שלוש שנים וחצי לאחר שד"ר קרן אמבר נפטרה מווירוס תוקפני בשעה שחקרה מכרסמים בפינלנד, יחנך בקרוב בראש העין "כפר החי", מרכז חינוכי שיאפשר למידה של בעלי חיים. אמה, עדנה שאטי, הפכה את העשייה סביב מה שניתן לכנות המורשת של ביתה, למרכז חייה. שנה לאחר שנפטרה, באוגוסט 2015, הקימו בני המשפחה את עמותת "אמבר קרן" מתוך רצון להמשיך את דרכה, ולממש את רעיונותיה. עכשיו, בשיתוף עיריית ראש העין, ולאחר שנסגרו כל הפינות, בעמותה רואים את קצה האור ומקווים שתוך תקופה קצרה המרכז יחל לפעול.
אמבר, בת 37 בלבד במותה, הותירה אחריה את בעלה רון בראון, את אמה ושלושת אחיה. אביה נפטר בשנת 2004. כשהיא נסעה למחקר בפינלנד במסגרת עבודת הפוסט דוקטורט שלה שביצעה באוניברסיטת בן גוריון, היא מאוד התרגשה. לרוע המזל, מהרגע שנדבקה בנגיף ה-Puumala שרוב החוקרים שעובדים עם נברנים נדבקים בו אך מצבם משתפר תוך ימים אחדים, מצבה התדרדר עד כדי קריסת מערכות ומוות.
"שבועיים לפני שהיא הייתה אמורה לחזור לארץ היא נפטרה", מספרת שאטי בצער. "היא התלוננה בהתחלה על כאבי בטן אז פינו אותה לבית חולים ושם היא עברה קריסת מערכות. אחרי שהיא נפטרה, ביצעו באוניברסיטה בפינלנד בה היא שהתה מחקר. לקחו את כל המקרים שאנשים הגיבו בצורה יותר חריפה לווירוס וניסו לבודד את גורמי הסיכון שהיו להם כמו עישון, אלכוהול, גיל, משקל והגיעו למסקנה שאין מסקנה, מאחר ולקרן לא היו את גורמי הסיכון המקובלים. היא לא עישנה, שתתה או צרכה סמים והייתה בנאדם בריא. כיוון שמעט מאוד אנשים נפטרו באופן הזה, קשה היה למצוא את הסיבה".
כל מכריה של אמבר העידו כי היא הייתה אשת אשכולות: אקולוגית ומדענית מובילה בתחום חקר ההתנהגות של בעלי חיים בטבע בכובעה האחד ובכובעה השני פעילה מרכזית והיו"ר לשעבר של האגודה למדע בדיוני ולפנטסיה. היא ייצגה את ישראל במספר כנסים בינלאומיים ועיקר מחקרה היה בתחום האקולוגיה האבולוציונית במטרה להבין את האינטראקציה של האדם עם סביבתו.
במחקריה טענה ד"ר אמבר טענה כי מורשתו של אדם טמון בתוצאות מעשיו ורצונה היה להותיר אחריה תובנות שיהוו תועלת לאנושות. "אנחנו רוצים להטמיע את החזון שלה ולעודד מחקרים בנושא הכבוד בבעלי חיים בסגנון שיטות המחקר של קרן", מסבירה שאטי. "היו לה הרבה מחקרים שפורסמו ברחבי העולם ובשלב שהיא נפטרה, היו לה על השולחן ארבעה מחקרים שהיא הייתה צריכה לסכם. מאחר שלאוסף נתונים אין כל משמעות, כי כל הסיכומים היו אצלה בראש, הכל הלך איתה. המוות שלה לא היה בתוכנית לא שלה ולא שלי ולכן המידע שלה לא עבר הלאה".
ד"ר קרן אמבר ז"ל
לקראת חתימה
עמותת "אמבר קרן" הוקמה לפני כשנתיים במטרה לתת מענה למערכת החינוך, התרבות והפנאי בראש העין. בשנתיים האחרונות הם מקיימים בעיר פרויקטים לקהילה, באווירה כפרית וערכית שלא למטרת רווח. בין היתר הם מקווים ש"כפר חי" יביא לראש העין גם תיירות פנים. "פעילות העמותה מתחלקת לכמה נושאים", מספרת האם. "מצד אחד אנחנו נמצאים בשלבים אחרונים מול העירייה לקבלת השטח ומול התורמים לקבלת הכסף, ומצד שני אנחנו עושים פעילויות רבות בתוך העיר. בכל שנה יש לנו שלושה פסטיבלים גדולים ופעילויות בתוך מערכת החינוך עם ילדים ומבוגרים ופעילויות לאנשים עם צרכים מיוחדים. כבר עכשיו אנחנו יושבים ומתכננים פעילויות לאזרחים בחנוכה. כל הפעילויות שלנו הם תרומה לקהילה. אנחנו לא גובים כסף והכל נעשה בשיתוף פעולה עם הקהילה והעירייה, כשלכל הפעילויות יש מסר אחד והוא להטמיע את החזון של קרן. כשאנחנו פועלים עם בעלי צרכים מיוחדים זה לקבל את האחר כשווה. בחינוך זה לאהבת הטבע והחי וכך הלאה".
המיזם "כפר החי", הוא מרכז חינוכי אשר ישמש כמערכת אקולוגית סגורה ויהווה מקום מפגש ובילוי באווירה כפרית ומקום למחקר ולמידה ויאפשר העסקה של אוכלוסיות שונות וביניהן בעלי צרכים מיוחדים. אבל בעיקר ישמש המקום כמרכז קהילתי לטיפוח הסובלנות וקבלת האחר. במבנה אשר אמור לקום סמוך למגדל נווה צדק, יוכלו החיות לחיות בסביבתן הטבעית, תוך סיוע טכנולוגי ובתי גידול מותאמים במטרה לעקוב אחר פעילותן ללא הפרעה לאורח חייהן.
בכפר יערכו סיורים מודרכים, וכן יתאפשר לתלמידים, סטודנטים, חוקרים ואוהבי חיות לעקוב אחרי החיות תוך שמירה על כבודן ופרטיותן. בין היתר ימצאו במקום זוחלים, בעלי ענף, חיות משק ועוד. "המקום יוקם על פי העקרונות בהם האמינה קרן", מסבירה שאטי, מי שיזמה ודחפה להוציא את המיזם אל הפועל. "לקרן לא היו ילדים ולא נשאר לי את מי לחבק לאחר מותה. המקום זה למעשה ההמשכיות שלה, מבחינתי כפר חי, זה החיבוק הגדול שאני נותנת לה".
באיזה שלב אתם נמצאים עכשיו?
"אנחנו כל הזמן בתהליכים. עדיין לא חתמנו על חוזה עם העירייה, אבל אנחנו בתהליכים מתקדמים ויש סקיצות. מהרגע שנחתום על החוזה, תוך חצי שנה אנחנו מקימים את הכפר. הבנייה היא ירוקה בשיטת בוץ ובטון. אנחנו לא נבנה עם לבנים ובלוקים. מי שיעמוד מרחוק לא יראה שמישהו בנה שם משהו והבנייה תשתלב יחד עם הסלע הבנוי".
רוצים להישאר מעודכנים?
געגועים לחיבוקים
בפרויקט ייקחו חלק חברי העמותה שהם בני המשפחה וחברים ונוספים שהתחברו לחזון. גם באוניברסיטת בן גוריון, שלד"ר אמבר הייתה בה דריסת רגל, יצרו תוכנית העשרה שתכשיר סטודנטים לאקולוגיה עתידית, ויחד עם תושבי ראש העין ולתמידים יערכו מחקרים לא פוגעניים בבעלי חיים.
המקום ממומן בעיקר מתרומות. "אני לא מאמינה שנצטרך תמיכה, כי ההפעלה שלו היא הפעלה חכמה", מוסיפה שאטי. "יש את הצוות המנהל של המקום וכן מטפלים מתוך הקהילה. חלק מהם הם אנשים מיוחדים שיעבדו אצלנו ויקבלו שכר ואנחנו נקבל תמיכה מביטוח לאומי. החלטנו לקחת מחיר אחיד לילדים, למבוגרים ולסטודנטים – מחיר סמלי של חמישה שקלים. קודם כל כי זה מספר של מזל ושנית, זה סכום שווה לכל נפש ולא צריך לעשות מחיר מיוחד לא לעשיר ולא לעני. כמובן אנחנו רוצים גם להביא תיירות, שגם מבחוץ יכירו את הפרויקט החשוב הזה".
מה קרן הייתה אומרת על הכפר?
"לדעתי היא הייתה אוהבת אותו מאוד. אלו ממש הרעיונות שלה. קרן הייתה יותר אשת מחקר ולדעתי היא הייתה לוקחת את הכפר לכיוון החינוכי והמחקרי. אני מושכת גם למחקר וגם לעניין הקהילתי. אני חושבת שמחקר זה דבר חשוב, אבל בסוף אנשים צריכים ליהנות מכך. לכן הוספתי את הפן הקהילתי והתיירותי, לחשוף כמה שיותר אנשים לפעילות החשובה של קרן. זה גם מתאים בדיוק לאישיות של שלה. מה שאפיין את קרן מגיל אפס, זו הדעתנות. היא הייתה ילדה שידעה להגדיר בדיוק מהן דעותיה ולעמוד אליהן. היא גם ידעה תקשר עם כל אחד, צעירים ומבוגרים כאחד. היא תמיד הייתה מיוחדת, ילדה אחרת".
מה הכי חסר לך ממנה?
"קודם כל השיחות איתה. תמיד הייתה לה זווית ראיה אחרת על דברים. כשהייתי במבוי סתום ולא ידעתי מה להחליט ואיך להחליט, קרן תמיד ידעה להאיר את עיניי. היא תמיד הסתכלה אחרת על הדברים, דיברה בשקט והשרתה שקט, שלווה ורוגע. היא הייתה מתחברת לכל סביבה שהיא הייתה נמצאת בו. נעה בה בצורה טבעית ומאוד מוגדרת ואנשים מאוד נמשכו לזה ותמיד רצו להתקרב אליה. אני מאוד מתגעגעת אליה, בעיקר לנוכחות שלה, לחיבוק שלה, לשיחות איתה, זה חסר לי כמו אוויר לנשימה. חסר לי איבר בגוף, הכל הצטמצם לי".
