לשם השקיית הפרדסים, נהגו בעלי הפרדסים לחפור בריכת אגירה אליה הזרימו את המים וממנה יצאו המים להשקיית העצים. ילדי פתח תקוה נוהגים היו להתפלח לבריכה ולהשתכשך במימיה הקרירים בימי הקיץ הלוהטים. באחד הימים קרה אסון, אחד הילדים טבע בבריכת "רוסילוב" שהייתה בבעלות המשפחה. מנחם רוסילוב החליט שראוי לבני המושבה ללמוד שחיה כדי שמקרה מצער זה לא יחזור על עצמו. לשם כך שכר על חשבונו את השחיין המהולל – משה ברקר, שזה עתה הגיע מגרמניה והתיישב בפתח תקווה.
כך החלה מסורת ארוכה ומפוארת של שחיינים פתח תקוואים, שזכו בלא מעט הישגים מרשימים בתחרויות ארציות ובינלאומיות בענף השחייה.
ברקר, המורה האגדי לשחייה של המושבה, עלה ארצה מארפורט בגרמניה בשנת 1933, שנת עליית היטלר לשלטון. הוא הקים ברחוב חובבי ציון חנות טקסטיל ממנה קיווה להתפרנס. אבל כפי שכבר סיפרנו, מנחם רוסילוב בא אליו עם הצעה קוסמת יותר – מורה לשחיה לילדי פתח תקוה אצלו בבריכת ההשקיה הבנויה בלב הפרדס. ברקר, שהיה אלוף שחיה בגרמניה נרתם מיד למשימה. בארץ באותה תקופה לא הכירו את התחום הזה בכלל.
כל ילד צויד בשש פחיות שמן "מגד" קטנות וריקות המושחלות על גבי חבל. את הפחיות הניחו על גב הילד וקשרו את החבל סביב מותניו. הפחיות שימשו כמצופים ואילו לידיים הוכנו קרשים מיוחדים אותם החזיק השחיין הקטן בשתי ידיו. בתחילה הוא למד רק כיצד להניע את רגליו – "אחת, שתיים, שלוש ארבע", קרא המורה והילד היה מכווץ את רגליו כצפרדע ומותח אותן חזרה. לאחר שלמד להניע נכון את רגליו, נלקח ממנו הקרש והוא החל להניע את הידיים. ככל שהתקדם התלמיד בלימודי השחייה הורדו ממנו הפחיות בהדרגה. המורה היה שומר על השחיין החדש עם מקל ארוך כשהוא עצמו עומד על שפת הבריכה. לאחר כעשרה או חמישה עשר שיעורים הושלמו לימודי השחייה והילדים זכו בתעודה, לא לפני שעשו בחינה כחוק בה שחו ללא כלי עזר כ־300 מטר.
על תרומתו הגדולה לקידום ספורט השחייה, זכה מנחם רוסינוב לציון לשבח מטעם "חבל ימי לישראל", גוף ששם לו למטרה לקדם יורדי ים יהודים בארץ הקודש. כל העיתונים היומיים כיסו את האירוע בכתבות נלהבות.
בריכת "רוסינוב" אולי הייתה הראשונה אך לא האחרונה. בבריכת רייספלד, שהייתה ברחוב בורוכוב, לימד לשחות אברשה גינזבורג את ילדי קיבוץ גבעת השלושה. לכבוד אירוע זה אף חובר שיר:
"החופש בא, החופש בא
מוביל אברשה לבריכה
גם גלגלים גם פחיות
וכך כולם לומדים לשחות".
"בתחילה קצת פוחדים
מים גם כן קצת שותים
אך לבסוף הביטו וראו
איזה שחיינים עלו".
עם הזמן מונה ברקר למורה לשחייה הרשמי של "מכבי אבשלום" ואילו אברשה גינזבורג כמורה הראשי של הפועל. יהודית ואלגה, בנותיו של ברקר, הצטרפו למקצוע והחלו ללמד התעמלות ושחיה, ובנו של אברשה, איציק, המשיך את מורשת אביו ושימש כמציל ומורה לשחייה. בצליחת הכנרת בשנת 1943 זכו שתי "בנות ברקר" במקום השני והשלישי. בתה של אלגה, גליה נצר, עשתה קורס מצילים ועסקה בלימוד שחיה שנים רבות בכפר מעש. "היה לי חשוב לעשות את החיבור עם סבא, שמעולם לא היכרתי", אמרה.
ברבות הימים בנו שתי תנועות הספורט את בריכת "מכבי" ובריכת "הפועל".
