מה בא קודם?! מעברולוגים מדופלמים דנים עד היום בשאלת מיליון הדולר: וכי מה בא ומי בא קודם ל"קניון", יעני המרכז המסחרי, של השכונה: המכולת של גורג'י מקמל או המכולת של אברם?! והאם שניהם קדמו לבריאת העולם, או שמא התעכבו מעט ובאו רק לאחר היום השמיני?! ואם באו לעולם לאחר שבעת ימי הבריאה אפשר לשאול: האם נוסדו טרם הקמתו של בוטיק הנעליים של אריה? ואולי בכלל נוסדו לפני שנוסדה חנות הקרח של טאטי? אבל רגע, מתי הגיחה בכלל לעולם החנות של "אתא"? ומה פתאום שמו "אתא" במעברה? למען האמת אין תשובה ודאית לויכוח ההיסטורי הבלתי נגמר הזה, יען כי תלוי את הנין של מי שואלים. אבל בעצם מה זה כל כך חשוב? אחרי הכל, כל אחד מהם יכול להיחשב אצלנו, להבדיל אלפי הבדלות, כאילו הוא היה מבראשית וכאילו חנותו הייתה הכותל המערבי וקדושה היתה בו.
ואלו תולדות? המחלוקות על לו"ז הבנייה של חנויות המרכז המסחרי שלנו עמוקות המה, אולם מה שאין לגביו מחלוקת כלל ועיקר הוא סדר בניית המכולות המיתולוגיות שלנו ומיקומן בגלובוס של המעברה. וזה היה הסדר הנכון וההיסטורי: המכולת של אבו פואד – בשוק העיראקי הקטן. של שלמה התימני – במקום עליו עומדת היום נקודת משטרה. של קוקולו הראשון – אל מול קולנוע סמדר. של גורג'י מקמל העיראקי – בקצה הקניון. של אברהם הפרסי בצנטרום של הקניון. של דוד משה – במחסן הבית בואכה גן אלי כהן. ויש המוסיפים את המכולת של עובדיה – באגף הדרומי, יעני החדש והמתקדם, של הקניון. כולם דור של נפילים. במקום אחר ובזמן אחר יכלו כולם להיות אימפריות כלכליות אבל למרבה הצער זה לא הלך, יען כי הם עסקו יותר בהישרדות כלכלית ופחות השקיעו בקשרים עם פקידים ופוליטיקאים.
חשבון בכתב רש"י. התחלנו בסיפור המכולת של אברם ונמשיך איתו. למעשה, יותר מאשר אברם היה חנווני הוא היה חזן בעל קול ערב ועל כן איש אינו יודע להסביר כיצד נשאב אברם לעסקי מכולות. מומחים אומרים כי אברם, וכמותו גם כנראה כל האחרים, בחרו לפתוח מכולת כדי שיהיה להם הרבה זמן פנוי ללמוד תורה ולעסוק בענייני ציבור. בכל אופן, איש חסיד היה אברם ומרבה בגמילות חסדים ורק כך אפשר אולי להבין מדוע כל החשבונות שלו היו בכתב רש"י. איש מלבדו לא הבין כיצד היה מחשבן את תשלומי המוצרים, יען כי אברם לא השתמש במספרים רגילים אלא בספרות של כתב רש"י. ובאיזו מהירות היה מחשבן את סל המוצרים? מהיר יותר ממחשב טורבו. אבל לעולם לא טעה. לא גרוש למעלה ולא מיל למטה. מתמטיקאי בחסד עליון.
רוצים להישאר מעודכנים?
דפי החשבון. את כל חישובי סל הקניות היה עושה מעל גבי שקיות הנייר החומות שבהן הכנסנו את הקניות שלנו. כך יצא שעל כל שקית היה רשום תרגיל מתמטי שכאמור איש בעולם לא הבין. ואם היה חייזר מגיע ארצה ונופל למכולת של אברם היה חושב שהגיע לתוך מעבדת חלל מתמטית שמתכוונת להרים טיסת מעבורת למאדים.
חצי לחם שחור. מעריצי אברם מספרים כי הוא היה האיש שהמציא את ה"חצי לחם שחור". אבל לא בטוח. היום, מן הסתם, לקנות חצי לחם שחור נשמע כאילו בדיחה מצחיקה אולם בימים ההם זה היה סטנדרט: קונים עשרה לחמים ועוד חצי לחם שחור. ואל יהא הדבר קל בעינכם יען כי קנייה של חצי לחם שחור הייתה סיפור שלם עם שלושה כללי ברזל חשובים. כלל ברזל ראשון – לעולם לא תקנה חצי לחם שחור אם הוא לא נחצה עבורך. כיוון שאתה לא פראייר. כלל שני – לעולם תקנה את החצי הגדול. כיוון שאתה לא פראייר. כלל שלישי – לעולם לא תיקח חצי לחם ישן, אפילו אם נחצה שתי דקות לפניך. למה? אתה הרי לא פראייר, כי הרי המשטח של החצי החתוך היה מתייבש מהר.
"תרשום". ובימים ההם לא היו קופות רושמות ולא היו תשלומים בכרטיסי אשראי, אבל החנוונים שלנו היו אדיבים ונותנים אשראי בנדיבות. אמה מה: לכל אחד מטייקוני המכולות שלנו הייתה שיטה מיוחדת של "תרשום". ה"תרשום" של אברם היה על מחברת שורות שאיש לא הבין מה כתוב שם, יען כי זה היה בכתב חרטומים מעורבב בכתב רש"י. בגלל שהמחברת הייתה מסובכת לקח תמיד רבע שעה לחפש את עמוד החובות של כל קליינט. אבל בל נטעה ובל נחשוש: איש הגון היה ולעולם לא טעה ברישומים, ואם טעה היה זה מן הסתם לרעתו, אבל הוא מעולם לא קיטר. צדיק היה. נעים הליכות ורב חסד.
שידוך ענק. בעקבות הטור הקודם סיפר לי אחד מהקוראים הקבועים סיפור אישי מרגש שהביאני להזיל דמעה. "אני נשוי כבר מעל ליובל שנים ובאושר גדול לעלמה יפת תואר, שהייתה באה לחנותו של אבי כדי לקנות מידי יום חצי לחם שחור..". מי המספר?! הוא יודע.
