במהלך הקיץ, כחלק ממועצת הנוער העירונית, הרמנו אירוע לנוער בעיר בשיתוף גן החי ואני גאה להגיד שלקחתי חלק בהקמתו. כשחזרתי הביתה אמא שאלה אותי אם האירוע היה מוצלח. בלי לחשוב פעמיים אמרתי לה שכן, כי למי יש כוח להצקות של אמא כשעייפים? יום לאחר מכן יצא לי לחשוב: "האם באמת האירוע הצליח?" ו-"איפה הגבול בין הצלחה לכישלון?"
אתחיל עם המשפט של ארנסט המינגווי – זוכה פרס נובל לספרות: "מה זאת הצלחה? הצלחה של אדם היא כשהוא קם בבוקר והולך לישון בלילה ובין לבין הוא עושה מה שהוא רוצה". הכל מתחיל בנו, בשאלה מה אנחנו רוצים, מה הציפיות והמטרות שלנו, מה נעשה בשביל להשיג אותן ומה נעשה אחרי שנשיג אותן. נאמנות לערכים, למטרות וכמובן לעצמנו, תוביל אותנו רחוק יותר, ככל שניתן לעצמנו את היחס הראוי לנו הציפיות והמטרות ישתנו ואף ישאפו למעלה.
כמובן שעוד דבר חשוב מאוד זה גבולות, לא רק לדעת מה כן ומה לא אלא גם לדעת מתי זה נחשב כהצלחה ומתי לא. במבחנים בבית הספר, אם קיבלנו מעל 56 זה נחשב כעובר, מתחת נחשב כנכשל ואפשר לגשת למועד ב'. לעומת זאת בחיים לא תמיד יש ניסיון שני, והם לא תחום של שחור ולבן, עובר או נכשל. התחום הזה הרבה יותר רחב ואנחנו יכולים להציב את הגבולות כראות עינינו.
פופ אפ סינמה צילום אגף הנוער
אך מה קורה אם יש דברים שהם לא תלויים רק בנו? באמת הדברים לא פשוטים לפעמים, לא תמיד אנחנו נקבע את הגבולות, לרוב נצטרך לעבוד קשה רק בשביל עוד צעד לעבר המטרה. בהווה זה ייראה לא שווה ואולי כדאי להרים ידיים, אך במבט לאחור זה יהיה שווה עוד עשרות אם לא מאות פעמים. וגם אם מפספסים זה לא נורא בכלל – בחיים נופלים בשביל לדעת לקום, וככל שניפול יותר נקום חזק יותר.
אמשיך עם הדוגמה של בית הספר. כל אחד הוא בעל מטרות שונות אך במערכת החינוך יש גבולות ברורים והעבודה קשה, אך בסוף כל המאמץ ישתלם בדרך כזו או אחרת, החיים מלאים בהפתעות.
אאחל לכולנו שנת לימודים קלה ופורייה, שנצליח בכל אשר נעשה וגם אם לא נצליח – נלמד ונתכונן לפעם הבאה, בה אנו נכתיב את הגבולות להצלחתנו.
