ביום רביעי הבא יתקיים בבית המשפט המחוזי בלוד הדיון המקדמי במסגרת ההליך המשפטי בין הבעלים לשעבר של הפועל פתח תקוה, מאיר שמיר, לבין מפרקי הקבוצה, עורכי הדין עמית פינס וליאור דגן. במסגרת ההליך בין הצדדים, שנמשך כבר מעל לארבע שנים, דורשים המפרקים משמיר, בין היתר, להשיב לקופת העמותה כל רווח ו/או טובת הנאה שהפיק, לטענתם, מעסקת אצטדיון האורווה.
- שמיר: "בקשת המפרקים מצאה את דרכה למקומוני פ"ת כנראה בתקווה שיעוררו רגשות שליליים בקרב האוהדים"
- הולכים למשפט: מפרקי הפועל פ"ת הודיעו על כישלון הגישור עם מאיר שמיר
- מסמך התשובה המלא של המפרקים
- תגובת שמיר אליה התייחסו המפרקים
במסגרת בקשתם לבית המשפט, ביקשו לפני מספר שבועות פינס ודגן לפצל את הדיון כנגד שמיר לשאלת האחריות ולשאלת הנזק. שמיר התנגד לבקשה וביקש לדחות את בקשות המפרקים בעניינו. במסמך תשובה שהגישו המפרקים בשבוע שעבר לבית המשפט, צירפו פינס ודגן דוח תקופתי משנת 2009 של חברת הבנייה "אשדר", אשר חלקה את הבעלות על שטח האצטדיון באופן שווה עם שמיר – 50 אחוזים לכל אחד. על פי הדוח, טוענים המפרקים כי שמיר הפיק רווח של לפחות 70 מיליוני שקלים מעסקת האורווה.
"המשמעות היא שחלקו של שמיר בעסקת האצטדיון – יתרת ה-50% בפרוייקט ובחברת הלה"פ – עומד אף הוא על כ-70 מיליוני שקלים רווח גולמי", כתבו המפרקים בהתייחס לדוח התקופתי של חברת אשדר. "במילים אחרות – לפי הדוחות הפומביים של אשדר לשנת 2009, הרווח הכספי שהפיק שמיר כתוצאה מעסקת האצטדיון עומד על למעלה מ-70 מיליוני שקלים. המדובר בסכומי עתק, ששמיר הפיק אותם לעצמו כפועל יוצא של הפרת חובות האמונים והנאמנות שלו כלפי העמותה שבפירוק. מכל מקום, ייתכן ושמיר הפיק טובות הנאה נוספות כתוצאה ממערכת היחסים ההדוקה שלו מול אשדר וקבוצת אשטרום, כפי שפורט בתסקיר".
במהלך תשובתם פירטו המנהלים המיוחדים שוב את עילות התביעה המיוחסות לשמיר – הפרת חובת אמונים שלא בתום לב, הפרת חובת נאמנות והפרת חובת שליחות בקשר עם עסקת האורווה. עוד מייחסים לשמיר עורכי הדין פינס ודגן הפרת התחייבות חוזית להעמדת אצטדיון חלופי לרשות העמותה. באשר לעסקת האורווה ציינו המנהלים המיוחדים: "בעסקת האורווה, שמיר היה מצוי בניגוד עניינים חריף, מובהק ופסול, נמנע מלהביא את העסקה לדיון במוסדות העמותה שבפירוק, נמנע מלקבל חוות דעת בנוגע לזכויות העמותה שבפירוק, ופעל לקדמה לטובת האינטרסים האישיים והכלכליים שלו, תוך שהוא מעדיף את טובתו האישית על פני טובת העמותה שבפירוק. יש לזכור כי חובת שמיר – כיו"ר העמותה וכמי ששלט בה בפועל – הייתה לדאוג אף ורק לטובת העמותה והקבוצה, וכל פעולה שאיננה מיטיבה עם העמותה, קל וחומר פעולה הפוגעת בה, אסורה ובטלה. יש להדגיש ולהבהיר כי שמיר כנאמן חייב לבצע רק פעולות העולות בקנה אחד עם טובתו של הנהנה – העמותה, ועליו 'לדכא' ו'להתעלם' מאינטרסים אחרים, ובוודאי עליו 'לדכא' את האינטרסים המשרתים את טובתו האישית".
מאיר שמיר. צילום: דניאל צ'צ'יק
באשר לעילה שמייחסים המפרקים לשמיר – ניהול ענייני העמותה שבפירוק בדרכי תרמית, ציינו עורכי הדין: "בכל הנוגע לפעולות בעסקה (עסקת האוורוה, ל"ס), שמיר פעל תוך מסירת מצגי שווא תרמיתיים; פעל במכוון להסתיר את חלקו האמיתי בעסקת האורווה; שמיר החזיק במניות הלה"פ (החברה להצלת הפועל פתח תקוה, ל"ס) באמצעות אנשי קשר מטעמו; שמיר יצג מצגי שווא תרמיתיים; שמיר ביצע עסקאות 'סיבוביות' ומלאכותיות, במטרה להסוות את הרווחים האמיתיים שהפיק מהעסקה ו/או את האינטרסים הכלכליים שלו בה; שמיר ביצע דיווחים כוזבים; לפיכך יש מקום וצידוק להטיל על שמיר אחריות אישית לכלל חובות העמותה".
באשר לטענות שמיר בנוגע להתארכות הליכי הגישור, בין הצדדים, שנמשכו מעל לשלוש שנים וזורזו רק לאחר פניית "ספורט מלאבס" לדוברות בתי המשפט, כתבו המפרקים: "טענות שמיר בנוגע ל'התארכות' הליכי הגישור היא מטעה, חצופה ומקוממת. ראשית, מדובר בטענה לא רלוונטית, המצביעה יותר מכל על המצוקה בה שרוי שמיר בניסיונותיו להתחמק מבירור הטענות כלפיו. שנית, שמיר עצמו היה צד להליכי הגישור, ומעולם לא הועלתה על ידו או על ידי באי כוחו כל טרוניה או תלונה בנוגע להימשכות הליכי הגישור. שלישית, במהלך הגישור, ויותר מפעם אחת, משהבינו המנהלים המיוחדים כי הצעות שמיר לפשרה אינן רציניות מבחינתם וביקשו לסיים את הליכי הגישור, לפתע עלו כל מיני הצעות מצד שמיר (באמצעות המגשר). הניסיון של שמיר לגלגל לפיתחם של המנהלים המיוחדים את התארכות הליכי הגישור היא בפירוש כוזבת. רביעית, ברור כעת כי הימשכות הליכי הגישור וגרירת הרגליים של שמיר נעשו מתוך טקטיקה מכוונת שתכליתה להכשיל את המנהלים המיוחדים. המנהלים המיוחדים מצרים על כך ששמיר ובאי כוחו בחרו להציג תמונה חלקית, מעוותת ומגמתית בנוגע לאופן בו התנהל הליך הגישור, תוך שהם 'מצניעים' את תרומתם להימשכות ההליך. ברור לחלוטין כי מדובר בטענה מתחכמת וחסרת תום לב, שתכליתה היחידה היא לנסות ולסכל את בירור הטענות בדרך עניינית ומהירה".
אצטדיון האורווה. צילום: זאב שטרן
לסיום, תחת הכותרת "שיקולי מדיניות שיפוטית ואינטרס ציבורי מובהק בבירור בטענות מול שמיר – התעשרות בלתי נתפסת של שמיר על חשבון העמותה, ציבור האוהדים והנושים", כתבו עורכי הדין דגן ופינס: "המנהלים המיוחדים סבורים כי קיים אינטרס ציבורי מובהק לברר את הטענות החמורות המופנות כלפי שמיר, הן מחמת אופיין והן מחמת חומרתן. המדובר בהפרה בוטה, יסודית וחמורה של חובת האמונים של נושא משרה כלפי תאגיד, כאשר מן הצד השני בוצעה עסקה שהיקפה, במונחי הכנסות, היא כמיליארד שקלים. העובדה כי מדובר בעמותה (שתכליתה היא ציבורית ונכנסיה הם ציבוריים) וגם בקבוצת כדורגל מוכרת ואהובה (שלה ציבור אוהדים גדול ברחבי הארץ) מחזקים את הצורך בבירור ענייני של מעשיו ופעולותיו של שמיר, על רגע הפגיעה הציבורית הקשה הכרוכה בהם. אין ליתן יד לניסיונותיו המופרכים של שמיר להתחמק ולסכל מבירור הטענות החמורות נגדו, בנימוקים 'טכניים' ו'פרוצדורליים' (חסרי בסיס)".
