על מה שעברו אוהדי הפועל פתח תקוה בימים האחרונים צריך היה הכדורגל הישראלי לרעוד. לא פחות מכך. התעמרות ישירה, ברורה וזועקת באוהדי כדורגל חייבת לעורר הד ציבורי גדול.
אולם התחושה היא שזה כבר נהיה כורח המציאות. הרגל מגונה, עוד משהו שצריך להתמודד איתו מי שמחרף נפשו ומחליט להיות אוהד כדורגל פעיל של קבוצה מקצוענית בישראל.
הכעס הראשוני, מתבקש כי יופנה כלפי הנהלת הפועל ראשון לציון. זאת שכולנו יודעים שהעומד בראשה אינו נמנה על חובבי הפועל פתח תקוה וודאי שאין לו עניין מיוחד להקל עלינו את החיים.
זו לא רק ההחלטה המבוהלת של המשטרה לאסור פתיחת קופות ביום המשחק, אחרי שכנראה היה מי שדאג להלחיץ אותה מפני אימתם של אוהדי הפועל פתח תקוה. זה גם הבלאגן בשערי הכניסה לאצטדיון "הברפלד", שפעם היה מפאר היצירה של אדריכלות הכדורגל בארץ והיום הוא מתקן שלא יכול להתמודד עם הגעתה של הפועל פתח תקוה לעיר.
קל מאוד לכעוס, אבל אסור ליפול למלכודת הזאת.
מי שצריך לשמור עלינו, אוהדי הכדורגל, מפני עריצותן של קבוצות שנכנסות למוד פאניקה בכל פעם שהפועל מתקרבת לשכונה, היא מנהלת הליגה. היא ורק היא. והיא זאת שנכשלת פעם אחרי פעם. שבוע אחרי שבוע.
בתור מי שמגיע העונה למגרשים, ברוב המשחקים, מלווה בפעוטה בת שנתיים וחצי, פתאום נפקחות העיניים והמבט שלי על כל מה שמתרחש מסביב למגרשי הכדורגל, משתנה. פתאום, כשאתה לוקח בת שנתיים וחצי לשירותים, אתה מודע יותר לעובדה שהשירותים באצטדיון בעילוט נראים כמי שלא עברו ניקיון מאז הפעם האחרונה שאחי נצרת שיחקה בליגת העל. גם לא שירותי הנשים.
פתאום אתה שם לב שדורשים מבת שנתיים וחצי לקנות כרטיס ב-60 שקלים! אני לא משוכנע לגבי החוק היבש בהקשר הזה, אבל ההיגיון אומר שאם אין אפשרות לרכוש כרטיס בקופות, אזי המכירה המוקדמת אינה מוקדמת ולקחת עליה עמלה של 10 שקלים זאת במקרה הטוב עוולה צרכנית.
אותה מנהלת חובבת פרסום קבעה שבכל משחק בו מחיר הכרטיס עולה על 50 שקלים, חובה למכור כרטיסים לילדים וחיילים בחצי מחיר. במשחק בשישי הכרטיסים נמכרו ב-60 שקלים מחיר אחיד. מה שווה התקנון אם איש לא אוכף אותו? והיכן הדאגה למי שאין להם גישה לרכישה מקוונת? מי שהשימוש בטכנולוגיה הזאת אינו נהיר לה?
כשאתה בא למשחק בעפולה עם ילדה בת שנתיים וחצי, אתה מבין טוב יותר מה המשמעות של חנייה. הגענו למעלה מחצי שעה משריקת הפתיחה לאזור האצטדיון. כל חניוני האזור היו מפוצצים ומצאנו עצמנו חונים בשדה, דורסים צמחיה ומי יודע אילו בעלי חיים ומבוססים בבוץ בדרכנו למגרש. מזל שהיו אלה ימים של אחרי גשם והזאטוטה נהנתה מאוד לנעול מגפיים, שעד היום לא נוקו מהבוץ העיקש.
זה רק לקט קטן, מהשבועיים האחרונים, של מה שעוברים אוהדי הפועל פתח תקוה, שנהנים מאוד מהקבוצה שלהם וצריכים לעבור ויה דולורוזה בכל פעם שהם מחליטים להגיע ולתמוך מקרוב בקבוצתם.
רוצים להישאר מעודכנים?
כל זה זועק עוד יותר כשהוא עומד בסתירה גמורה ליחס של הפועל פ"ת לאוהדיה בחודשים האחרונים.
אין קריאה שעולה מהקהל, שלא זוכה ליחס – המהלך המופלא של רכישת 150 כרטיסים לשימושם של מי שלא יכלו לרכוש (כלכלית או טכנית) כרטיס למשחק בראשל"צ, הניסיון לייצר כמה שיותר כניסות ליציע לפני משחקי בית, כדי לדלל את התורים בכניסה (אם כי אוהדי הפועל צריכים להתחיל להפנים שכבר אי אפשר להגיע ברגע האחרון ועדיין להיכנס בזמן. צרות טובות שנפלו עלינו) והפעילות הקהילתית המופלאה שכבר מזמן הפכה להיות סימן ההיכר של המועדון.
כל זה קורה בהשקעה כספית מינימלית, אבל בעיקר עם הרבה מאוד לב, הקשבה וחשיבה על הצרכנים, אנחנו, אוהדי הקבוצה. מבינים שבלעדינו אין קיום למועדון ולענף.
זאת כבר הפכה להיות קלישאה, בדיחה לא מצחיקה, באמצעותה סונטים במנהלת הליגה, החרדה כל העת לאיכות ה"מוצר" שלה, בתקווה למשוך משקיעים. אני לא יודע לאשורו את המצב בליגת העל. שמעתי רבות אודות התורים הארוכים איתם התמודדו אוהדי הפועל ב"ש כששיחקו בפעם האחרונה באיצטדיון בפ"ת, וכמובן על אלימות המשטרה כלפי אוהדי כדורגל, שלא זוכים להגנה אמיתית מהמנהלת.
אני יודע בוודאות שבליגה הלאומית הדאגה והיחס מופנים ראשית כל ולפני הכל לבעלי הקבוצות. איש לא טורח לבדוק האם המתקנים ראויים לארח משחקי כדורגל אליהם מגיעים יותר מ-500 הצופים שלרוב מגיעים למשחקי הלאומית. אני נוטה להאמין שבקיץ נעשית סקירה ראשונית באצטדיונים, אבל האם היא נעשית גם במהלך העונה? האם נבדקים תנאי ההיגיינה, הניקיון, החנייה? האם נוחות הקהל היא פקטור שנבחן כשמאשרים אצטדיון לאירוח?
אם איצטדיון כדורגל לא יכול לארח ולספק תנאים בסיסיים לקבוצה כמו הפועל, הוא לא ראוי לארח משחקים בליגה. אותו הדין נכון גם לגבי הנהלות הקבוצות.
מישהו צריך להגן עלינו והוא נכשל כישלון חרוץ.
אגב, גם שיבוץ המשחקים ההזוי של הפועל בחודש הזה, מעיד על היעדר חשיבה (ושוב, במקרה הטוב). קבוצה בליגה הלאומית לא יכולה להחזיק לו"ז של קבוצה בליגת האלופות. וגם זה בעונה שבה המפעל האירופי הבכיר נערך במתכונת מזורזת כמו העונה.
אם קבוצה בלאומית מקיימת שישה משחקים ב-18 יום, מי שאחראי על השיבוצים נכשל. הפועל לא ביקשה את דחיית המשחק מול נוף הגליל, היא נכפתה עליה בידי מנהלת לחוצה. אין סיבה שהפועל תהיה הקבוצה היחידה שתיפגע מהעניין. מבט קליל על לוח המשחקים זיהה כמה וכמה אפשרויות לקיום המשחק החוזר במועד שלא ייצור פגיעה לא מידתית ביחס שבין כמות המשחקים של הפועל בתקופה הנ"ל לבין שאר יריבותיה ובהן בעיקר היריבה העירונית. אם עבור מכבי פ"ת אפשר היה להזיז משחק בשלושה ימים כדי שתשחק את המשחק הדחוי ב-9/3, אפשר היה לעשות זאת גם עבור הפועל.
למה לא עשו זאת? אשאיר לכם לשער…
