בית אוהב מקום לנערות במצוקה בכפר סירקין צילום זאב שטרן
בית אוהב מקום לנערות במצוקה בכפר סירקין צילום זאב שטרן

לנערות בסיכון יש בית חדש: בית אוהב בכפר סירקין

הבית נפתח לפני שבועיים על ידי מתנדבים ומתנדבות, ובעזרת שני אנשי עסקים. השבוע ביקרנו שם לראשונה ושמענו סיפורים מצמררים מהחיים

פורסם בתאריך: 23.3.18 14:42

זה קרה לפני כארבעה חודשים. אפרת לוי, רכזת רווחה בעמותת מזון לחיים ותושבת פתח תקוה, נחשפה לסיפורה של מ', נערה כבת 18, שנמצאה ברחוב עם תיק ביד אחת וטלפון נייד ביד השנייה. אחרי שהסיפור פורסם, קיבלה לוי פניות רבות של תושבים, מצד אחד כאלה שמבקשים לעזור לנערה ומצד שני של הורים שסיפרו לאפרת שגם הבנות שלהם נמצאות במצוקה וביקשו את עזרתה.
"הסיפור של הנערה שבר אותי", מספרת אפרת, "במשך תקופה ארוכה חיפשתי עבורה מקום, מקום שבו היא תרגיש בבית, שתהיה לה ארוחה חמה ושאף אחד לא ישפוט אותה. לא ישנתי לילות והייתי עסוקה רק בכך ובעקבות הסיפור שלה הגיעו אלי עוד ועוד סיפורים. כמו למשל, אב שאמר לי שהבת שלו באותו מצב, שהיא כל היום מסתובבת ולא מוצאת את עצמה, הורה שסיפר שהוא לא מצליח להגיע לבת שלו, נערה שאמרה לי שלא טוב לה והיא לא יודעת מה לעשות. כל הזמן הראש שלי עבד, איך אני יכולה לעזור לאותן נערות שחייבות פינה חמה", היא מספרת.
על סיפורה של מ' קראו לא מעט אנשים, ביניהם שני אנשי עסקים תושבי העיר, שיצרו קשר עם אפרת. הם הציעו לה שהם ישכירו בית לנערות ואפרת תנהל את הבית באופן עצמאי, ללא קשר לעמותה בה היא עובדת. "זה היה מבחינתי הסימן שהייתי צריכה", אומרת אפרת. "המון זמן חלמתי לפתוח בפתח תקוה בית בסגנון 'בית השנטי' שבו הנערות ירגישו שהן בבית, שיש להן מקום ואף אחד לא נמצא פה לשפוט אותן".

אפרת לוי, מנהלת עמותת מזון לחיים. צילום זאב שטרן

אפרת לוי בחצר בית אוהב. צילום זאב שטרן

"אנחנו כאן עבורן"

וכך לפני שבועיים, נפתח בכפר סירקין 'בית אוהב', לזכרם של ניב גפן ואביב גונן ז"ל. הבית מיועד לכ־21 נערות. כיום יש בו 12 נערות בגילאי 17.5-22, אשר הופנו על ידי עובדות סוציאליות או אותרו על ידי לוי, שאף עושה להן ראיון קבלה. הבית פתוח מידי יום משעה 9:00 בבוקר ועד השעה 18:00 והושכר לארבע שנים על ידי שני אנשי העסקים, שבשלב הזה מעדיפים לא לחשוף את שמם. בכל מקרה הם ממנים את הוצאות השכירות ותשלום שאר החשבונות של הבית. את ההוצאות על מזון, מוצרי הגיינה ודברים נוספים מנסים לוי והמתנדבים להשיג דרך תרומות. לוי מציינת: "בנוסף, הגשנו לעירייה את הניירות במטרה לקבל גם הנחה בארנונה".
בשלב הזה הבית פעיל ביום והשהות בו אינה כוללת שינה. "תושבי הכפר ביקשו שבשלב הראשון הבנות לא ישנו בבית, הם רוצים להכיר את המקום, לראות מי הנערות והם חוששים מלינה וממצבים לא נעימים שיכולים להיווצר כמו אנשים לא רצויים שיכולים להגיע למקום ואני מבינה אותם", אומרת אפרת, "לכולם יש ילדים קטנים והם דואגים להם. אני מקווה שבהמשך באמת נהפוך את הבית ללינה מלאה. בשלב הזה יש נערות שמגיעות במהלך היום, יש נערות שלא ישנות בלילה והן צריכות את מנוחת הבוקר שלהן ואנחנו כאן עבורן. יש לנו קשר מאוד טוב עם אנשי הכפר, אחר הצהריים אנחנו עושות טיול רגלי והתושבים מזמינים אותנו להיכנס, הם מגיעים לבית, שואלים במה אפשר לעזור, יש תושב שהגיע ובנה לנו שולחנות וכיסאות מעץ, אחר עזר לנו לשפץ את הבית ויש כבר משפחות שהזמינו את הנערות לחגוג איתם את ערב הפסח. זה מאוד מחמם את הלב שהבית הפך להיות חלק מהקהילה. לשמחתי הרבה אנשים רוצים לאמץ את הנערות, אנחנו בקשר עם מעגל נשים שש ששיפצו לנו את הגינה ולא מעט ארגוני נשים יוצרים איתנו קשר במטרה לראות איך ניתן לעזור ולפתח את הבית".
הבנות שוהות בבית במשך היום מקבלות ארוחת בוקר וארוחת צהריים חמה, יש להן חוגי ציור, קרמיקה, איפור, סריגה, מודעות עצמית וקואצ'ינג, כל אלו על ידי מתנדבים ללא עלות. אחת הנערות נמצאת גם בחוג רכיבה על סוסים. "יש ביקוש גדול לחוג סוסים, אך מאחר והוא חוג מאוד יקר, הצלחנו להשיג תרומה רק לאחת מהן" מסבירה לוי.
בבית יש מורות אשר מלמדות את הבנות ומכינות אותן לבגרות. מעבר לכך, יש לבנות סדר יום, הן צריכות לדאוג לניקיון הבית, להשקות את הגינה, ולקראת החג הן עסוקות באריזות חבילות למשפחות נזקקות. לבית יש חוקים שעליהם אפרת לא מוותרת. "אסור להכניס לבית אלכוהול וסמים והבנות צריכות לעזור בתחזוקת הבית, לשטוף כלים, לנקות אחריהן וכן, מידי יום מגיעים לבית מספר ניצולי שואה לארוחת צהריים והן דואגות להגיש להן את האוכל", מסבירה לוי.
ביקרנו באחד מימות השבוע ב'בית אוהב', שנמצא באחת השכונות של כפר סירקין. בכניסה פרחים רבים שנשתלו לאחרונה על ידי חברות מעגל נשים 6. במטבח ארגזים של פירות וירקות, המקררים מלאים במוצרי מזון אשר נתרמו על ידי תושבים טובים ובאוויר יש ריח בישולים. חלק מהבנות כבר הגיעו ומתחילות במשימות שלהן. הן מארגנות את הבית, אורזות חבילות או יושבות בזולה שהקימו להן בחצר האחורית. אפרת דאגה להכל, החל ממקלחת מדוגמת עם מוצרי קוסמטיקה ומגבות נקיות ועד משחקי קופסא שונים.
אפרת לחוצה. אחת הבנות של הבית אושפזה בבית חולים בכפייה והיא מנסה לבדוק כיצד ניתן לשחרר אותה. "אותה נערה יצאה מהבית בשעה שש בערב ולא היה לה איפה לישון", מספרת אפרת, "היא הייתה מאוד בלחץ. חיבקתי אותה והרגשתי שאני שולחת אותה לרחוב. היא נסעה לעלם בתל אביב על מנת לישון שם בלילה והיא אמרה לאחת העובדות במקום שהיא עצובה ולא טוב לה. אותה עובדת החליטה לאשפז אותה במחלקה סגורה. היא לא מתאימה למחלקה הסגורה, היו לה בסך הכל כמה רגעים קשים ואנחנו מנסים לשחרר אותה. יש מתנדבת שמוכנה לקחת אותה אליה הביתה על מנת שהיא לא תגיע לרחוב".
איך היא הגיעה למצב הזה?
"מדובר בבחורה עם סיפור חיים לא פשוט. ההורים שלה התעללו בה, היא התדרדרה לרחוב ועכשיו היא עושה הכל על מנת לצאת מכך ואנחנו פה על מנת לעזור לה ולתמוך בה".
לבסוף, בשעה 15:00, שוחררה הנערה ועברה לחסותה של אחת המתנדבות.

עוד באתר: מה קרה לאישה בהריון בדואר באורלוב

#מתנערים, מדור נוער

"אף אחד לא שופט אותי"

הבית האוהב נקרא על שמם של שלושה אנשים יקרים: אביב גונן שנהרג באסון המסוקים, ואמו תמי עוזרת רבות לבית; ניב גפן ז"ל, האח של אפרת ושל סיגל רפאלי ממעגל נשים 6, שנפטר לפני כשנתיים בגיל 45 מסרטן המעי הגס; ודוד שמש, אביה של טלי ויקל ממעל נשים 6, שנפטר ממחלה קשה.
אנחנו פוגשים בבית את א', צעירה בת 21, תושבת העיר, שגרה עם אמה. "לא טוב לי בבית", מספרת א'. "המצב לא טוב כלכלית ופיזית, רע לי ואני שמחה שיש לי את הבית של אפרת, שיש מקום שאני יכולה להיות בו ולהרגיש שאני בבית, שאף אחד לא שופט אותי וכולם פה עבורי. אפרת זמינה לנו 24 שעות, בכל שעה אפשר להתקשר ולדבר איתה וזה מאוד עוזר במיוחד במצב שלי", היא אומרת וחושפת את סיפורה האישי: "יש לי חבר בדואי שמתגורר בצפון והמשפחה שלי לא אוהבת שאני נמצאת איתו, הם כל הזמן מאיימים אלי שאני אעזוב אותו ולא רוצים שנהיה בקשר. באחת הפעמים שהייתי אצלו, פחדתי לחזור הביתה, המשפחה שלי איימה עלי שאם אני מתקרבת אליו עוד פעם הם ישברו לי את הידיים והרגלים. זה מאוד קשה, כי אני אוהבת אותו".
אתם עדיין בקשר?
"כן, אבל הרבה פחות. מזמן לא נסעתי לצפון, אני נוסעת אליו פעם בחודשיים ומאוד רע לי עם המצב שלי. אני אוהבת לבוא לבית פה, כי אף אחד לא שופט אותי, הם מקשיבים לי, אני יכולה לספר חופשי את מה שאני מרגישה והם מנסים לעזור לי. יש פעמים שאני מרגישה ממש רע, שאני מרגישה שאני חייבת לאשפז את עצמי ובגלל הדיכאון התחלתי לשתות, כי כשאני שותה, אז אני לא חושבת. אבל מאז שהצטרפתי לבית אני שותה הרבה פחות, בבית אסור לשתות ויש חוקים וזה טוב לי".
מה את עושה כיום?
"אני בת שירות, עשיתי צבא במשך שנה וחצי ועזבתי, כי לא הסתדרתי עם המסגרת ועכשיו אני ממתינה לשיבוץ".
מה החלום שלך?
"אין לי חלומות כרגע, אני לא חושבת, אני רק רוצה לרפא את הנפש ורק אחר כך לחשוב הלאה. יש לי לפעמים התקפים במהלך היום ואני מתחילה להזיע. אני רוצה רק שקט, שיהיה לי מקום שבו אני אוכל לישון ולשים את הראש. פה יש לי ארוחות חמות, אני יכולה לנוח בשעות היום ויש לי שפה משותפת עם הבנות בבית".

 

"פה אני מרגישה בנוח"

גם צ' בת ה־18 היא אחת מהבנות בבית. "שמעתי על המקום הזה אנשים בבית של עלמה (בית לנערות בסיכון באחריות העירייה), זה נשמע לי מאוד מעניין ובאתי לראות את הבית. אני מאוד אוהבת להיות פה, זה מרגיש לי מאוד נוח", היא מספרת. "לעלמה הגעתי כי הייתי צריכה לשוחח עם מישהי, כי בבית אין לי עם מי לדבר ויש דברים שאני לא יכולה לספר להורים. פה אני מרגישה מאוד בנוח, הכל משוחרר, אפשר לדבר על הכל ומותר לעשות כל מה שרוצים חוץ מאלכוהול וסמים".
ב', בת ה־17, תלמידת תיכון בעיר, מספרת: "שמעתי על הבית מחברה ובאתי. אני מרגישה שאף אחד לא שופט אותי כאן. אני מגיעה לפה כמעט כל יום וגם אמא שלי יודעת שאני באה, מבחינתה עדיף שאני אהיה בבית מאשר אסתובב ברחובות. פה אני במסגרת ויש מי שנמצא איתי".
לוי מספרת שיש בבית לא מעט נערות, כל אחת במצב נפשי אחר. אחת מהן נמצאת ברחוב מגיל צעיר מאוד והבית הוא סוג של מפלט עבורה. "זה הגיע למצב של התדרדרות לזנות", מספרת אפרת. "היא הגיעה אלינו דרך המלצות והמצב שלה לא טוב. אנחנו מנסים להוציא אותה מהמצב שבו היא נמצאת, יש משפחות שמוכנות לאמץ אותה ולאט לאט לבנות לה את הביטחון מחדש. יש בנות שהגיעו לכאן כמו גוויות מהלכות, נבולות, וכבר עכשיו הן זורחות. המקום מאוד מרגיע אותן, יש בו אווירה מאוד מיוחדת, הן מרגישות שהן חלק מהבית".
יש בבית עובדת סוציאלית?
"בשלב הזה לא. ברגע שיהיו לנו מספיק תרומות, נוכל להביא עובדת סוציאלית מקצועית, כרגע כל אחת מהמתנדבות עוזרת לבנות ככל שהיא יכולה".
העירייה לא מתקצבת אתכם?
"לא, לצערי אנחנו לא מקבלים מהעירייה כלום וזה הכל יזמים פרטים".
כמה עולה להחזיק את הבית?
"בסביבות 30 אלף שקלים בחודש, שזה כולל שכירות, חשמל, הוצאות תחזוקה ועוד".
למה את עושה את זה?
"אני מרגישה שזו השליחות שלי ואם אני יכולה להציל עוד ועוד נערות, זה המקום. זה בית שרק מחבק אותן, לא בא לשפוט אותן ולשמחתי המשפחה שלי מבינה את זהץ הם עוזרים לי, מגיעים למקום ויודעים שאני נמצאת פה לאורך כל שעות היום, עד שהמקום יתייצב".
ומה לגבי נערים?
"יש לא מעט פניות, אבל בשלב הזה החלטנו שזה בית לנערות בלבד. יכול להיות שבהמשך נפתח בית גם לנערים".

אולי יעניין אותך גם

תגובות

5 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כל הכבוד לגברת אפרת,יישר כח! תודה רבה לכל התורמים! כמה חשוב מקום כזה למען הנוער! כמה היה צריך מקום כזה! כמה חבל שהעיריה לא מקציבה כסף למקום כזה! מוזר שלהזמין זמרים באלפי שקלים ליום העצמאות יש תקציב ולעזור לבית חם ואוהב למען הנערות לא מוכנים להשקיע! כמה חבל! אני ,זהר שקדי,מטפל בהילינג, אשמח לעזור בנושאי בריאות וכאבים,חלילה,ללא תשלום! מכל הלב! כואב הלב על נוער כשרוני ומלא אהבה ורגש…לו רק היו כולם נרתמים לעזור מכל הלב והכיס…

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    עלייך גברת שיוצאת עם בדואי אני לא מרחם בכלל

  3. למשתמש האנונימי

    יש עוד הרבה בוגרות (רובן לא נערות) שהיו רוצות להגיע לבית הזה. לפחות שיזכו קצת לשמוח בהופעה טובה ביום העצמאות, או במילים אחרות אל תחליט בשבילי לאן ילכו כספי הארנונה שלי. אצל רובן זה פשוט עניין של לקבל את הסמכות ההורית ואצל מיעוטן צריך תחליף לבית, שני אנשים טובים שיאמצו את הבת, שתהיה בשבילם כמו בת שלהם. בתים כאלה לא נותנים תחושה של בית ולא מחליפים הורים מתעללים. עם כל ההערכה לפועלה של אפרת, זה, לדעתי, לא הפתרון לבנות עם בעיות אמיתיות ובטח לא לבנות עם בעיות מדומות.

  4. חנה

    מעונינת לתרום לפי הטלפון שהתקשרת אלי תני לי בקשה כתובת למשלוח שיק בדאר

🔔

עדכונים חמים מ"מלאבס - פתח תקוה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר