בתחילת השבוע קראו בעמותת "מזון לחיים", בראשות רכזת הרווחה הארצית, אפרת לוי לתרום סכום כסף סמלי עבור נערה, עוד לא בת 18, שנמצאה ברחוב, ללא בגדים. לוי סיפרה כי בעמותה אימצו את הנערה: "מצאנו את הילדה ברחוב בלי בגדים ובלי אוכל ועל מנת שלא תתדרדר לנו", כתבה לוי בפוסט שפרסמה ביום ראשון השבוע. "אנו מבקשים ממי שיכול לתרום 20 שקלים כדי שנוכל לאסוף כסף ולקנות לה מוצרי היגיינה, חזיות, תחתונים ועוד. בואו נציל את הילדה הזו שלא תתדרדר לנו ויהיה מאוחר מדי, גם לנו יש ילדים".
סבתה של הנערה, היא זו שיצרה קשר עם לוי. לדבריה עם תיק אחד ביד וטלפון ניסתה הנערה לשרוד לבדה ברחובות העיר. בעקבות הפרסום באתר האינטרנט של מלאבס, בעמותה קיבלו מאות פניות של תושבים שביקשו לעזור לנערה. לתרום כסף, לקנות לה דברים ולסייע.
הנערה צ' מודה השבוע, לאפרת לוי מהעמותה ולציבור הרחב שפתח את הלב. לדבריה כעת היא יכולה סוף סוף קצת לחייך. "עברתי תקופה מאוד לא פשוטה בחודשיים האחרונים שלי", היא מספרת השבוע. "ניסיתי להתאבד, הייתי בדיכאון מאוד קשה והמצב בבית לא היה טוב. המצב בבית לא היה טוב, זו הסיבה שבגללה יצאתי מהבית רק עם תיק קטן ותעודת זהות, בלי בגדים ובלי כלום, לא ידעתי לאן אני הולכת והתקשרתי לסבתא שלי, שהיא לא במיטבה ולא בשיא הבריאות שלה, והיא יצרה כסף עם אפרת מעמותת מזון לחיים שנפגשה איתי. אני מרגישה שהיא המלאך שלי".
אנשים טובים
לוי סיפרה למלאבס: "הסיפור הגיע אלינו על ידי הסבתא של הילדה. זה דור שלישי שאנחנו מטפלים בו אצלנו, הסבתא עצמה מטופלת שלנו, הילדים שלה ועכשיו הנכדה. מצאנו את הילדה ברחוב בלי בגדים, הסבתא הרימה אלינו טלפון בבכי וברגשות מעורבים. האבא היה אצלי רועד כולו ואני החלטתי שאני לוקחת אותה לידיים שלנו, על מנת להרים אותה בחזרה".
"נפגשתי עם הילדה, המצב הנפשי שלה מאוד קשה, היא מסתובבת ברחובות ומידי פעם מגיעה לסבתא, אבל הסבתא לא מסתדרת איתה והיא עצמה נתמכת והחשש שלנו שהיא תיפול ותלך עם גורמים לא טובים. קיבלנו פניה מתושב שרוצה לתת לה חדר בחצר אצלו ואנחנו בודקים את הנושא. מרגע שהסיפור הגיע אלינו אנו עושים הכל על מנת לעזור לה. החלטנו לאסוף סכום סמלי של 20 שקלים בלב, זה סכום שכל אחד יכול לאסוף, לאנשים יהיה קל להוציא את זה והם ירגישו שהם תורמים".
שרה ציון, מתנדבת בת 79 בעמותה: "כששמעתי את הסיפור הזה של הנערה, עברו לי הרבה דברים בראש, כאב לי הלב לשמוע את הסיפור שלה. אני מנסה למצוא לה מקום שבו היא תוכל להתארח, לארגן לה כל יום ארוחה חמה. זה סיפור שמאוד קרוב לליבי, כי הכרתי סיפור דומה ואני יודעת איך הילדים סובלים. אני מקווה שנאסוף ונעזור לה כמה שיותר".
אפרת לוי. צילום זאב שטרן
מפחיד ברחובות
בעקבות הפוסט של לוי, תושבים רבים פתחו כאמור את הלב ובאו לעזור. "כשפנו אלי וסיפרו לי את הסיפור אמרו לי שהיא קטינה, לאחר שנפגשתי איתה הבנתי שהיא כמעט בת 18 ובמצב נפשי מאוד קשה. ישבתי איתה, היא פתחה את הלב וסיפרה לי על כל הקשיים שלה והבנתי שלא משנה בת כמה היא, אני רוצה לעזור לה. כמות האנשים שיצרו איתנו קשר ורוצים לעזור לה, לתרום ולקנות לה דברים היא ענקית וזה מחמם את הלב, שאנשים נרתמים".
"כרגע אני נמצאת אצל סבתא שלי, אבל היא לא יכולה להחזיק אותי, לא מבחינה נפשית ולא כלכלית", מספרת צ'. "זה לא הפתרון האידיאלי, אבל הייתי בחוץ ולא היה לי לאן היא הולכת".
ממה החשש שלך?
"הפחד שלי הוא להידרדר. את מוצאת את עצמך בלי כסף ואף אחד לא תומך בך. אמא שלך לא רוצה להיות איתך בקשר וזה יותר מורכב ומפחיד. לכי תדעי מה תצטרכי לעשות בשביל שיהיה לך איפה לישון. אני רואה לאן אנשים מגיעים מהמצבים האלה וזה מפחיד, שבגלל שזה המצב שלי, אני יכולה להידרדר למקומות שאני לא רוצה להגיע אליהם. אני לא בנאדם כזה וזה הפחיד והלחיץ אותי".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה עם אמא שלך?
"אין בנינו קשר לצערי. היא לא רוצה לדבר ולראות אותי וכך גם אחותי הגדולה".
היית מטופלת ברווחה?
"הייתה לי עובדת סוציאלית, אבל הרגיש לי שאני מדברת ומספרת לה דברים ואין לה אפשרות לעזור לי יותר מידי. היא הציעה לי ללכת לבית השאנטי, אבל אני לא רוצה למצוא את עצמי שם. זה לא המקום הכי סימפטי, אם כל הכבוד שיש לי למקום ולאנשים המדהימים שיש שם".
תוכלי להתגייס?
"רציתי הרבה זמן, אבל זה לא יצא. הצבא לא רצה לגייס אותי ונתן לי פטור, בגלל שניסיתי להתאבד. היום אני לא בוכה על שום דבר ונמצאת כבר במקום אחר של לדאוג לעצמי. אני מבחינתי רוצה לעשות הכול, המטרה שלי היא לעבוד ולהרים את עצמי מהקרשים".
מה החלום שלך?
"שתהיה לי את הפינה השקטה שלי, לקום, לעבוד, ללמוד ולהתקדם בחיים כמה שאפשר".
עוזרים לכולם
לוי, שכבר טיפלה בלא מעט מקרי סעד ובמשפחות במצוקה ברמות כאלה ואחרות, לא שוקטת על השמרים. "הסיפור שלה נכנס לי עמוק לתוך הלב", היא מספרת "כשנפגשתי איתה, ישר חשבתי על הילדות שלי, שאם חלילה הן היו במצב כזה, היו עוזרים להן. כל הזמן מגיעים אלינו לעמותה סיפורים וקשיים והסיפור של צ' הוא לא הסיפור היחיד, אבל אחרי שישבתי איתה וראיתי את הנערה ואת האב שבמצב מאוד קשה, לא יכולתי להתעלם ממנה. כל מי שיש לו לב, לא יכול להתעלם מהסיפור שלה. יש לה סיפור חיים לא פשוט ואם אני קצת יכולה לעזור לה, זכיתי. השבוע, אחרי שתושבים רבים התקשרו, הלכתי איתה לקנות בגדים והיא הייתה כל כך מאושרת שזה שווה כל רגע".
במי עוד אתם מטפלים?
"לאורך השנה אנחנו מטפלים בהרבה משפחות, ניצולי שואה ואמהות חד הוריות. יש לנו דורות של סבתא וסבא, הילדים והנכדים, שאין להם כסף ולוקח זמן עד שהם מקבלות את תשלומי המזונות. גם לאחר מכן, הן ממשיכות להגיע אלינו. יש לנו חיילים בודדים שמגיעים שבת הביתה, פותחים את המקרר ואין להם מה לאכול. אנחנו דואגים למלא להם את המקרר באוכל, יש לנו משפחה מכפר גנים ג' שכל חמישי אופה 50 עוגות ביתיות ואנחנו מחלקים אותן למשפחות שלנו וזה ממשיך וממשיך".
ואיך מתמודדים?
"זה לא קל. חושבים שבמשך השנים מתחזקים וזה לא קורה. אני לוקחת ללב, מסתכלת לאנשים בעיניים ורואה את הכאב שלהם ומנסה לעזור כמה שאני יכולה. אנחנו מאוד משתדלים. צוות המתנדבים שלנו נלחם על כל משפחה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם תוכנית הטלוויזיה 'מאסטר שף' וכל מה שנשאר להם על המדפים הם מעבירים אלינו. רשת 'שופרסל' נותנת לנו המון תרומות והמשפחות מגיעות אלינו דרך לשכת הרווחה של עיירת פתח תקווה, שיש לנו איתם קשר הדוק. אבל גם אם יש משפחה שדופקת אצלנו ואין לה אישור, אנחנו בפעם הראשונה נותנים לה ארגז מצרכים ולאחר מכן המתנדבים שלנו עושים אצלם ביקור בית ורואים איך ממשיכים הלאה".
יש גם הרבה בני נוער כדוגמת צ'?
"יש לנו גם בני נוער שמגיעים אלינו לבקש תרומות משום שהוריהם מאוד מתביישים לבקש. הם פונים, מציינים שהמקרר שלהם ריק ואנחנו ישר שולחים להורים אוכל".
איך את רואה את המשך העבודה שלכם בשנים הקרובות?
"החלום הגדול שלי זה לפתוח בעיר בית חם לנוער מגיל 18 ומעלה, בית בסגנון 'בית השאנטי'. אני מאמינה שאנחנו יכולים לעשות זאת בשיתוף פעולה עם הרווחה ועיירת פתח תקווה. כבר העלנו את זה מולם ומאוד מקווים שזה יצא לפועל. זה חשוב כדי שאותם צעירים יידעו שיש להם מקום משלהם, בו הם יכולים להיפגש, לאכול ולהרגיש ולו רגע בבית. זה משהו שאני מרגישה שקורם עור וגידים בימים אלה ממש".
