במדור זה כתבו לא פעם חברי לעט על נושא ההתנדבות שמעסיק היום הרבה בני נוער, הן במסגרת התוכנית להתפתחות אישית ומעורבות חברתית (שמחייבת את כל בני הנוער בעיר לתת את מנת חלקם לקהילה) והן מתוך רצון טהור לתת. בואו נודה באמת, לא לכולם יש את הזמן ללכת מיוזמתם ולחפש מקומות להתנדב בהם – אך כפי שחברי כתבו פה לפני, אין דבר שמשתווה לתחושת הנתינה. כשהיא כנה טהורה ואמיתית, הסיפוק שניתן כאשר אנו מצליחים לשמח ולעזור לאדם אחר הוא אינסופי. ושוב, זאת כל עוד הנתינה והעזרה מגיעה ממקום אמיתי מתוך רצון אמיתי לחולל שינוי ולו הפעוט ביותר.
אם תהיתם לאן אני חותר אז בטח לרובכם יצא לראות איזה תיעוד של מעשה "טוב" ברשתות החברתיות. בטח נתקלתם באיזה פוסט של אחת שסיפרה על איך היא עזרה לניצולת שואה, ישבה איתה לקפה ואז דפקה סלפי שכולם יראו. או על ההוא שבא לחגוג לילד חסר האמצעים יום הולדת ושימח אותו בהתנדבות רק שאחרי שהוא הצטלם איתו ופרסם באינסטגרם ועכשיו כולם ידעו מי הוא אותו ילד חסר האמצעים שאנשים טובים באו לשמח אותו כדי שכולם יראו.
צילום אילוסטרציה א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE
רק בשבוע שעבר ראית צעיר שעוזר לאדם נזקק ורץ לתעד את המעשה. ואני תופס את ראשי ושואל, מה לעזאזל? מה ההיגיון בלעזור לאדם ואז לרוץ לספר לכולם? לאן נעלמה הצניעות? למה אנשים אינם מסתפקים בתחושה הטובה והכנה של שינוי קטן ואפילו רגעי שנתן לאדם אחר? למה זה לא מספיק? ואת התחושה הזו מחליפים הלייקים והפרגונים הווירטואלים והצבועים, מהחברים הווירטואלים והצבועים ברשתות החברתיות? מה שווה כל המאמץ אם בסופו של דבר אותם אנשים מוצגים כנזקקים ברשתות החברתיות? והעוול שנגרם להם הוא מתוך לא אחרת מאשר אגואיסטיות של אותו אחד שמציג את עצמו כתורם בעל לב רחב.
כשאני רואה אנשים שמתעדים ומהללים את עצמם בשל "נדיבותם" אני בז להם. הניסיון הפאתטי להראות את טוב ליבך לכל המעוניין (והלא מעוניין כמוני) מעביר בי חלחלה. רוצה לתת? תן! רוצה לעשות טוב? תעשי! למה כולם וכולן צריכים לדעת? מתן בסתר היא הגדולה שבנדיבות בעיניי וצריכה להיות גם בעיניי כולם. לרוב איני מעריך אדם שמעיד על עצמו ומתרברב בנדיבותו שכן זו סתירה בעיני.
נכון שהיום תרבות האינטרנט מאפשרת לנו לשתף כל רגע מחיינו, ונכון שזו נהייתה נורמה אצל מספר לא מבוטל של גולשים. אך בעיני אין תחליף לצניעות. ויתרה מכך, תחושת הנתינה האמיתית והנכונה עולה פי כמה וכמה על תחושת הפרגון המזויף שתקבלו בשיתוף של אותה קשישה שעזרתם לה לחצות את הכביש. ואם לא ירדתם לסוף דעתי חפשו בגוגל את המשמעות של "קארמה" ותבינו שכשנותנים באמת – מקבלים באמת.
