קיוסקים בבתי הספר מעוררים לא מעט מחלוקות בקרב הורים ובני הנוער. בין אם זה לגבי המוצרים הנמכרים בהם – אם הם בריאים או לא, או בנוגע לשעות פעילותם שלעיתים לא תואמות את שעות הלימודים המאוחרות ובין אם בעניין המחירים של המוצרים הנמכרים בהם.
לקיוסקים יש מונופול על התלמידים, במקרים רבים לתלמידים אין היום אופציה חלופית לקניית אוכל בשעות בית הספר במקרים בהם שכחו או לא הביאו. כתוצאה מכך קיוסקים רבים קובעים מחירים על פי דעתם ורצונם ובהרבה בתי ספר מחירי המוצרים יעלו בחצי שקל עד שקל אחת לזמן מה.
סוגיה נוספת היא הבדלי המחירים בין בתי הספר וחוסר הפיקוח על הנושא. מכיוון שכל קיוסק הוא גוף פרטי, המחירים לרוב יקבעו על ידי מפעיל הקיוסק, דבר שגורם לפערי מחירים בין בתי הספר השונים. כך לדוגמה טוסט שנמכר בתיכון עמל ב' ב־12 שקלים נמכר בשש שנתי בן גוריון פיינברג ב־14 שקלים (כוכבית: ייתכן שיש הבדלים בגודל הטוסט, לא מדדתי). זה אמנם הבדל של שני שקלים, לא משהו שנשמע דרמטי, אבל בני נוער רבים קונים אוכל במסגרת בית הספר על בסיס שבועי או אפילו יומי ומבחינתם זהו הבדל משמעותי.
טבלת מחירים: ייתכנו הבדלים בגודל הטוסטים
כאשר אנו מדברים על מחיר שמשלמים ילדים בבית הספר – מוסד הפועל תחת משרד החינוך, מחירי המוצרים צריכים להיות שווים בין כל בתי הספר. צריך לזכור גם שישנם מספר בתי ספר בעיר שאין בהם קיוסק בכלל, כאשר התלמידים מעוניינים לקנות הם יאלצו להתאפק או לצאת מחוץ לבית הספר.
בחוזר מנכ"ל כתוב אין למכור מזון מטוגן, משקאות ממותקים או חטיפים והחוק ייושם עד היום הראשון ללימודים 2016, כן, עד לפני שנתיים. כיום, אחרי בדיקה, קיוסקים רבים בעיר אינם עומדים בהגדרות ורוב המזון הנמכר זה חטיפים מתוקים או מלוחים, שתייה מתוקה או טוסטים שלרוב לא עשויים מלחם מקמח מלא כנדרש לפי הנהלים הנ"ל.
צילום אילוסטרציה צילום א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE
רוצים להישאר מעודכנים?
ומה יעשו אותם תלמידים אלרגיים לגלוטן? איזה פתרון יש לקיוסקים בבתי הספר עבורם? אין להם בחירה רבה (אם בכלל), דבר המתקשר באופן ישיר למגוון הלא רחב במיוחד שמציעים הקיוסקים. בחול נראה שקפיטריות מציעות מגוון רחב של מזון שישביע את כל התלמידים – גם את בעלי האלרגיות. ואילו אנו נאלצים להתמודד עם מגוון דל ותורים ארוכים בחלון הקיוסק ולבסוף לבלוע את הטוסט שלנו במהירות ולעיתים אפילו לא נספיק לסיימו עד תום ההפסקה.
