"אם ראש העין הייתה כמו פעם, הייתי חוזר לגור בה"
הזמר ישי לוי עזב את ראש העין כשהיה בן 13, אבל עדיין זוכר את הדלתות הפתוחות ואת השמנת במכולת
צילום יח"צ
בגיל 13 עזב הזמר ישי לוי, אולי אחד המפורסמים הבולטים שיצאו מראש העין את בית הוריו בראש העין, כל זאת על מנת שיוכל להמשיך להופיע בלילות. היום הוא נזכר בימי נעוריו בעיר, וגם על מה שהוא עושה בימים אלו. "אני עובד על אלבום חדש, עוד אין תאריך ליציאה שלו, אך הוא יהיה הסגנון הקבוע שלי עם כותבים חדשים", הוא חושף, "אנחנו בשיא סיבוב הקיץ שלנו ואני אמור להופיע גם בתימנה שתתקיים בחול המועד סוכות".
ספר על הילדות בראש העין.
"גדלתי בראש העין כשבכלל עוד לא היו כבישים, בשנות ה-70. למדתי בבית ספר אוהל שלום ובגיל 13 עזבתי את העיר. עזבתי כי אבא לא הסכים שאני אצא בלילות להופעות, אז נאלצתי לעזוב את הבית. עברתי לגור אצל הדודה שלי שגרה במושב שער אפרים. מאז לא חזרתי לגור בראש העין. כמובן שכל העזיבה הזאת לא הייתה קלה לי, אבל היא שווה כל רגע. אם לא המעבר הזה לא הייתי היום ישי לוי".
מה אתה זוכר מאותם ימים?
"גדלתי בשיכון ג', והיינו מטיילים בלילות כל החברים. אני זוכר את הימים ההם שהיינו גונבים בבוקר שמנת מהמכולות. אם ראש העין הייתה כמו פעם, הייתי חוזר לגור בה. ההתפתחות שלה זה דבר מצוין, אבל אני אוהב אותנטי. שכן יהיו כבישים ולא כמו בתקופה שלי, אבל שיהיה אמיתי. ראש העין הייתה משפחה. כל ראש העין הייתה גוף אחד. הדלתות היו פתוחות והכל היה פתוח. האוכלוסייה הייתה רק תימנית וקצת הודים שגרו בשיכון ב'. לכן, בילדות שלי כולם היו אותו הדבר ולא הייתה אפליה או משהו דומה. יש בזה קסם גדול ואף אחד לא מקנא בשני. לכולם יש את אותו הדבר וזה סוד הקסם. אני מאוד מתגעגע לתקופה הזאת, ובגלל זה אני לא מסרב להופיע בתימנה, כי זה מזכיר לי את ראש העין של פעם".
הקריירה המוזיקלית שלו לא התחילה בראש העין.
"הקריירה המוזיקלית שלי התחילה בפונדק המחנה. הופיעו שם כל מיני זמרים, כמו למשל אבנר גדסי. בראש העין אולי הייתי שר בחינות, אבל מקום מסוים לשיר בו לא היה בעיר. אני גר היום בתל אביב עם רעייתי איריס, ועם חמישה ילדים וחמישה כלבים. אני מקווה שראש העין תגרה אותי לחזור אליה, אולי על ידי הקמה של שכונה לאמנים".
רוצים להישאר מעודכנים?
"לפני 30 שנה המועדונים היו חמים והמוזיקה הייתה יותר אותנטית"
נתי לוי חשב שיהיה שחקן כדורגל ובסוף הפך לזמר. עד היום הוא זוכר את ההופעה הראשונה בחייו, במועדון המבצר בראש העין
נתי לוי. צילום אילן חתוכה
הזמר נתי לוי, בן 49, תושב פתח תקוה, מספר על הילדות שלו בראש העין בצל לימודי התורה והכדורגל. "גדלתי בראש העין בשיכון ג'", הוא מספר, "האמת היא שהיינו בנדידה כל זמן בין לימודי תורה לבין כדורגל. בשבתות היינו אוכלים ג'חנון וקובנה ואחרי זה בורחים לראות את הקבוצה המקומית של ראש העין בכדורגל או את ליגת השכונות בכדורגל. למדתי בבית ספר אוהל שלום בבית ספר יסודי".
כנער הוא בכלל רצה להיות כדורגלן. "בגיל 15 שיחקתי בקבוצת הנוער בראש העין", הוא מספר, "באותה תקופה היה לי חבר שרצה להיות זמר. הוא התחיל להופיע במועדון שנקרא המבצר בראש העין. הוא תמיד לחץ עלי שאבוא לשמוע אותו. עוד לא הייתי דתי אז, והלכתי באחד מימי שישי להופעה שלו, והוא הפתיע את הקהל ואמר שאני אח של ישי, שאז הוציא את האלבום הראשון שלו, והוא הזמין אותי לבמה. עליתי לבמה והתחלתי לשיר. במשך 40 דקות שרתי ברצף, כמו זמר ששר כמה שנים. מאז הכל התחיל. נגנים שהיו שם שמעו אותי וככה החלה הקריירה שלי והתחלתי להופיע בתל אביב וביפו. מאותו היום המרחק להצלחה היה קצר מאוד".
הוא עזב את ראש העין לפני כמעט 20 שנה. "עזבתי את ראש העין רק כשהתחתנתי, בגיל 30, ועברתי לאלעד. גרתי שם 14 שנה. התחתנתי בשנית ועברתי לגור בפתח תקווה, שם אני גר עד היום. יש לי געגוע גדול מאוד לתקופה של הילדות ושל הפשטות. בזמנו, איפה שגרתי אפילו כבישים לא היו. הגעגוע במוזיקה גדולה יותר כי לפני 30 שנה המועדונים היו חמים והמוזיקה הייתה יותר אותנטית ופחות דיגיטלית. אפילו תקליטן לא היה אז. הכל היה הרכבים ונגנים. היה יותר חשק לשיר".
היום יש לו מופע חדש. "בחודשים אחרונים יצאתי במופע נוסטלגיה ארצי שנקרא געגועים לנוסטלגיה. הופעתי בגריי ובזאפה. במופע יש שירים שלי ותמיד יש שיר אחד לזכרו של זוהר ארגוב, שעליו גדלתי".
