ראשית אחסון החיטה בקיבוץ להב
הסילו (silo) או בשמו העברי ה"ממגורה", היה מסימני ההיכר של התנועה הקיבוצית וקיבוץ להב.
זהו מבנה בטון גבוה וצר שהתנשא מעל מבני הקיבוץ הנמוכים, כמין סמל פאלי המציין את כוחה של החקלאות והחקלאים. תפקידו למיין ולאחסן את החיטה טרם שליחתה לתחנות הקמח בארץ.
בשנים הראשונות של קיבוץ להב אחסנו את החיטה בבורות עתיקים שהיו בשטח הקיבוץ. ליבם של החקלאים נחמץ בכל פעם שהיו יוצאים וחוזרים לקיבוץ או עוברים בדרכם את הקיבוצים השכנים, שבהם הסילו נראה מרחוק.
כמו במאמר השיר "החבר'ה לא יכלו לשאת את הבושה", חברי הקיבוץ פנו למומחים מהסוכנות שליוו את הקיבוץ הצעיר בימיו הראשונים וביקשו גם הם סילו משלהם.
מחסן אספקה לתבואות וסנדלריה. הסילו בקיבוץ להב
מחסן אספקה לתבואות וסנדלריה
המלווים מהסוכנות בחנו את הבקשה ובנו מחסן גדול שנקרא 'מחסן האספקה' – מבנה שגובהו כרבע מגובה הסילו. חלקו שימש כמחסן תבואות בו היו חברי הקיבוץ ממלאים שקים של 80 קילו חיטה, סוחבים אותם על הגב ועורמים בערמות עד שהגיע זמן שיווקם. חלקו הקטן של המחסן שימש כשלוחה של מפעל ברזים מחצור, וחדר קטן נוסף שימש כסנדלריה לערדליים המרוטות של חברי הקיבוץ.
במרוצת השנים, הלחץ וכמויות החיטה שנקצרה עשו את שלהם. התקציב התקבל, המחלקה לתכנון תכננה ומחלקת הבניין של הקבה"א (הקיבוץ הארצי) בנתה בקיבוץ להב סילו לתפארת, בגודל ובגובה הנכונים, ממש כמו לקיבוצים השכנים.
הסילו הושק בלהב בטקס חגיגי בשנת 1957 והביא איתו תקוות חדשות. משאיות מלאות בתבואה הגיעו עמוסות מהשדה, שפכו את החיטה לבור הקבלה ומעלית העלתה את החיטה מהבור למזרה שניקה את החיטה ומשם לתאי הענק שהכילו כ-300 טון. כשאלה התמלאו היו החקלאים שופכים את התבואה במשטח הצמוד אליו, לערמות שצמחו לאט לאט למימדים של הר קטן. ילדי קיבוץ להב היו מגיעים לסילו, משחקים ומשתוללים על ערמות החיטה.
באותם ימים צוואר הבקבוק במכירת החיטה היה בתחנות הקמח שקיבלו חיטה במשורה ואילצו את החקלאים לאחסן את החיטה ימים רבים.
בינתיים חברי קיבוץ להב חיפשו פתרונות אחסון נוספים ואבא של נמרוד פלדמן ז"ל, ראשון הנופלים בקיבוץ להב, הביא ממקום עבודתו במפעל "העוגן" במפרץ חיפה, ארובת מתכת גדולה ורחבה של ספינה, ארובה שלימים הסתבר שהיא הייתה שייכת לאוניה אקסודוס.
הארובה הורכבה בצמוד לסילו אבל בדיקה הנדסית גילתה שהמבנה לא מתאים. חוסר במקום אחסון החיטה גרם לתושבי הקיבוץ להפעיל את הדמיון והיצירתיות שלהם. אחד מהם, עוזי חלמיש, שהיה יזם ועובד בסילו, השיג מאי-שם מיכל מתכת ענק ששימש לחיטוי ואחסון זרעים לשנה הבאה.
עוד קציר עבר, החיטה הגיעה במשאיות מהשדה וגם המיכל התמלא, ועוזי גילה שקק"ל מוכרים צריף פח ענק באורך 60 מטר עם היסטוריה עתיקת יומין, עוד מימי הבריטים. המפעל נבנה במטרה להעסיק את העולים הרבים שהגיעו לאופקים וליישובי הסביבה. ברבות השנים המבנה נסגר ונמכר בחלקים לקיבוץ להב. הוא חולק לשניים – חלק אחד כמבנה לנגריה, והשני מבנה לתבואות בצמוד לסילו.
"הפך לקישוט יפה בשכונה החדשה בקיבוץ". הסילו בקיבוץ להב
"הפך לקישוט יפה בשכונה החדשה בקיבוץ"
בינתיים תחנות הקמח החלו לקבל כמויות גדולות יותר של חיטה וחלק ממקומות האחסון נהפכו למיותרים. המבנה הבריטי הפך לאולם מופעים, ומאוחר יותר לפאב מצליח ששאב לתוכו את מיטב צעירי האזור, וסופו שפורק לטובת בניית שכונה חדשה.
מחסן התערובת התמוטט לילה אחד, לאחר מפגש אקראי עם טרקטור. הארובה והמיכל נעלמו ביחד עם כל המתכות מחצר הקיבוץ, ורק הסילו המשיך בתפקידו לאחסן ולנפות את גרעיני החיטה, עד שלשדות הגיעו קומביינים משוכללים שקוצרים , מנפים ושולחים את החיטה הישר לתחנות הקמח מבלי לעצור בסילו ולשמח את ילדי קיבוץ להב.
כל גרעין שהגיע ללהב היה כותב את שמו על הסילו וכל כיתוב היה גבוה ורחוק יותר ממדרגות הברזל שהוליכו אל הגג. לפני מספר שנים תוכננה ונבנתה שכונה בצמוד ומסביב לסילו, הסילו נצבע ושופץ, ברחבה ליד שתלו דשא ועצי נוי, מנורות מאירות את המבנה המרשים והסילו הקשוח והמחוספס שידע משאיות של חיטה, 'פלחניקים' מיוזעים שעבדו ימים ולילות, ורטט של המנפה, הפך לקישוט יפה בשכונה החדשה.
לכבודו ולכבוד כל החקלאים, המסגרים, המוסכניקים והנהגים שהגירו זיעה בסילו, הוחלט, במסגרת חגיגות ה-70 שנה לקיבוץ להב, להקים תצוגה שתספר בתמונות ובמלל את קורותיו של מבנה הסילו.
רוצים להישאר מעודכנים?
