אלפים ילוו את אורי פרג' למנוחת עולמים. אלפים גם יבכו באמת את לכתו בטרם עת ובמחצית חייו, כיוון שאורי לא היה רק איש משפחה מסור וחבר נפלא. הוא היה יותר מזה. הוא היה אייקון ציבורי ומותג פוליטי. איש עם שכבות נסתרות שמתגלות אט אט במלוא תפארתן.
אורי פרג' היה מוסד חסד וגמחי"ם של איש אחד. דמות ציורית אבל עם עומקים מיוחדים. אורי היה איש משפחה מסור ומופתי, אולם במהלך שנותיו הציבוריות הוא כבר הפסיק להיות שייך רק למשפחה, אלא הפך למותג מפלגתי, גם ארצי וגם מקומי. אחד שמסביבו מתרחשים דברים.
לא ניתן היה לדבר על מהלכים ציבוריים מרכזיים בעיר מבלי להזכיר את שמו. אבל, כאמור, עיקר עוצמתו היתה במישור הארצי. ראשי ממשלה, שרים וחכי"ם לא יכלו להתעלם מהנפח של האיש המיוחד הזה.
אורי היה סוג של משה רבנו. מנהיג ומוביל דרך ורעיון אבל לארץ/לכנסת המובטחת הוא לא הצליח להיכנס. משאת חייו היתה להיבחר לכנסת, לא למען עצמו אלא כדי ליישם את האג'נדה החברתית הכנה והאמיתית שלו. אג'נדה שעיקריה היו דאגה לאיש הקטן, לחלש, לקשיש, לחד הורית, לחסר דיור, לזוג הצעיר, לאוספי הבקבוקים ולנכים. פעמיים הוא נגע בכיסא הח"כ הנכסף אבל למרבה הצער לא זכה לשבת עליו. באחת הפעמים היה זה דווקא ביבי נתניהו , שהיה מושא הערצה של אורי, שדחק אותו מהרשימה לטובת אביגדור ליברמן. לימים סיפר אורי כי ביבי ישב עימו שעות כדי לשכנע אותו לוותר על מיקומו. אורי נכנע לביבי אולם נראה כי שמר את הכעס בליבו.
בחוגים ללימודי סוציולוגיה פוליטית הוא היה "אורח" קבוע. לא פיזית, אלא כמושא למחקר ולהתייחסות. אני אישית השתמשתי באיש הגדול הזה כדי לבסס טיעונים מחקריים שלי.
אורי הלך מאיתנו טרם זמנו, אבל הוא יישאר בתודעה עוד שנים רבות וארוכות. יהיה זיכרו ברוך.
יחיאל כחול ויסוקר 51 שנה
זכויותוו יעמדו לו בשמיים.איש טוב היה.מקרין חייובי.אורי ז"ל