למה לא קניתי לאבישי סים

מאירה גולדברג ברנע. צילום אפרת אשל

לפני כמה ימים, אבישי בני המהמם בן השמונה וחצי שעולה לכתה ג', ביקש ממני סים למכשיר הנייד שלו. לפני שנתיים קניתי לו מכשיר זול שמיועד רק למשחקים. בדמיוני ראיתי את הבקשה הזו מגיעה רק בסוף כתה ו'.
במשך שבועיים הוא התחנן וסיפר על כל החברים בכיתה שלהם כבר יש טלפון עם סים והם יכולים לשלוח הודעות ולדבר אחד עם השני.
בעודי חושבת על העניין, נתקבלה הודעה מאחת האימהות בקבוצת ההורים של ילדי הכיתה. בהודעה נכתבה בקשה לשים לב להתכתבויות בקבוצות הוואטסאפ של הילדים מאחר ולעיתים נשלחות הודעות שפוגעות בילדים אחרים.
לקח לי בדיוק רגע אחד של מחשבה להחליט שאין מצב שאני מאפשרת לבן שלי להיות חלק מזה בגיל כל כך צעיר. זו הפעם ראשונה שעמדתי על שלי בצורה מאוד ברורה והודעתי לו שאין מצב.
ראיתי את האכזבה בעיניו, אבל ידעתי שזה למענו.
פתאום הבנתי: הרבה יותר קשה להיות הורים היום מאשר בעבר.
פעם, כשלא ידעתי משהו, הייתי שואלת את ההורים שלי או מחפשת מידע בספרים. היום אני יכולה להקליד בגוגל כל שאלה ולקבל תשובות שהן לפעמים איומות ולא נכונות שמעוותות את המציאות. זה בעייתי במיוחד כאשר השואל עדיין ילד.
פעם אם הייתי חוזרת מיום רע בבית ספר, יום בו רבתי עם חברות או שמישהו העליב אותי, ידעתי שברגע שאכנס הביתה אהיה בטוחה. גם ההורים שלי ידעו שאם אני נעולה בחדר, הכל בסדר. אף אחד לא יכול לפגוע בי. היום העלבונות, הקללות והריבים יכולים להמשיך גם במיטה, במקום שאמור להיות הכי מוגן בעולם. אפשר לקבל בשנייה הודעה איומה ונוראית שיכולה לרסק את הלב.
החלטתי להתחיל לשוחח עם הבן שלי על התנהגות בקבוצות וואטסאפ. רק להתחיל להכין אותו, שיבין את המשמעות ואיך לנהוג במקרים חריגים.
הכלל הראשון ששוחחנו עליו: אם הדבר שאותו אני רוצה לכתוב פוגע ומעליב, אני לא כותב אותו. אם אני מתלבט האם הדבר פוגע ומעליב אפשר להתייעץ עם אמא או אבא ואם לא רוצים להתייעץ ובכל זאת יש התלבטות, עדיף לא לכתוב מאשר לפגוע באחר.
ואז חשבתי על כל הדברים המעליבים שאני כתבתי על אחרים בקבוצות סגורות וחשתי בושה קלה… נכון שלא פגעתי בחברי הקבוצה אבל כתבתי דברים פחות נעימים על אנשים אחרים, וזה היה מאוד מצחיק עד לרגע הזה. איזו דוגמה אני משמשת לבן שלי אם אני בעצמי לא מצליחה לעמוד בכלל הראשון.
ואז ניסחתי גם לי כלל: בכל פעם שאני עומדת לעשות משהו שלא ארצה שהבן שלי יידע שעשיתי, כדאי להימנע מהמעשה רגע לפני שיהיה מאוחר מידי.
כלל שני: אם מישהו אחר שולח מסרים מעליבים ופוגעים כנגד משתתפים אחרים בקבוצה או נוהג באלימות. לא להתערב, לא לענות, מיד להראות לאמא או אבא. לא מדובר בהלשנה אלא בעזרה לחבר בצרה.
חשבתי על הכלל הזה בעצב. אני כילדה לא הייתי מדווחת לאף מבוגר על שום פגיעה בילדים אחרים. ממש כמו בספרי הנוער שגדלתי עליהם, הורים ומבוגרים הם מחוץ לתחום. איך אפשר לשכנע ילדים לדווח להורים על מצבים כאלו?
המחשבות שלי נדדו אבל אבישי כבר דקלם את הכלל. "אל תדאגי אמא, הבנתי. אם מישהו עושה משהו רע לילד אחד אני ישר מספר לך או לאבא".
"ואם מישהו שולח לך באופן פרטי משהו מעליב על ילד אחר?", ניסיתי להקשות.
"אוף הבנתי אמא. אני לא צוחק ולא מעליב ולא מעביר לאחרים. אני ישר בא אליך או לאבא".
עברתי עם אבישי על הקבוצות השונות שלי והראיתי לו איך אני מתאימה את הנושאים שאני כותבת לכל קבוצה. לאחר מכן ערכתי לו מבחן. "למי אני יכולה לשלוח תמונות שלך מהבריכה?".
אבישי לקח את המבחן ברצינות: "לקבוצת המשפחה!"
ואם יש 30 תמונות ואני לא יודעת איזו לבחור ואני רוצה לשלוח את כל התמונות?
אבישי: אז רק לקבוצת 'סבאסבתא' כי לא כולם בעונש.
"יפה", חיזקתי אותו.
"ואם אני רוצה לשלוח קישור לטורים שיקראו מה שכתבתי?".
אבישי חושב. זו אכן הייתה שאלה מכשילה אבל הוא התגבר עליה: "את יכולה לשלוח למשפחה ולחברים אבל לא לקבוצה של ההורים של הילדים בכיתה שלי".
אז הכלל השלישי: לא לשלוח סתם דברים בקבוצות בלי לחשוב אם זה בכלל מתאים.
"רגע!!!" עצרתי הכל. "הכלל הכי חשוב!! אם אתה מקבל הודעה ממישהו שאתה לא מכיר, אתה לא עונה!! אתה ישר בא אלינו. לא מדברים עם אנשים זרים לא ברחוב, לא באינטרנט ולא בטלפון. זה הכי חשוב אבישי, טוב?".
"טוב אמא! טוב. אז עכשיו אני יכול לקבל סים? הבנתי הכל"\ הוא שאל מתחנן.
"מצטערת". עניתי.
"עדיין לא. אבל אתה זוכר שבשנה שעברה ביקשת X-box ואמרתי לך שבשנה הבאה תקבל? אז "השנה הבאה" הגיעה. אבא יקנה לך היום".
צרחות שמחה מילאו את הבית.
למחרת כשהגיעו אל אבישי חברים, כולם שיחקו יחד ב- "Just Dance", הם רקדו וקפצו והשתוללו והיו הכי חמודים בעולם, וכל כך קיוויתי שהוואטסאפ והרשתות החברתיות לא ישנו אותם בשנים הקרובות.

תמונות בתערוכה | קונצרט מאויר עם הפסנתרן גיל שוחט

תמונות בתערוכה – קונצרט מאויר עם הפסנתרן גיל שוחט

בשבת הקרובה, 11.8, בשעה 10:30, יתקיים קונצרט ייחודי במסגרת פסטיבל "אנימקס", הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה. לא סתם קונצרט, אלא קונצרט מאויר!! מה זה אומר קונצרט מאויר אתם בוודאי שואלים? "תמונות בתערוכה" היא סוויטה מדהימה ביופייה שנכתבה על ידי המלחין הרוסי מוסורגסקי. היצירה נכתבה כמחווה לחברו הצייר ויקטור הרטמן לאחר מותו הפתאומי בגיל צעיר. ביצירה מתוארים בצורה מוזיקלית הציורים שלו. בקונצרט המאויר נוכל להאזין ליצירה וגם לראות על גבי מסך גדול קטעי אנימציה מודרניים בהשארת הציורים של הרטמן.
הפסנתרן גיל שוחט ודודו שליטא, אוצר האנימציה בפסטיבל אנימקס, ישוחחו בין הקטעים ויאירו לצופים ולמאזינים נקודות מעניינות במוזיקה ובסרטים על מנת להעשיר את החוויה.

שבת, 11.8, שעה 10:30, אולם 1
כ-60 דקות, לילדים מגיל 12