בסופ"ש האחרון החזירה אל על ברכבת אווירית מפרו כ-1,100 ישראלים, רובם תרמילאים וחבר'ה צעירים אחרי הצבא. מי שהיה על המטוס ותיעד את המסע המרגש הוא הצלם הפתח תקוואי סיון פרג'.
סיוון פרג'
פרג' סיפר למלאבס: "ביום רביעי בשעות הערב, קיבלתי טלפון מאל על, לגבי המבצע שעומד לצאת. התשובה המיידית שלי הייתה – איפה ומתי להיות, אני אתכם. כשלקוח הוא משפחה, אתה לא חושב פעמיים, לקוח שאתה איתו בזמנים הטובים והפחות טובים. גם המשפחה שלי יודעת שיש לי "חיידק" לשילוב של תעופה ומבצעים ובטח של תיעוד וצילום טיסה היסטורית של אל על. תוך שעה וחצי הגעת לנתב"ג. ב- 22:30 בלילה שדה התעופה היה כמעט ריק ושקט, ב-23:30 בדיוק המראנו. היה שקט מתוח מלווה בהתרגשות. בטיסה הראשונה יצא צוות קטן של אנשי מבצעי הקרקע, אנשי ביטחון ותחזוקה וכמובן צוות דיילים מדהים. כולם התייצבו בהתרגשות ובתחושת שליחות. אני מצלם בתא הטייס ורואה שגם הטייסים מתרגשים. עבורם זהו מבצע כפול, גם טיסה ליעד הכי רחוק שעד היום טסו וכמובן רכבת אווירית שתביא כ-1,000 תרמילאים משדה תעופה בפרו, שלא נחתו בו מעולם. מדובר בטיסה של 14,000 אלף ק"מ, לקצה העולם, לחצות אוקינוס ויבשות וכהגדרתם "להחזיר את הילדים הביתה".
סיון ממשיך ומספר: "אחרי ריצה מהירה על המסלול, אין תור בהמראות, מטוס כחול לבן, דרימליינר של אל על, הראשון מתוך ארבע, יצא לדרך. בטיסההיה שקט. חצי שעה לפני הנחיתה, כולם לבשו את המדים, החולצות הלבנות, העניבות, והיו תדרוכים אחרונים כמו מבצע צבאי. אפשר להיה לראות בקלות את הברק בעיניים של כולם. אחרי 16 שעות, רואים את ההרים והחוף של לימה לקראת הנחיתה. נוחתים בשדה תעופה מלא מטוסים שעומדים ריקים ללא נוסעים.
"בשדה התעופה בלימה היה שקט מטורף. כל הצוותים מתחילים ללכת לכיוון הדלפקים בשדה שומם, סוחבים בקבוקי מים וציוד. צוות נמל התעופה הפרואני מודד לנו חום, מסתכל עלינו בהשתאות והם לא בדיוק מבינים. נראה היה שגם הם מתרגשים. אנחנו מגיעים לרחבת הדלפקים ורואים שם יותר מ-600 תרמילאים עם התיקים, צ'ימידנים, מחצלות, משחקים שש-בש וקלפים ומחכים למטוס שיחזיר אותם הביתה. כשקולטים את הצוות של אל על ההתרגשות בשיאה. מחיאות כפיים ודמעות של אושר והתרגשות. כצלם, לראות את החיוך והדמעות, היה מרגש.
"בתוך עשר דקות מארגנים את הדלפקים ופותחים חיבלול לתורים. כולם בסדר מופתי מסתדרים, מהצד השוטרים ואנשי הנמל עומדים ומסתכלים, ולדעתי הם לא חשבו שזה יהיה מתוקתק ומאורגן בצורה כזו. בצד עומדים כמה תיירים זרים שניסו למצוא טיסה ואמרו לי שמהמדינות שהם באו אין מצב שהיו שולחים מטוס, ובטח לא ארבעה מטוסים. הצוות הישראלי, עם צוות משרד החוץ ואנשי השדה, מוציאים את ארבע רשימות הניוסעים של ארבעת המטוסים והכל מתחיל לזרום, כרטוס ועלייה למטוס,בדרך עוברים ליד שערי היציאה למטוסים וברקע זנבות של מטוסי אל על עם המגן דוד הכחול לבן ושדה ריק לגמרי.
"מלווה אותי לטיסה אחד מעובדי הנמל. הוא אומר לי בהתרגשות שהוא לא מאמין והוא ממש גאה במדינה שלנו על המבצע המרגש והמדהים הזה. במקביל אני מצלם ומקליט את הקולות והפנים המאושרות של "הילדים" ושולח תמונות וסרטונים בתנאי מבצע צבאי בכדי שבארץ ההורים של הילדים לא ידאגו ויראו שהם בדרך חזרה.
צוות הדיילים שטס 16 שעות מהארץ מקבל אותם עם חיוך בכניסה למטוס, לטיסה של 14 וחצי שעות מרגשות נוספות חזרה לארץ. המטוס מתמלא במהירות, כולם מצטלמים, שרים, שמחים, סוגרים את הדלת ותוך עשר דקות אנחנו באוויר כי אף אחד אחר לא ממריא, אחרינו ימריאו עוד שלושה מטוסים של אל על לארץ.
"אני גאה לתעד ולצלם מסע מרגש זה, חלק מההיסטוריה המפוארת של המדינה וחברת אל על, שבעצם מספר את הסיפור שלנו כישראלים. לא משנה איפה נהיה ומתי, נהיה קרובים או בקצה העולם, תמיד חברת התעופה שלנו עם הדגל הכחול לבן תנחת ותחזיר אותנו הביתה. כל המבצע אורגן ב-24 שעות בשיתוף חברות עיסקיות, משרד החוץ ואנשים עם לב רחב שתרמו כדי שמבצע זה יצליח ובתקופה קשה והזוייה לכולם. מרגש לראות את שיתוף הפעולה בין כולם, מרגש היה לראות את הילדים חוזרים בשלום הביתה".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
