שמעו נא בקולי ילדי היקרים, הסכיתו ושמעו. וכי פורים קרב אלינו במהרה, וכי אוזני המן, רעשנים, מפלצות ונסיכות יציפו את ערי ממלכת ישראל והשמחה תהא גדולה ומרהיבה. קול רינת הילדים יעלה אל המרום באון גדול ולכשיגיע מעלה, אפילו החללית בראשית בכבודה ובעצמה, תחוש עד לשד עצמותיה את גודל השמחה שפוקדת כעת את ארצה מולדתה.
וכי מה טוב ומה נעים יותר ממראה עיניים.
ראי נא, ארצי, מולדתי. ראי כיצד אצים רצים להם בניך ובנותייך בגאווה גדולה. כל ילד וילדה אשר תחפושת לגופם, מחייכים למצלמה ומזדקפים אל מול העדשה: "ראו כמה אני מיוחד", "ראו כמה אני מיוחדת!".
חודשים של הכנה מראש, תכנונים, סרטוטים, אין הורה לזאטוט שאינו חווה על גופו את התהליך המייסר של בחירת תחפושת. "אסור שאף אחד מהחברים לכיתה יגלה למה אני מתכנן להתחפש", בוודאי תשמעו לרוב. אלמנט ההפתעה, הייחודיות, הצבעוניות, המחשבה הרבה העומדת מאחורי בחירת התחפושת, הלבטים, המחשבות, ההתרגשות, האביזרים. מה אין בחג הזה?!
ואני עומד בגפי כשמבט תמוהה בעיניי. ושואל בחביבות ובאהבה את מערכת החינוך החשובה מאין כמותה.
יקירתי? העיניים לך ולא תראי? האוזניים לך ולא תשמעי?
בכל שנה ושנה את עדה לתופעה מהממת ביופייה. בנייך ובנותייך, יקירתי, פועלים מתוך רצון ללמידה. היית מאמינה? מתוך מוטיבציה חיובית ואישית, מתוך כמיהה לעשיה, לעבודה, לחדשנות, לשיתוף פעולה וליצירה. תוך הבלטת הייחודיות והיופי האישי והפנימי של כל ילד וילדה. כל ילד בקצב שלו, כל ילדה כראות עיניה. ואת, יקירתי, עודך בשלך… עודך מתעקשת לטשטש את יחודו של הפרט. וזה כמובן בניגוד גמור לערכי החג.
לצערי יקירתי, עודך מתעקשת להעדפה של מקצועות ריאליים על פני הומנים.
לצערי אהובתי, עודך מתעקשת למדוד אותנו לפי ציונים.
לצערי מחמד ליבי, עודך מתעקשת להפחיד אותנו.
לצערי משוש חיי, עודך מתעקשת להעניש אותנו.
לצערי האור שבעיניי, עודך מתעקשת להלחיץ.
לצערי אחת ויחידה, עודך מתעקשת לקבוע לנו מה לחשוב וכיצד לחשוב.
יקירתי, לצערי אין לי מה לומר זולת עודך.
מדוע אינך יכולה להבין כמה חשוב ללמוד מתוך רצון?
מדוע אינך מצליחה לגרום לתלמידייך לבוא עם חיוך לכיתה?
מדוע אינך מבחינה בינינו?
מדוע לשנן אם אפשר ללמוד מתוך אהבה כנה?
את קוראת לעצמך מערכת חינוך גברתי? את מי בדיוק את מחנכת?
ישנם אלפי מאמרים, כתבות, ספרים והרצאות. מומחים ומורים, דמגוגים, הורים, בני נוער ועוד ועוד. כולם מדברים את רוח השינוי שאין צורך שארחיב את תוכנו הרב לפניכם היום.
למען ההגינות יש לציין ששינוי זה החל לתת אותותיו בך יקירתי. ועל כך יש לברך. ישנם מוסדות חינוך ומורים רבים אשר לוקחים את המושכות לידיים ופועלים מתוך הדגשת הפרט וקידומו בצורה המיטבית. ישנם רפורמות זעירות ומבורכות שמתגנבות חרש חרש אל תוך כיתות הלימוד. בתי ספר דמוקרטיים, אנתרופוסופיים, בתי ספר לאומנויות, לדיפלומטיה והזרוע עוד נטויה. אך לצערי הרב, הכל לאט מידי ומאוחר מידי. רובם הכמעט מוחלט של התלמידים בישראל אינם מתפתחים דיים ואינם רוכשים אהבה ללמידה או כלים אשר ישרתו אותם בעתיד. יקירתי, מבחן האמת קרב. האם את מכשירה את בניך ובנותייך כראוי אל עבר העתיד המסתורי שצופה לנו המאה ה-21?
אני מצפה ממך, יקירתי, שתתחילי להכין את שיעורי הבית שלך ותעזרי לכל תלמיד ותלמידה למצוא את דרכו האישית אל עבר ההתפתחות והקדמה, סמכי עליי, אפשר גם אחרת.
