ד"ר שלמה צדוק צילום זאב שטרן
קל לעיכול. בטור הזה יש הרהורים, עדכונים, תחזיות, ציניות וחלקי שיר, בקיצור, טור קל לעיכול.
נתחיל מהעתיד. כל סיום הוא התחלה של משהו חדש. 2017 הסתיימה ו־2018 היא תחילת שנת הבחירות לראשות העירייה. הרבה יזע ודמעות עוד יישפכו כאן בין המתגוששים רק שנבקש שדם, חלילה, לא יהא כאן. לא דם של אמת ולא דם של מטאפורה. כולם מצווים לשמור על תרבות שיח ומאבק. וכן, יהיו הפתעות במערכת הבחירות הזאת. ריד מיי ליפס. ויהיה לי הרבה מה לומר אבל יהיה לי יותר מה להגיד. רישמו לפניכם.
ועוד תחזית לעתיד. כיצד תיראה עירנו בשנת הבחירות של 2098? כנראה שתהא ללא רחובות וכבישים כי לא יהיה בהם צורך. לא יהיו מכוניות כי הכל ירחפו ברחפות. לא נצטרך בתי עלמין כי החיים יהיו כמעט נצחיים. מערכות ננו טכנולוגיות ירפאו כל מחלה בגופנו. נצטרך בתי חולים רק כדי ללדת ילדים. במלאבס יחיו כ־800 אלף איש. המדרכות ייצרו חשמל וכך נפעיל מעליות ונחמם בניינים. לא יהיו חנויות בחובבי ציון כי את כל הקניות נעשה בעזרת שידור מחשבות למרכזי קניות. לא יהיו בתי ספר כי נשתיל שבבים במוחות של הילדים. נרצה ללמוד לנגן? נשים שבב במוח והופ, אנחנו מוצרט. ואמרו אמן.
ועוד קטנה מהעתיד. בעתיד נעשה הרבה פיפי בגרביים. למה?! כי זה מייצר אנרגיה. לא בדיחה. רציני אני. באנגליה המציאו גרביים שכאשר הן מלאות בשתן אנושי הן מייצרות המון אנרגיה תועלתית שאפשר לחמם בה את הגוף או להטעין ניידים, אם יהיו. בבקשה, מי שמנסה את זה שיעדכן.
ואחרונה אחרונה על העתיד. הטור נכתב בליל הסילבסטר. בעוד 10 שנים יהיה חג חדש בישראל: "נובי גוד!!". צוחקים?! למה מישהו פעם האמין שהמימונה תהפוך ליום חג ומשתה לאומי?. מה יבוא במקום המופלטה? יהיה "קרטושקס ציפלינס". תרשמו את המאכל הזה. ומה יהא במקום ה"תרבחו תסעדו" של המרוקאים? תהיה ברכת "נובום גודום..". מעכשיו אני מתחיל לבדוק אולי ישי לי שורשים ממוסקבה.
קומפוזיצייה ואסמבלאז'. נשמע לכם סינית? גם לי. סיפור אמיתי. כמו כל בן תרבות הלכתי לתערוכה של הצייר קופרמן והפסל תומרקין. על הקיר שבגלריה היה לוח דיקט ועליו בד ושרבוטי צבע. אמרתי לחבר שכנראה מדובר בכיסוי בד לארון החשמל. אחראי המחסן הביט עלי בעיניים פעורות כמו אומר לי: 'אתה פרימיטיבי, בור ועם הארץ'. אחר כך הסביר לי: "זאת קומפוזיציית אבסטרקט ושווייה כ־120 אלף שקל..".
'וואלה?!", אמרתי בקול, "אז שווה תמונה". הנחתי את המעיל שלי מעל ערימת גרוטאות ברזל חלודות והצטלמתי ליד קומפוזיציית האבסטרקט. שאג עלי המנהל: "אתה באמת דפוק. המעיל שלך מסתיר מיצג אסמבלז' אבסטרקטי של תומרקין! זה עולה כ־150 אלף שקלים"!.
'סליחה', גמגמתי לו, 'חשבתי שזו סתם ערימת ברזלים חלודים שנותרו מהשיפוצים של המחסן'. ברוב טיפשותי עוד שאלתי את האחראי – 'תגיד, אפשר לשלם בשקלים אבסטרקטיים?'. הוא עיקם עלי את הפרצוף כאילו אומר 'כמה אתה חמור'. שיהיה לכם חומר למחשבה.
רוצים להישאר מעודכנים?
לא צנוע. ישנן התפתחויות חדשות. זוכרים את החשיפה שלנו בענין המיקום החושפני של המקווה השכונתי?! כזכור, שמענו מפי בעלים/זכרים בעלי ענין, ומפי משתמשות מקווה כבדות ומתמידות, כי מיקום המקווה הוא הזוי ואין בכוונת הבנות להשתמש בו, וגם אין בכוונת הבנים לשלוח שמה את נשותיהם להיטהרות חודשית. "וואללה יופי", אמר לי אחד הבנים, "עוד מעט ימכרו גם כרטיסים לעוברים ולשבים..". אז יש התפתחויות. ראשית, הטור לא חשף את מיקום המקווה, מתוך צניעות הנשים, אולם דווקא נשות השכונה החליטו לגלות במה מדובר. אז ככה – מדובר במקווה הנשים השכונתי בהדר גנים. מיקומו? בצנטרום של הפיילה. יעני, כמעט בתוך קניון של מלן ת'לפים עוברים ושבים, אשר יכולים לראות מי נקייה ומי עדיין אינה טהורה. שנית, בעקבות הטור פנה אלי פוליטיקאי בכיר עירוני וזעם על המהומה שעוררנו. "אתם יודעים רק לכתוב..", כתב לי בין היתר. השבתי שאני לא הבעיה אלא רק השליח ושרק שימשתי פה לבנים ולבנות. ואכן, לאחרונה הקימו נשות השכונה קול זעקה שממנו ניתן להבין שהן לא תטבולנה במקווה הזה אלא אם ייעשו בו שינויים דרמטיים במיקום הכניסות, כולל בניית גדר או חומת ענק. הן גם תבעו, ובצדק, להכניס אשה לוועדת המקווה. והאם בא לציון גואל? איני יודע אבל לפחות אנחנו את שליחותנו עשינו.
ומה עם הרחוב ההוא?. לפני כחודש תמהנו לגבי מיקום הנצחת גדול הדור, הרב עובדיה יוסף. שאלנו האם אזור של מנגלים נצחיים בשבת ובמועדים, הוא מקום ראוי להנצחת פוסק ענק כל כך. האם מישהו ירים את הכפפה כמו בענין המקווה?. אולי.
לסיים בטעם טוב. בחרתי בשירו של פרנק סינטרה: "בדרכי שלי"..להלן בית שאני אוהב:
כִּי מָה יֵשׁ לוֹ, לְבֶן אָדָם,
רַק אֶת עַצְמוֹ, וְזֶה לֹא סָתַם
לוֹמַר אֶת מָה שֶׁבְּלִבּוֹ
גַּם אִם כֻּלָּם תָּמִיד נֶגְדּוֹ.
לָכֵן, אֲנִי, בְּדַרְכִּי שֶׁלִּי, תָּמִיד הָלַכְתִּי!
