל שנות לימודינו ברגע המביך הזה, כשהמורה מבקשת ממך לצאת מהכיתה. יש מין תחושה כזו שכל הכיתה שולחת אליך עיניים ונועצת מבט. מתלחששת. זה ודאי לא נעים.
תחושה דומה מכה בי שנית כשהמורה מוודאת בשעת מבחן מי אינו זכאי להארכת זמן. ואני יוצאת לי בגפי מהכיתה. או בשיעור העשירי בסופו של יום כשסבלנותם של התלמידים מתפוררת לאיטה.
על כולם להסיר דאגה מליבם. הכל באשמת ידידנו משכבר ימים – הADHD . הוא, כידוע לכל, האחראי גם להתחמקות מההגשה באנגלית, ולכל השאר.
לעתים אני מדמה איך אותו הרופא מקריח בחלוק לבן יוצא מבעד למשרדו האפור, והופך לו בן רגע לסנטה קלאוס חביב שכזה, שסיגל לו לעצמו איזה מנהג, ומדי יום ביומו בין השעות ארבע עד שמונה הוא יוצא – שש ושמח – לחלק לילדי המאה העשרים ואחת שלל קשיים, חרדות, הפרעות, פטור מאחריות אישית. פילנתרופ של ממש.
אך נסו לחשוב לרגע מה אם היה קורה אילו אותו הסנטה החביב היה מתחלף בדמות גבר לבוש שחורים, האוחז מזוודה חומה בידו השמאלית ומתדפק על דלת ביתכם הקט, מציע לרכוש סמים עבור בנכם יואב השובב בן השמונה בעסקה חד פעמית. מה אז? ודאי שהיינו כולנו מסרבים (לא כל כך בנימוס..). הרי זה לא יכול להיות! מי היה מעלה בדעתו דבר שכזה? סמים לילד קטן…
כבר שנים שאנחנו מדכאים את הילד הקטן בן השמונה. הילד הקטן שכל כך רוצה לראות פריחה יפה בחוץ. שרוצה לחוש מה זה שמש צורבת בעור ביום חם. ילד שרוצה לצחוק, ללמוד, להבין. אך במקום לקרוא לזה סקרנות, התעניינות, שמחת חיים של ילד , אנו אומרים קדיש על הכבד שלו . קטונתי מלאבחן ולהגדיר, וזהו בכלל לא מקומי, אך נראה כאילו כבר אין התייחסות רצינית לבעיות שכאלו וכעת פתרונה של כל אמא אובדת עצות הוא כדורים, והקטנות שבבעיות הופכות להרגל. אין בי טיפת שיפוטיות כלפי ההורים המתקשים, מעולם לא התיימרתי להבין בחינוך. לא מזמן שוחחתי עם נערה בת גילי, שנותרה בודדה ותקועה בתוך מעגל בלתי נגמר. הכל החל כשהעייפות הגיעה לבקר והיא קיבלה כדור. אותו הכדור גרם לה לחוסר תיאבון, ובשביל למנוע זאת, נחשו מה? נתנו לה כדור. משם המצב הזדחל לדיכאון, לכדורים נוספים, וחוזר חלילה.
אין שום סממן של חיות על פניה. היא חיוורת, עייפה, היא ניצבת מולי ומנסה ליהנות מטיפת השליטה העצמית האחרונה שבאחרונות שעוד נותרה לה. יצר הסקרנות הטבעית פרח ונעלם כלא היה, לא נותר מקום להתמודדות " " face to faceאל מול הבעיה. או שמא שורש הבעיה מצוי במסגרות הלוחצות והמקובעות, השואפות לחנך את ילדי ישראל לאחידות, אין לדעת.

תגובות

אין תגובות

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"מלאבס - פתח תקוה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר