הכנסת אישרה בשנת 2018, חוק המונע מארגונים כמו "שוברים שתיקה" ו-"בצלם" להיכנס לבתי הספר בישראל ולנהל שיח והרצאות עם תלמידים במערכת החינוך. לקראת הבחירות לכנסת והשינויים שאולי צפויים להתרחש במדיניות משרד החינוך, עולה מחדש השאלה, האם מותר ואתי להכניס ארגונים אלה לבתי הספר. הדעות חלוקות לגבי ארגונים אלו. יש כאלו שרואים בהם ככאלה הפועלים לשמירת זכויות אדם וערכי הדמוקרטיה. יש כאלה הרואים בהם גיס חמישי.
ישנן שתי דרכים להביע עמדה כארגון. האחת, הדרך המקובלת, פרסום ברשתות חברתיות, בעיתונות וכו'. והשנייה, בדרך מתריסה, פוגענית ובלתי מקובלת. אני שייך לאלו הרואים בהם סוג של גיס חמישי. הם בוחרים בעקביות לגנות, להשמיץ ולפגוע בלגיטימציה של מדינת ישראל להגן על עצמה. אם זה יהיה תלוי בי, לא אתן להם במה בבתי הספר. בעיני, עצם קיומם של מפגשים כאלה, המציגים את המצב בארץ מנקודה סובייקטיבית, ספק אמינה, מהווים כשלעצמם מעשה לא מקובל.
חייל צה"ל. צילום אילוסטרציה אילן אסייג
לדעתי האישית, אין לכך מקום בבתי הספר, ובתוך מערכת החינוך בכלל. אני בעד לחנך את הדור הבא של עם ישראל לאהבת המולדת.
בתי הספר הממומנים מכספי המיסים של אזרחי ישראל, לכן, אסור שישמשו לחתירה נגד צה"ל. יש חופש ביטוי, אבל לא צריך לתת לארגונים אלו לגיטימציה בתוך מערכת החינוך הממלכתית. יש אמצעים ומקומות אחרים בהם כל אדם יכול להעביר את דעותיו ומסריו.
לטענת ארגונים אלה, השלטון אינו רשאי למנוע את זכותם לחופש ביטוי של עמדות, דעות ואמונות שונות ככל שיהיו. לכל אלו אומר, כי ישנו הבדל תהומי בין חופש הביטוי ובין מה שארגונים אלו עושים. אנחנו מדינה וחברה מוסרית וערכית ואסור לשכוח את זה.
עם איסור כניסתם של ארגונים אלה לבתי הספר, תמו בעיני חציית גבולות השיח הלגיטימי, והוצאת דיבתה של מדינת ישראל תמה. מי שרוצה להפיץ את דעתו ברבים, מוזמן לעשות זאת, וזאת זכותו המלאה, אך לא באדיבותה של מערכת החינוך.
אני שמח על חקיקת החוק בכנסת המונע מגופים אלו להיכנס לבתי הספר במדינתנו. ובנוסף, אני מקווה שהכנסת הבאה, לאן שלא יפנו פניה, לא תשנה את החקיקה.
