יהודי פוגש גוי במוסקבה ושואל אותו: תגיד אחא, מה המרחק בין ליטא ללטביה?"
"1000 ק"מ בקו אוירי", עונה הגוי.
מקשה היהודי: "ומה המרחק בהפוכה? יעני בין לטביה לליטא?"
מתעצבן הגוי:" אתה עושה צחוק ממני? המרחק נשאר 1000 ק"מ!"
"מה אתה מתעצבן?", מיתמם היהודי."אצלנו היהודים המרחק בין ראש השנה לכיפורים זה עשרה ימים, אבל בין כיפורים לראש השנה? זה כמעט שנה.."
# # #
ולמה סיפרתי כל זה? זה בשביל כל אלו השמים פתקים לכותל לא בזמן הנכון. מזכיר לכם שביום הכיפורים עושה ההנהלה רי סטרט. דהיינו, כל הפתקים הישנים נתלשים מהכותל, נשלחים לגניזה ומתחיל סבב חדש. כלומר, מי שדחף פתק בראש השנה נהנה רק מעשרת ימי תשובה, אבל מי שישים פתק בכיפורים ייהנה מהקדוש ברוך הוא כמעט שנה שלמה!!
ד"ר שלמה צדוק, צילום פרטי
# # #
לכל אחד יש את המזמור שלו ביום הכיפורים. מזמור הכיפורים שלי הוא הפיוט: "אדון הסליחות". וכי למה? מזמור התפילה הזה בנוי בצורת אקרוסטיכון. דהיינו, כל משפט בפרק מתחיל לפי סדר האלפא ביתא. וישנן גרסאות מרהיבות ומדהימות של האקרוסטיכונים בתפילות יום הכיפורים. תבדקו אותי. וכי מדוע חז"ל קבעו מזמורים בתבנית אקרוסטיכונית? הן מהטעם האמוני והן מהטעם הפרקטי. נתחיל מהפרקטי: לא כל בני ישראל ידעו אוריינות על בוריה ועל כן סידור המזמור בתבנית אלפא – בתית הקל על המתפללים לזכור את מילות התפילה. ומה הטעם האמוני? ללמדנו שבורא העולם יצר עולם מושלם. אין בו טעויות. הכל מסודר בו מ-א' עד ת'. הכל מתחיל מהתחלה ונגמר בסוף. תחשבו לעומק ותתרגשו.
# # #
אבי הקומוניזם הטהור, קרל מרכס אמר בזמנו ש"הדת היא האופיום של הממונים". חלק מהכופרים האתיאסטים מקשיחים ומגלים בורות מטופשת ואומרים: "התפילה באה כשיורד הלילה על השכל". אדיוטיזם במסווה של נאורות. מדוע? כי כבר שנים ארוכות קבעו חכמי המדע הראציונליסטי שאמונה מאריכה חיים. אז אל תתביישו להאמין ואל תתפתו לדברי ההבל של הנאורים. מתקדמים עלאק.
# # #
בשכונה שלי יש רחוב על שם שפיק עדש. אין הרבה שיודעים מי האיש ועל שום מה נקרא רחוב על שמו. הנה הזדמנות לעשות עימו חסד. שאפיק היה יהודי עיראקי עשיר שעיסוקו היה יצוא ויבוא של ברזל. ממשלת עיראק האשימה אותו בסחר נשק לטובת התנועה הציונית והמדינה שזה עתה קמה. הוא הוצא להורג במשפט דרייפוס מודרני. הוא נתלה בתשרי תש"ח בכיכר שמול ביתו בבגדד. זה היה בערב יום הכיפורים.
רוצים להישאר מעודכנים?
# # #
50 שנים עברו מיום הכיפורים הצבאי הטראגי ב1973, ועד ליום הכיפורים החברתי ההרסני של 2023. באמצע באים הימים הנוראים. ביום הכיפורים ההוא הייתה סבירות נמוכה למלחמה וביום הכיפורים הזה ישנה סבירות עצומה לחורבן הבית. לא צריך היום להיות איש מודיעין בבור שבקריה או להיות ראש המוסד, או לטוס ללונדון כדי לדבר עם מרואן אשראף, חתנו של נאצר והמרגל שלנו בקהיר, כדי לראות את כתובת האש מלאת החורבן על הקיר. מספיק לנסוע לעזה כדי לראות את הבקלוואות שמחולקות חינם כשמחה לאיד על ריב האחים הנוראי שבינינו.
# # #
קטנה היריעה וזעיר המקום מכדי להרחיב בעניני סדר היום ורפורמות. את זאת נשמור להזדמנות אחרת, רק תרשמו שאני לא מפגין בקפלן. לדעתי גם רוב העם לא מפגין שם, יען כי יותר מידי פרות קדושות נשחטות שם. ובכל זאת אגיד מילה או שתיים על הימים הנוגים האלו. אני איש מדע המדינה ומומחה לסוציולוגיה פוליטית. העמדתי דורות של תלמידים על עקרונות הדמוקרטיה הטהורה. ב-2006 פרסמתי בעיתון מוביל במדינה סידרת מאמרים חדה ומושחזת כנגד צמיחתה של חונטה ביורוקרטית מסוכנת בישראל. לימים פורסמו המאמרים בספר שלי: "משפט שלמה". ובימים ההם לא היה ביבי, לא היה יריב לוין, לא רוטמן, לא היו סיגרים ולא שמפניות. הצעקה שלי ושל אמיצים עם ביצים כמוני הייתה אותנטית וכואבת. זעקנו נגד הפקידים שהצליחו לתפוס חלק משמעותי מידי מהשלטון באמצעות סעיפים משפטיים וביורוקרטיה. "מהפכת הקטיפה", קראתי לזה באותם ימים. יען כי במהפכה הזאת לא היו טנקים אלא רק סעיפים ביורוקרטיים יבשים.
# # #
חג סליחה וכפרה לכול עם ישראל.
ד"ר שלמה צדוק הוא מנכ"ל מכון המחקר "עם וארץ"
