בסוף החודש יעלו שחקני התיאטרון המקצועי לחובבים "הספסל" בראש העין, את ההפקה השנתית של התיאטרון – הצגה חדשה בשם "הפוך חזק". מדובר בדרמה קומית המתרחשת בבית קפה באווירה של שנות השישים, ובמהלכה מתקיימים מפגשים מרגשים ומצחיקים. את המחזה, שמלווה בשירה חיה של שלוש זמרות, כתבו השחקנים בעצמם. על כל זה מנצחת מנהלת התיאטרון, שלומית טריגר הגואל, שחקנית, במאית, סופרת ותסריטאית שמלווה את התיאטרון זו השנה ה־13.
"בכל שנה אני מאתגרת את השחקנים ואותי עם רעיונות חדשים", מספרת טריגר הגואל, "הפעם שילבנו כתיבה מקורית אישית של חלק מהשחקנים, דבר שיוצר רגעים מרגשים ואותנטיים שבהחלט דורשים חשיפה ואומץ רב. תיאטרון זה כלי ביטוי מצוין להביע את עצמך, לרגש, להצחיק, לחיות לרגע בעולם אחר, לחלום, וגם להשפיע. היופי בתיאטרון 'הספסל' הוא הפסיפס האנושי שמרכיב את הקבוצה, הבא לידי ביטוי על הבמה בצורה מרגשת, המשקף את מורכבות האוכלוסייה העיר".
הפוך חזק. צילום רותי רזגור
תיאטרון הספסל החל לפעול בראש העין בשנת 2004 במסגרת רשת המתנ"סים בעיר מקום בלב, והשחקנים בו מגיעים מכל קשת האוכלוסייה בעיר. טריגר הגואל: "התיאטרון מהווה גשר חברתי-תרבותי בין האוכלוסיות בעיר, ויש בו משתתפים מהשכונות החדשות והוותיקות, וגם מפתח תקוה, הוד השרון, אורנית, רמת השרון, עופרים, גני תקווה ויהוד. יש נשים חד הוריות, עולים מרוסיה ומאתיופיה, וגם שחקנים מהמגזר הדתי. חוץ מזה, יש דרישה לתרבות. בשנים האחרונות אנו עדים למהפכה המתרחשת בראש-העין. זו קהילה רב תרבותית המונה כ־50 אלף תושבים, והקהל מבין תרבות ודורש אותה".
ב"הספסל" 25 שחקנים, מגילאי 20 עד 75, המרכיבים שתי קבוצות משחק שפועלות לאורך השנה, מדי בשבוע. אחד השחקנים הוא רני שמש, מספר: "הצטרפתי לתיאטרון לפני כשנה וחצי", הוא מספר, "אני מורה לחינוך גופני וסופר. כתבתי שלושה ספרי ילדים, והתחום של הבמה וההופעה תמיד היו קרובים לליבי. להיות שותף בהפקת תיאטרון זה חלום שהתגשם. העבודה לצידה של שלומית טריגר הגואל היא גם סוג של הגשמת חלום. היתה לי גם הזכות להיות שותף בכתיבה של מונולוג אישי שהוא חלק מההצגה 'הפוך חזק'".
הפוך חזק. צילום רותי רזגור
מה בעצם נותנים המשחק והתיאטרון?
"לכל אחד יש את החלום הנסתר להופיע על במה, והתיאטרון הוא תיאטרון מקצועי לחובבים. זה בעצם פתרון מאוד קרוב, זמין ונוח לכל מי שרוצה לנסות להביע את עצמו על הבמה. אנחנו לומדים את כל יסודות התיאטרון, ומקבלים הזדמנות להיות שותפים בהפקה. אני למשל, כתבתי על נושא מאוד אישי וזה סוג של טיפול פסיכולוגי עצמי על הבמה, מול הקהל, ובשיתוף מלא שלו. זה מאוד מאתגר, כי זה לא כמו לבוא ולספר סיפור שכתבתי, או מישהו אחר כתב. זה בעצם לספר את סיפור חיי ולהציג אותו בפני קהל שלא מכיר אותי. אני ממליץ לכל אחד באשר הוא להצטרף לתיאטרון. התיאטרון הוא בשבילי כמו טיפול פסיכולוגי, זה משהו לנפש. אלה מפגשים חד שבועיים עם הרבה הומור, חום ואהבה שמקבלים מכל החברים לתיאטרון".
רוצים להישאר מעודכנים?
שחקנית אחרת היא מיקי גליקמן. "הצטרפתי לתיאטרון לפני כשלוש שנים. אני חושבת שחיכיתי לזמן הנכון ולמקום הנכון כדי לממש את זה. בחרתי בספסל מתוך המלצות רבות שקבלתי, גם מחברים ואנשים נוספים. זה לא רק העלייה לבמה, אלא תהליך של למידה, חלוקת התפקידים, והרבה מאוד ניסיון חי. בכל מפגש אתה מתנסה במשהו אחר שקשור למשחק. בשלומית יש שילוב מיוחד גם של שחקנית, במאית ויכולת לנהל את התיאטרון, ואני מאוד מעריכה את השילוב. פעם בשנה יש הפקה גדולה, שבדרך כלל לקוחה מהצגה מוכרת שמופיעה בתיאטראות השונים".
איך התיאטרון תרם לך?
"אתה לומד הרבה על עצמך, על אינטראקציות במצבים שונים. בשנה הראשונה העליתי מונולוג שעשיתי עם האבא של הבת שלי, שלא הייתי איתו בקשר זמן רב, וזו חוויה שתישאר איתי לכל החיים", היא אומרת בחיוך, "חלק מהלמידה וההתנסות זה השלב של הכתיבה האישית שמביאים לבמה. זה מחבר גם עם הקהל, וכל אחד מוצא את עצמו בתוך הסיפור. אני חושבת שהקטע הוא לא החשיפה האישית, אלא היכולת לייצר דילוג דרך כלי אחר".
הפוך חזק. צילום רותי רזגור
טריגר הגואל מספרת שתהליך העבודה על ההצגה מתחיל חצי שנה לפני המועד. "מאחר ויש קטעי כתיבה אישים, זה מתחיל מתהליך הכתיבה. אנשים בוחרים לעצמם מה הם רוצים לכתוב, וזה בדרך כלל משהו מאוד אישי, אם זה משהו מהעבר, משהו שמעיק ומלווה אותם ובדרך כלל יוצאים דברים מאוד מרגשים בתהליך הזה", היא אומרת. "אחרי הכתיבה אני מעבדת את הטקסט והופכת אותו למונולוג ואיתו הם עולים לבמה. זה תהליך לא פשוט, כי יש חשיפה אישית ובכל פעם שהשחקנים עושים את המונולוג הם מעבדים את המקרה מחדש. הרבה פעמים, בסוף התהליך יש תחושה מאוד גדולה של הקלה".
סוג של טיפול פסיכולוגי?
"אני נוגעת רק בכלים שקשורים למשחק. אני לא מתעסקת בתוך נבכי נשמתם, מאחר ואני לא פסיכולוגית. אבל בסופו של דבר כנראה התהליך יוצר איזה סוג של הקלה או ניקיון אישי".
ומי שמחליט שהוא לא כותב?
"הוא יכול לבחור סצנה מתוך מחזה. בין הקטעים יש קטעי שירה והתרחשות בתוך בית הקפה שבמרכז ההצגה. יש לאורך כל ההצגה אינטרקציה בין השחקנים, ומה שיפה בכל הסיפור, שהכל מתחיל קצת הפוך והשחקנים עולים מהקהל לבמה".
איך את רואה כיום את התיאטרון?
"כשעברתי לראש העין לפני כ-24 שנים, ועבדתי בתיאטרון הבימה כשחקנית, היו תמיד 'יורדים' עלי ושואלים אם ההסעה לראש העין כבר יצאה. היום מגיעים לתיאטרון בראש העין אפילו מרחובות ומתל אביב. בשנה האחרונה הקמתי תיאטרון מקצועי בראש העין, תיאטרון 'אופק'. העלנו את ההצגה 'צחוק של עכברוש', עיבוד לספרה של נאוה סמל ז"ל ובתמיכתה. בעתיד אני מצפה לפתוח בית ספר למשחק בעיר ולהשאיר את הצעירים המעוניינים ללמוד תיאטרון בעיר. בתום הלימודים, יהיה להם תיאטרון להופיע בו. אני שואפת שהמיקום שלו יהיה במגדל צדק, המקום האהוב עלי בעיר".
ניתן לרכוש כרטיסים להצגה במקום בלב.
ההצגה תתקיים באולם סימפוניה בין התאריכים: 30-31 בינואר 2018, ב-1 בפברואר וב-3 בפברואר.
שחקנים: רני שמש, ירדנה גולדשלגר, נתי יהב, רות שרעבי, טובי רפאלי, רחל גנדלמן, מיקי גליקמן, שולה גור. זמרים: מאיה ברנדסקי, עמית אבידור ואיתי צברי. מוסיקה: אבי אלבוחר, מלבישה וסטייליסטית: רויטל אשואל, צילום רותי רזגור.
